ירד הצבע מהפנים: ארגנטינה בשפל חסר תקדים

כשמילים אלו נכתבות, עיניהם, לבבותיהם ותקוותיהם של 44 מיליוני ארגנטינאים נשואות לרוסיה ולכיוונו של מספר 10 האגדי לאו מסי. גם בחלום הבלהות הגדול ביותר לא האמנתי שאחגוג שער של נבחרת ניגריה כאילו דייגו מראדונה זה עתה הכניע שוב את האנגלים על אדמת מקסיקו. כן, לכאן התדרדרנו, תלות מוחלטת בחבורה המקסימה מניגריה. פרט שולי: המפגש בין ארגנטינה לניגריה הינו הנפוץ ביותר בשלב הבתים בהיסטוריה של המונדיאלים. ההיסטוריה לטובת התכלת-לבן, אבל הפעם זה לא מבטיח כלום, ההפך אולי.

לפני כמה ימים שהייתי בדרך למגרש של ספרטק במוסקבה, יחד עם עוד אלפי ארגנטינאים, שרנו ורקדנו ברכבת התחתית. המחזה היה מרהיב, מצמרר שיער. חבר שלי לחש לי באוזן, "תהנה, זה יהיה הרגע הכי שמח במונדיאל הזה, מכאן והלאה, רק דמעות". וכמה שהוא צדק. הרי כל הסיבות לכישלון של ארגנטינה היו ידועות מראש: הכנה לקויה, סגל לא מחובר, עודף שחקנים שעבר זמנם, קישור לא מאוזן, חלוצים שלא פוגעים מזמן (אחרים נשארו בבית), ושחקנים שנפצעו ומגיעים בכושר לקוי.