שיטת המוקדמות עוזרת לקטנות ומגדילה פערים
הישראליות לא ראויות לעלות לשלב הבתים? רק תראו מי נשארות בחוץ
בשתי העונות שחלפו מאז שמישל פלאטיני, נשיא אופ"א, הנהיג את שיטת המוקדמות החדשה לליגת האלופות – זו שמחולקת בין קבוצות אלופות לקבוצות לא אלופות – הוגברה הביקורת על שלב הבתים של המפעל. ככה זה, כשאתה מנסה לפתור בעיה אחת, אתה בדרך כלל יוצר אחת חדשה. לפחות אחת חדשה.
מה שפלאטיני ניסה לעשות, אם לא מתייחסים רגע לעניין הזה של פוליטיקה, זה להפוך את ליגת האלופות ליותר, ובכן, ליגה של אלופות. הפתרון שהוא מצא, בדמות שינוי שיטת המוקדמות, עושה גם את זה וגם מתקל עוד בעיה בתחרות הזו, שהפכה בשנים האחרונות ליותר ויותר סגורה.
הבעיה החדשה שנוצרה היא שכעת, בכל שנה, יש בליגת האלופות יותר קבוצות שלא "ראויות" להיות שם - אם זה מבחינת התקציב, איכות הסגל, האיצטדיון או כמות האוהדים. אם בעבר, לפני שינוי השיטה, בכל עונה הייתה מצליחה להשתחל לתחרות איזו קבוצה קטנה או שתיים, וגם זה לא תמיד היה קורה, הרי שעכשיו מקומן של לא פחות מ-5 אלופות מליגות קטנות מובטח. בשיטה הישנה, אותן 5 אלופות היו נופלות בדרך כלל באחד משלבי המוקדמות, כשהיו פוגשות את אחת מהקבוצות העשירות מהליגות העשירות. קבוצות שכיום מתמודדות אחת נגד השניה במסלול מוקדמות שונה.
כך שלב הבתים של ליגת האלופות הפך עוד יותר מבעבר לשלב שמתקשה להישאר רלוונטי לאורך כל הדרך. זה לא רק שהקבוצות הגדולות כמעט תמיד עולות, גם אם היום זה עוד יותר באנקר. אלא זו גם, ובעיקר, העובדה שבשלב הבתים יש יותר מדי משחקים עם תוצאה ידועה מראש, או לחלופין משחקים בין שתי קבוצות שלא מעניינות אף אחד מלבד שני מחנות האוהדים הרלוונטיים.
לפני כמה ימים אמר נשיא מכבי חיפה יעקב שחר ש"שום קבוצה בארץ לא ראויה לשלב הבתים של ליגת האלופות". גם אם הוא התכוון במקור לליגת העל, הוא דיבר על עוד כמה מקומות באירופה כשטען: "אנחנו שם רק בזכות השיטה". שחר, כרגיל, יודע על מה הוא מדבר.
בחמש השנים שקדמו לשינוי השיטה (2004/5 עד 2008/9, כולל) ארבע קבוצות סיימו את שלב הבתים עם אפס נקודות. זה 0.8 קבוצות בממוצע לעונה. בשנתיים מאז שינוי השיטה זה קרה ל-4 קבוצות שונות, שתיים בכל שנה. זה פי 2.5 יותר קבוצות שלא מצליחות לצבור נקודה.
חישבתי גם את כמות הנקודות שצברו יחד כל 8 הקבוצות שסיימו במקומות האחרונים באותן שנים. גם כאן התוצאה ממחישה בצורה מאוד בולטת כיצד הפערים בשלב הבתים גדלו. אם ב-5 העונות שקדמו לשינוי השיטה 8 הקבוצות האחרונות צברו יחד בממוצע 25.6 נקודות (3.2 לקבוצה), הרי שבשנתיים האחרונות זה עומד על 21 בלבד (ירידה של 18%).
וזה לא נעצר כאן. בחמש העונות שבין 2004 ל-2009, הפער הכולל בין הקבוצות שסיימו בראשי הבתים לבין הקבוצות שסיימו בתחתית הבתים נע בין 70 ל-82, עם ממוצע שנתי של 77. זאת אומרת, שבעונה ממוצעת הפער הממוצע בין הקבוצה שסיימה ראשונה בבית לאחרונה היה 9.6 נקודות. לפני שנתיים הפער הכולל בין הראשונות לאחרונות עלה ל-86, ואז קפץ ל-93. שימו לב: 93 נקודות פער בחלוקה ל-8 בתים זה 11.6 נקודות. אם משווים את זה ללפני שלוש עונות (72 נק') או חמש עונות (70 נק'), הרי שמדובר בקפיצה מטורפת של 30 אחוזים.
