דו"ח מצב: מה הספיק לעשות לואיס פרננדס בנבחרת ישראל?
ביקורים באימוני הקבוצות, זימונים מפתיעים, סדר יום קפדני ושכיבות סמיכה על כל טעות באימון. לואיס פרננדס עובד. והתגובות? בינתיים חיוביות ("הוא גבר"), לפחות עד ההפסד הראשון. סיכום ביניים
80 נבחרות שונות עורכות השבוע משחקי אימון ברחבי העולם, ישראל היא לא אחת מהן. נכון, המצב נכפה עליה מכורח הנסיבות, אבל לואיס פרננדס בשלו: רגוע, מחויך, בוטח בדרכו. המאמן הלאומי החדש מקפיד על כל פרט, ומפגש הכנה לא נמצא כרגע בראש סדר העדיפויות. אז מה על הפרק ומה שונה בנבחרת של הצרפתי לעומת קודמיו? הנה כמה דוגמאות בולטות:
אני מאמין
לואיס פרננדס הציב שלושה עקרונות על בסיסם נערכים הזימונים לנבחרת ישראל: א. שמות גדולים וקבוצות גדולות לא יכניסו שחקן לנבחרת, רק יכולת טובה תוביל לזימון. ב. הבאת שחקנים מהפריפריה תוביל לחיזוק הליגה, מהלך שיוביל בהמשך לחיזוק הנבחרת. ג. יצירת סגל רחב במיוחד שיגדיל את התחרות בין השחקנים ויעלה את הרמה.
סדר יום
אפשר להגיד הרבה דברים על פרננדס, אבל בראש ובראשונה מדובר באיש עבודה. מדי בוקר הוא מגיע בשעה מוקדמת למשרדי ההתאחדות ברמת גן. לפני שהוא מתיישב בחדרו, הסמוך למחלקה המשפטית, הוא מקפיד לעבור בין כל המשרדים ולברך את הנוכחים. במשרד יש לו שולחן גדול עם DVD ומחשב, ושם הוא שוקד במשך שעות על נתונים וסרטונים של שחקנים פוטנציאליים ויריבות עתידיות. הוא לא מבזבז את זמנו על דיבורים, ומקפיד לאכול תמיד את האוכל שמגישים בהתאחדות ולא מזמין דבר ממסעדות. שלא תחשבו שהצרפתי מסוגר כל היום בחדרו. פרננדס מקפיד להתייצב באימונים כמעט מדי יום ועדיין לא היה באותה קבוצה פעמיים.
הצוות המקצועי
בניגוד לתקופות קודמות, הפעם באמת מדובר בצוות - חבורה מגובשת של אנשי מקצוע שעובדת יחד על כל פרט ופרט. טל בנין הוא האיש הכי קרוב למאמן. הקשר הבינ"ל לשעבר מייעץ לצרפתי, נוסע בעצמו לאימונים ומסמן נקודות לשיפור. בתקופת קשטן, משה סיני היה מסדר את המגרש ומחכה בידיים משולבות להמשך הוראות. סיני לא היה עוצר אימונים כדי להעיר, בנין מקפיד לתקן ולשים דגש על מרכיבים מסוימים, וזוכה ליד חופשית מהמאמן. בשל ניסיונו האישי, השחקנים מרגישים נוח לגשת לעוזר המאמן ולבקש עצות, והוא מצדו לוקח אותם הצידה ומסביר.
המתורגמן דוד מרטין צמוד ללא הרף לפרננדס, כולל בכל צעד במהלך משחקונים פנימיים. מאמן השוערים אלכסנדר אובארוב זוכה לתמיכה מצד הצרפתי, כמו גם מאמן הכושר חזי נחשוני וחברי הצוות הרפואי. הבוס החדש נותן דגש מיוחד לנושאי פיזיולוגיה ויחד עם תזונאי שעבד בעבר בפיורנטינה האיטלקית מקפיד על תזונה נכונה. אם בעבר ד"ר מארק רוסנובסקי היה רק גיבוי, כיום מדובר בבורג משמעותי בהליך קבלת ההחלטות.
השיטות, שכוללות תרגילים שאינם מוכרים מהזירה המקומית, מזכירות את האימונים של מתיאוס בנתניה ואת הקדנציה של נילסן בנבחרת. על כל טעות, כל הקבוצה יורדת ל-20 שכיבות סמיכה. טעות קריטית במשחקון מובילה לעצירה, הסבר ופנדל לקבוצה היריבה. כל מוזמן חדש לסגל מחויב לשאת נאום מול כולם. כל 25 הופעות מזכות שחקן בגביע הוקרה וכל הופעת בכורה מובילה לקבלת צלחת. שחקן מקבל כך או כך, כולם עובדים יחד. אם בעבר קשטן היה מחכה שמאמן הכושר אורי הראל יכין את המגרש לאימון ורק אז עולה לכר הדשא, פרננדס מתייצב במקום ומקפיד לפקח על פרט ופרט.
