הזדמנות אחרונה: הטיסה לאירופה יוצאת הערב

אוהדי הפועל תל אביב, וגם כמה מחברי ההנהלה, יכולים לזמר עד קץ הימים "הליגה חשובה לנו יותר מליגת האלופות", אך ברור כי השחקנים אינם שותפים לדעתם. "לאירופה מגיעים דרך ליגת האלופות", סיכם את העניין השבוע גילי ורמוט. הסוכן שלו רונן קצב, שמייצג עוד חצי הרכב בהפועל, טוען כי "הליגה בארץ חלשה מאוד. גם הרמה של הנבחרת נמוכה. ההזדמנות של השחקנים האלה להראות מה הם שווים היא בעיקר במשחקים באירופה. כאן מסתכלים עליהם". עד עכשיו, בשלושת המשחקים הראשונים, לא היה מה לראות. למעט הופעות טובות מאוד של וינסנט אניימה, שככל הנראה לא ממש ייספרו לו כי הוא בכל זאת ספג שמונה שערים, ועוד כמה הברקות של איתי שכטר, שחקני הפועל לא עשו דבר כדי לעזור לעצמם.

כעת נותרו עוד שלושה משחקים, כאשר המפגש הביתי מול שאלקה הוא החשוב מכולם. כי זו קבוצת בונדסליגה עם כוכבי-על כראול וקלאס-יאן הונטלאר. המשחקים מול ליון ובנפיקה גם ככל הנראה יהיו כאשר מצב העולות כבר הוכרע. גם להרשים מול קבוצה מהליגה הצרפתית או הפורטוגלית זה לא כמו לככב מול נציגת בונדסליגה - על כל המשתמע מכך (הסקאוטים ואנשי המקצוע שיראו את המשחק הזה רבים וחשובים יותר מאלה שיצפרו באותם שחקנים מול ליון ובנפיקה). לכן חייבים שחקני הפועל לנסות לשפר את הרושם החל מהלילה. במיוחד הלילה. להלן החמישיה הרלוונטית:

וינסנט אניימה. מסכן וינסנט. נתן מונדיאל עם רגעי גאונות מול ליאו מסי וחבריו (וגם מול יוון), ואז ספג שני שערים קריטיים באשמתו. ניגריה לא עלתה לשמינית הגמר, ואילו אניימה נאלץ לראות איך כל ההייפ סביבו שוכך. ההתעניינות היחידה הייתה מצד פורטו, שרצתה בו כשוער שני. אניימה עדיין רצה לעזוב, אך הפועל התעקשה שיישאר. החתול הניגרי כמובן עזר לה להעפיל לליגת האלופות, אך בליגה הוא כבר ספג 12 שערים בשמונה משחקים וגם בצ'מפיונס אסף את הכדור מהרשת שמונה פעמים בשלושה משחקים.

מסכן וינסנט, כי כל השערים שספג, לפחות באירופה, אינם באשמתו. אניימה הציג יכולת גבוהה מאוד בליסבון ובגלזנקירשן ואפילו איבן רקיטיץ' כינה אותו "שוער נהדר", אך זה לא ממש עוזר כשממוצע הספיגה כה גבוה וכשהשוער משתייך לקבוצה שכל הזמן מפסידה ונתפשת כחלשה. אבל גם אם הפועל לא תצליח לשפר משמעותית את תדמיתה אצל אנשי הכדורגל ביבשת (סקאוטים, מאמנים, מנהלים) עד סיום שלב הבתים, אניימה יכול לעשות זאת. אם הוא נותן עוד הצגה מול שאלקה, אלא שהפעם הפועל גם לא תספוג, אז אולי בכל זאת הוא ייצור התעניינות בקרב קבוצות מהדרג בינוני-נמוך בבונדסליגה ובליגות בכירות אחרות. אניימה בכל זאת עשה פלאים מול כוכבי נבחרת ארגנטינה. הוא צריך לעשות אותם פלאים נגד ראול והונטלאר. הוסיפו לזה את קלטת ההיי-לייטס המרהיבה והארוכה שלו מהשנים האחרונות, ואולי קבוצות אירופאיות ראויות ימחלו לו על שני השערים מהמונדיאל ובעיקר על העובדה שהוא נתקע שש עונות בלוזון-ליג.

דגלאס דה סילבה. סיפור עצוב מאניימה. בקיץ האחרון נדמה היה כי כל דרג הביניים של אירופה היה רלוונטי מבחינתו. "ליל מאוד רצתה אותו, אבל היו עוד קבוצות רבות שהיו מוכנות להחתים אותו", טוען קצב. "אבל הפועל דרשה סכומים מאוד גבוהים ודוגלאס, שמאוד רצה לעזוב, הסכים בסוף להישאר בגלל הסיכוי לשחק בליגת האלופות". דה סילבה היה אחת הסיבות המשמעותיות להעפלת הפועל לשלב הבתים. היכולת שלו מול זלצבורג בבלומפילד, במשחק שבו חבריו שיחקו באופן מחפיר, הייתה הירואית. אין-סוף התקפות אוסטריות נבלמו בפדחת החלקה של הבלם הברזילאי. אולם, המציאות השתנתה באופן די מהיר וקיצוני בעבורו: כבר במשחק הראשון בליסבון הוא הפגין יכולת חלשה, עם כמה פדיחות לא אופייניות. מול ליון בבלומפילד כל ההגנה הפגינה יכולת חלשה, למרות שוואליד באדיר היה אחראי למרבית הטעויות הקשות, ובגרמניה דוגלאס שוב חזר "לככב" עם אכילת פתיחת הרגליים של הונטלאר, שסידרה לראול שער מסוג אלה שנחרטים בזכרון.

