יוסי בניון: "דבריו של אבי לוזון לא היו במקום"
הקפטן הפצוע יוצא להגנת חבריו לנבחרת ישראל ומגיב לדברי יו"ר ההתאחדות ("דקל קינן חירבן לנו את שני המשחקים"): "ליו"ר אין שום זכות להעביר ביקורת על שחקן. מאמן זו הדמות היחידה שיכולה להעביר ביקורת ובלי שום קשר, אנו מנצחים כנבחרת ומפסידים כנבחרת"
דבריו של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, אמש (רביעי) בתוכנית הספורט של רדיו תל אביב עוררו גל תגובות, ופרט לאלו של שוער מכבי חיפה, ניר דוידוביץ' ואביו של דקל קינן, חומי, פנו שחקני נבחרת ישראל לקפטן יוסי בניון וביקשו ממנו להתייחס לנושא וכך עשה הקפטן בתכנית 'שש' בערוץ 2.
"הייתי רוצה שבכל קבוצה שאשחק בה, יהיה שחקן כמו דקל קינן לצידי", אמר בניון, "לוזון רצה להמחיש שכל שחקן יכול לטעות אבל המילים שלו לא היו במקום ולחלוטין לא התאימו. עם כל הכבוד, ליושב ראש אין שום זכות להעביר ביקורת על השחקן. מאמן זו הדמות היחידה שיכולה להעביר ביקורת ובלי שום קשר, אנו מנצחים כנבחרת ומפסידים כנבחרת. אף שחקן בודד לא אשם".
כזכור, אמש התראיין לוזון ואמר את הדברים הבאים: "כולם אמרו שדקל קינן חייב לשחק ולצערי הוא חירבן את שני המשחקים, כל משחק הוא עשה גול. הוא בלם טוב ומשחק בחו"ל אבל הוא עשה שטויות. סטרול? פרננדס חושב שהוא לא מספיק טוב. כל קבוצה או מאמן צריך מאמן בתוך המגרש. טל בנין, כזה, בניון כזה, אלברמן כזה. מנהיגים באופי שלהם. לנו לא היה כזה בשבוע האחרון".
"הבעיה היתה תמיר כהן? פרננדס אמר שאין לו אף בלם בנבחרת ותמיר כהן היה השחקן היחיד שיש. אמרו שגרשון שיחק כבר כמגן שמאלי ופרננדס החליט שהמגן השמאלי אדון יואב זיו לא יכול לעמוד במעמסה של שני משחקים בתוך 72 שעות. מבחינה פיזית השחקן הישראלי לא יכול לעמוד בשני משחקים תוך 72 שעות".
"פרננדס עשה את המקסימום מבחינתו אבל במבחן התוצאה נכשלנו. אם השופט השבדי היה נותן שני פנדלים והיינו מנצחים היו אומרים שהוא גדול". לקראת המשך הקמפיין לוזון ממש לא חושב שאבדה התקווה. למה? שימו לב: "יש לנו את לטביה וגיאורגיה בבית. ההגיון שלי והשכל אומר שאנחנו צריכים לנצח את המשחקים, אח"כ מלטה אנחנו גם אמורים לנצח ואז אנחנו פוגשים את יוון פה בישראל ואם נצליח לנצח אותם 0:2 ולנצח את לטביה בלטביה השגנו 19 נק'. את הסיכומים נעשה רק בסוף הקמפיין, אני חושב שהוא הביא הרבה דברים שמועילים מאוד לכדורגל הישראלי. בסוף הקמפיין אעשה את החשבון מה פרננדס תרם או לא".