מחנות באימונים?
קמפיינים קודמים תמיד לוו בהבדלי מעמדות בין השחקנים. בעוד שבניון, אוואט ושאר הוותיקים היו דבקים אחד בשני, הצעירים כמעט תמיד הסתובבו בנפרד. בקדנציה של פרננדס, עד כה ועוד לפני ששחקנים נופו מהסגל, כולם עובדים יחד והאווירה מצוינת. הצוות המקצועי החדש החליט להפסיק את ציוות הזוגות לחדרים ובכך נמנע מצב של צמדים נפרדים. השחקנים הצעירים לא עיוורים, הם רואים טלוויזיה וקוראים חדשות, אבל בכל זאת מאמינים שיוכלו להוכיח את עצמם. עצם הפתיחות של המאמן יוצרת אצלם תחושה שהכל אפשרי, וכך נשמר השוויון ולא מתגבשים מעמדות.
האווירה
אם תשאלו כל שחקן בסגל המורחב לגבי המאמן, התשובה הראשונית שתתקבל תהיה "הוא גבר". מאמן זר שאינו דובר את השפה, קורע את חניכיו באימונים ותמיד פוקח עין בוחנת, ובכל זאת אחד שזוכה להבעת חיבה והערכה שאינה אופיינית לכדורגלן הישראלי.
אז מה שונה? לפני כל אימון פרננדס עובר בין כל הנוכחים ולוחץ ידיים, כולל לאנשי התקשורת. הצרפתי מדבר עם כל הליגיונרים באופן אישי לפחות פעמיים בשבוע, מקפיד על קשר עם מאמני קבוצות ליגת העל ולא חושש להתלוצץ עם חניכיו לפני ואחרי העבודה. במחנה הנוכחי, למשל, החלו השחקנים להתמתח לקראת האימון. פרננדס לקח כדור ובעט אותו בחיוך על רפאלוב ההמום. יש הרבה צחוקים לפני ואחרי, אבל במהלך האימון כולם רציניים וממוקדים במשימה. אם אצל קשטן הייתה נפתחת הפעילות ב-40 דקות של כושר בלי כדור, אצל הצרפתי הפעילות משולבת והשחקנים מתאמצים, אך מחייכים.
שחקנים רבים לא חשו בנוח לפנות לקשטן בבקשות, אצל פרננדס המצב שונה. טל בן חיים, לדוגמא, ביקש לקבל טיפול רפואי מחוץ לנבחרת. המאמן אישר בלי להסס. כך היה גם עם אבי סטרול, שפנה בבקשה אישית ובצוות המקצועי באו לקראתו. יש תחושה של פתיחות והאווירה בינתיים מצוינת, לפחות כל עוד איש לא מנופה ותוצאות בעייתיות לא מעכירות את מצב הרוח. כל האימונים פתוחים ובניגוד לקשטן, פרננדס נוהג כמו גרנט ומקרב את שחקניו לצלמים כדי שכולם יראו על מה ואיך עובדים.
מה עם המינוּס?
פרננדס הסביר לא פעם שמבחינת קישור והתקפה הוא פחות או יותר מסודר, אבל ההגנה מטרידה אותו. ראשית, המאמן צריך להחליט לגבי השוער לקמפיין הבא. ניר דוידוביץ' שוב פצוע, דודו אוואט יחגוג באוקטובר את יום הולדתו ה-33 ולירן שטראובר הוא כבר לא ממש אופציה עתידית בגיל 36. אוהד לוויטה, שחקנה של ואלוויק מהליגה השניה בהולנד, מציג יכולת נפלאה באימונים וכך גם אריאל הרוש מבית"ר ירושלים.
דילמה לא פחות גדולה מגיעה מכיוון האגפים. דדי בן דיין, שחקן די בטוח בנבחרת, סובל מפציעה והחלופות לא משכנעות עד כה. יואב זיו הגיע בלי כושר משחק והיה חלש במסע המשחקים בדרום אמריקה וכך גם קלמי סבן. זאת גם הסיבה לכך שלמרות הביקורות, פרננדס זימן ארבעה מגנים למחנה הנוכחי: אדיר טובול, עודד אלקיים, דני בונדר וגל שיש. היכולת שיציגו באימונים חשובה לצרפתי לא פחות מכמות הדקות לה הם זוכים בקבוצותיהם או יכולותיהם במהלך משחקים. האם נראה הימורים גם במוקדמות מול מלטה (2.9) וגאורגיה (5.9) באיצטדיון ר"ג? סביר להניח שלא. גם אם כן, סמכו על המאמן הלאומי שהם יהיו מחושבים.