המשך המשחק לא היה מוצלח בהרבה מבחינת דה סילבה, שכרגע לא מרכז סביבו שום עניין משמעותי ביבשת, למרות שהפועל כבר הצהירה כי לא הייתה מתנגדת למכור אותו כבר בחלון ההעברות בינואר. " דגלאס בלם, עמדה שלא ממש קל למכור לאירופה", מציין קצב. "וברור שהוא גם קצת איטי לכדורגל האירופאי. אבל יש אנשים באירופה שיודעים כמה כדורגל יש בו. עכשיו הוא רק צריך להראות אותו ברמות הגבוהות". ובמילים אחרות: שער בראש מול שאלקה ועוד כמה פעולות הגנתיות כפי שראינו ממנו כל כך הרבה בעונות האחרונות, ואולי דה סילבה בכל זאת יגשים את החלום ויחתום בקרוב בליגה אירופאית גדולה. כי למרות כל החסרונות, מדובר באדם ובספורטאי נפלא. שחקן המשלב טכניקה, אומץ, חוכמה ויכולת כיבוש שערים כלל לא רעה.

גיל ורמוט. יכול היה לעבור לריאל סוסיאדד בקיץ האחרון, אך ביכר את ליגת האלופות ואת שדרוג החוזה בהפועל. כעת ורמוט מאוד רוצה לעזוב. "גילי כבר עשה הכל בארץ", מציין קצב. "אין לו מה להוכיח כאן יותר. ברור לכל שהוא שחקן ברמת כשרון של אירופה". ועדיין, ורמוט ממש לא הציג יכולת אירופאית בשלושת המשחקים עד כה. מול בנפיקה עוד הייתה לו הברקה יפהפיה מול שני שחקני הגנה במחצית הראשונה, כזו שאפילו סחטה תשואות מהקהל באיצטדיון האור, אך ההמשך באותו משחק, ובשניים שבאו אחריו, היה עוד פחות טוב מיכולתו הבינונית בליגה. הפנטזיסט של הפועל חזר העונה לחשוף אופי מעט אנמי. הוא לא בא מספיק לקבל כדורים. לעתים חולפות 20 דקות ויותר לפני שהוא נוגע בכדור. וגם כשכבר הוא נוגע בו, אז היכולות הטכניות ניכרות אך הביצועים אינם קרובים להשתוות לאלה של העונה שעברה. ספק אם ורמוט מתאים לליגה מהירה ופיזית כמו הבונדסליגה, אך אם הוא יפזר רסיסי קסם מול שאלקה (גול או לפחות בישול או שניים הם מאסט), אז בהחלט קיים סיכוי רב שהוא ימצא בית ראוי בספרד, צרפת או לכל הפחות בהולנד. לא אופציות רעות עבורו.

בן סהר. שני שערים שלו מול אקטובה וזלצבורג היו קריטיים במסע ההעפלה של הפועל לשלב הבתים. אולם, אם בתחילת העונה נראה סהר כחיזוק אירופאי קלאסי להפועל, אז מאז הוא משחק בעיקר כמו שחקן ישראלי. היו לו פעולה-שתיים חיוביות מול בנפיקה וליון, אך אף אחת מהן לא הסתיימה בסיכון משמעותי על השער, וזה מעט מדי לחלוץ עם אספירציות כשלו. לסהר תכונות קלאסיות של חלוץ איכותי: יציאה מהמקום, מהירות, כוח מתפרץ, שליטה בכדור (לא רעה), בעיטה, נגיחה וסיומת. הבעיה היא שכמעט אף פעם הוא לא מחבר את כל סגולותיו. לכן, סהר הוא בגדר כשרון מפוספס. כיום הוא החלוץ השלישי במעמדו בהפועל (ומי יודע, אם לאלה אינו נפצע אולי הוא רביעי). אלמלא הפציעה של שכטר, אין סיכוי שסהר פותח מול הגרמנים. גם כך, לא בטוח שיהיה ב-11 של גוטמן, שעשה הכל כדי לשכנע אותו להגיע בפגרה.

אבל סהר יכול לשנות את הרושם במחי הופעה גדולה מול שאלקה. הופעה גדולה של חלוץ זה שער אחד לפחות או שני בישולים. כל דבר פחות מזה אינו מספיק מרשים. וסהר חייב להרשים. כי כפי שאספניול לא עשתה הכל כדי להשאיר אותו אצלה בקיץ האחרון, היא עלולה לעשות עוד פחות בקיץ הבא. ואז הוא עלול להיחשב כשחקן מאד יקר ודי מיותר גם לצרכים של הפועל תל אביב. וסהר, אולי יותר מכל שחקן אחר של הפועל, משתוקק לחזור לאירופה.

טוטו תמוז. עד לפני שבועות ספורים נתפש ככשרון הרבה יותר מבוזבז אפילו מסהר. ארבעה שערי ליגה ובישול יפהפה בדרבי, וכל זאת בחמישה משחקים בלבד בהם פתח בהרכב, סימנו את תמוז כאיש השעה של הפועל תל אביב. זה יפה ומגיע לו, אבל כפי שנאמר, קבוצות אירופאיות נורמליות לא ממש מתעניינות בביצועי הלוזון-ליג. טוטו מכוון גבוה יותר, ובצדק. אבל בינתיים בליגת האלופות הוא הראה מעט מדי, למרות שהבעיטה שלו לקורה באיצטדיון האור המחישה באיזה כשרון מדובר. אבל הכשרון שלו ידוע, ואפילו לאנשי כדורגל באירופה, כבר ארבע שנים. כעת הגיע זמן הקבלות, מול קבוצות צ'מפיונס. ואז באמת טוטו ואמו המאמצת אורית יגשימו את החלום. או במלים אחרות: "את השחקן שהפועל בקושי רצתה תראו בסוף בליגה אירופאית בכירה".