התופעה הזו מורגשת כמובן גם בצד השני של הבתים. בחמש העונות שקדמו לשינוי ראינו בכל עונה 2.6 קבוצות שמסיימות את שלב הבתים עם לפחות 14 נקודות. ומה מאז? המספר קפץ ל-4.5 בעונה. שוב, קפיצה היסטרית של 73 אחוזים.
איך שלא מסתכלים על זה, סטטיסטית, השיטה החדשה פגעה קשות בשלב הבתים. הוא פחות תחרותי וגם פחות אטרקטיבי. שחר, כאמור, צודק לגמרי, ולא רק כי הקבוצה שלו הייתה הראשונה – לפני שנתיים – לסיים את שלב הבתים עם אפס נקודות ואפס שערים.
גם אם מוציאים את הראש לרגע מהמספרים ומסתכלים פשוט על הרשימה השמית, התמונה נראית אותו דבר. הנה עשר קבוצות שנפלו במסלול ללא-אלופות בשנתיים האחרונות: ספרטה פראג, שחטאר דונייצק, סלטיק, ספורטיג ליסבון, אייאקס, פנרבחצ'ה, סביליה, סמפדוריה, זניט סנט פטרסבורג ודינמו קייב. לשם השוואה, הנה רשימת הקבוצות שעלו לשלב הבתים מהמסלול לאלופות בשנתיים האחרונות: אולימפיאקוס, מכבי חיפה, ציריך, אפואל ניקוסיה, דברצן, הפועל ת"א, קופנהאגן, באזל, ז'ילינה ופרטיזן בלגרד. עכשיו בבקשה תצביעו על הרשימה היותר אטרקטיבית, שיש בה קבוצות מפורסמות יותר, גדולות יותר, טובות יותר, עם איצטדיונים יפים וגדולים יותר, עם יותר קהל ושמעוררות יותר עניין בין-לאומי.
וסתם כדי להבהיר את הנקודה בעוד צורה, הנה הישגיהן של 10 הקבוצות שעלו בשנתיים האחרונות מהמסלול לאלופות: בראש ניצבות בגאווה גדולה אולימפיאקוס וקופנהאגן. שתיהן הצליחו להפתיע ולסיים את שלב הבתים במקום השני, ולעלות לשמינית הגמר. היוונים עשו זאת עם 3 ניצחונות ו-10 נקודות בדרך לשלב הנוק-אאוט, ממנו הודחו עם שני הפסדים. הדנים עשו זאת גם כן עם 3 ניצחונות ועשיריה בטור הנקודות, וגם הם עפו בשמינית אחרי הפסד ותיקו מול צ'לסי.
ומה עשו יתר שמונה הקבוצות שעלו מהמסלול לאלופות? ארבעה ניצחונות ב-48 משחקים (8.3%) ובסך הכל צברו 18 נקודות מתוך 144 - 12.5 אחוזי הצלחה בלבד, שזה כמו שקבוצה תסיים עונה בליגה האנגלית עם 14 נקודות. וזה לא שבגזרת הפרשי השערים המצב טוב בהרבה. כל 10 הקבוצות, כולל השתיים שעלו לשמינית, הבקיעו יחד 45 שערים (ב-48 משחקים), וספגו 111. זאת אומרת שבממוצע בכל משחק ההפרש בין הקבוצה שעלתה מהמסלול לאלופות הפסידה בהפרש של שער וחצי. מתוך 10 הקבוצות רק אחת סיימה עם הפרש שערים חיובי, אחת מהן לא כבשה כלל (חיפה) ושתיים ספגו 19 שערים (יותר מ-3 למשחק).
ועכשיו, אחרי כל זה, רק צריך שדבר אחד יהיה ברור – אין בטקסט הזה כוונה לומר שהמהלך של פלאטיני היה מוטעה או לא במקום ושהוא לא טוב לליגת האלופות. לצעד שלו יש, כאמור, גם צדדים חיוביים. את החישוב אם הטוב כאן עולה על הרע, אני אשאיר לכם. יעקב שחר, אגב, כבר יודע את התשובה.