גאה בך הפועל מתביישת בכם אוהדים

לו יכולתי, הייתי מכירה לכם את סבתא שלי, שהותירה את השמחה על הדרגש במחנה. לו רק הייתי יכולה, הייתי עושה לכם היכרות עם סבא, שלקח את הייאוש והעצב והפך אותם לאופטימיות אינסופית.

אבל אני לא יכולה. סבתא וסבא שלי כבר לא כאן. הם לא פה בשביל לשמוע אתכם שרים שירי שואה, מציירים צלבי קרס ומשתמשים במילה נאצים כאילו פרות קדושות נולדו לשחיטה. 

הם לא כאן. אבל אני כן. 

ואתם, שלא חושבים ולו לשנייה על המשמעות, על הזוועה שעומדת מאחורי המילים האלה. אתם, שלא מסתכלים הצידה, שלא מבחינים שיש כאלה סביבכם שהמילה שואה היא לא רק כותרת מספר ההיסטוריה, וגם כשאתם שומעים אותנו, שורקים לכם בוז של בושה, אתם פשוט מתקרבים קרוב קרוב וזועקים את אותן המילים בדיוק. כדי שחס וחלילה לא נשכח. 

סבתא וסבא שלי כבר לא כאן, אבל אני, שחוויתי את ההשלכות של המלחמה ההיא, שניסתה למחוק את כולנו, אני כאן כדי לזעוק במקומם. 

אני כאן כדי להגיד לכם שמעבר לבושה שאני חשה לעמוד לצידכם בשער, אני בעיקר לא מצליחה להבין איך הפכתם מבני אדם לחיילים בצבא הפרובוקציה. איך קרה שכל מה ששנאנו בקבוצות האחרות התחיל לחלחל גם אלינו. 

במשחקים האחרונים, שריקות הבוז שלנו היו התשובה הכי טובה שיכולנו לחשוב עליה. אבל אתם רק הגברתם את הקול. באחד מאותם משחקים הצצתי אחורה, רציתי לראות מי זה שצועק לי באוזן את שרשרת המילים נאצים, שואה וגטו. כשהעיניים שלנו נתקלו אחת בשנייה, לרגע חשבתי שאני טועה, שאתה לא באמת מכוון את זה אליי, כהתרסה לבוז. אבל היה קשה להתעלם, הצעקות שלך והעיניים החודרות כוונו אליי. ספציפית. ברגע שהבנת שאני לא מסכימה עם השיר שלך, החלטת שאתה עושה דווקא. 

דווקא למי בדיוק? 

אז רגע לפני שסימנים אחרונים של צלב קרס ימחקו מבלומפילד ושנייה אחרי שהדווקא שלכם ירגע, תעצרו לרגע (ממש קטן) ותעשו את מה שלא עשיתם ממזמן. תחשבו. 

תחשבו על סבא שלי וסבתא שלכם. על המשפחה של כולנו. ועל השנים ההם, שכל מה שעמד לנגד עיניו של העולם היה להשמיד אותנו. אל תתנו לשכחה לנצח.

אדומה. תמיד.

עוד בנושא:
הפועל תועמד לדין. המשקיף: חשכו עיני
"הכאב גדול, שום עונש לא יכול לנחם אותי"