באבא, תביא לי גביע

מגן ימני מהליגה הפלסטינאית, בדואי שחולם בלילות על ליגת העל ומאמן שהוא סמל בית"רי עולים לאוטובוס בדרך למשחק גביע בבאר שבע. תוסיפו לזה אלפיים אוהדים מצוידים בקמעות של הבאבא סאלי, ותקבלו יופי של פתיח לבדיחה. אבל הבדיחה הזו, אנחנו מקווים, תהפוך עוד היום (שלישי) את מכבי עירוני נתיבות מליגה א' דרום לסינדרלה הרשמית של עונת הגביע הנוכחית, אם תחולל את הסנסציה ותדיח את הפועל באר שבע מליגת העל.

מנתיבות לחברון, ובחזרה >>>

הסיפור המסקרן ביותר של הקבוצה מהעיירה הדתית מגיע מכיוונו של המגן הימני של הקבוצה, דיא אבו-עיאדה. המגן, בוגר מחלקת הנוער של הפועל באר שבע, ראה את רוב שחקני ליגת העל חולמים על יציאה לליגות באירופה, אך הוא כבר הגשים את החלום ועבר לשחק בליגה אחרת, אם כי כזו שאינה נמצאת מעבר לים אלא מעבר לגבול, במרחק של ארבעים דקות נסיעה. במשך כארבעה חודשים עשה אבו-עיאדה את הדרך מבאר שבע, עיר מגוריו, עד לחברון, שם נמצא המגרש הביתי של קבוצת דהריה בה שיחק.

במחסום הצה"לי התרגל פעם אחר פעם לנפק את הסברים אודות מטרת הכניסה לשטחי הרשות הפלסטינית, והשאיר לא פעם את החיילים במחסום פעורי פה. "קיבלתי המלצה על הליגה הפלסטינית מחבר ששיחק איתי בנוער של הפועל באר שבע, והחלטתי לנסות לשחק שם", הוא מספר. "מדובר בליגה עם 12 קבוצות שהפכה למקצוענית רק בשנתיים האחרונות, אבל קצב ההתפתחות שם מהיר מאוד. זו ליגה חזקה, ואני בטוח שלפחות שתי קבוצות יכולות להשתלב בצורה טובה בליגת העל בלי הבדלים גדולים".

"הופתעתי מאוד מאיכות המתקנים, העניין והסיקור התקשורתי", ממשיך אבו-עיאדה. "בכל מחזור יש שידורים ישירים, קיימת יריבות ושנאה בין קבוצות, ממש כמו שיש כאן. כשאתה מסתובב ברחוב אחרי ניצחון אתה כמו מלך, כולם מזהים אותך ומעריצים אותך ורוצים שתתארח בבית שלהם לחאפלה עד הבוקר".

מנתיבות לליגת העל >>>

למרות ההערצה חסרת הפשרות מצידו השני של הגבול עליה מספר אבועיאדה, הדמות המוכרת ביותר בקבוצה המפתיעה, שהצליחה להדיח בסיבוב הקודם סינדרלת גביע מן העבר, בית"ר/שמשון תל אביב מהליגה הלאומית, תמצאו דווקא על הספסל, שם יושב המאמן אהוד כחילה.

לאחר שפרש ממשחק פעיל בעונת 2003/04, החל כחילה בקריירת אימון, שלהבדיל מרוב שחקני העבר שמעדיפים להיזרק היישר למים העמוקים של ליגת העל, בחר לוותר על קיצורי הדרך, ולצבור ניסיון בליגות הנמוכות.

"אני מאמין שכדי להיות מאמן טוב צריך להתחיל מלמטה. התחלתי כמאמן קבוצת הנוער של מכבי באר שבע, לאחר מכן עברתי לקבוצה הבוגרת ומשם לנתיבות הכול היה מתוך בחירה", טוען כחילה. "למרות זאת, ברור שהמטרה שלי היא להגיע בסופו של דבר כמאמן בכיר ולגיטימי בליגת העל, אחרת לא הייתי עושה את מה שאני עושה היום".

כחילה, שחווה לא מעט הצלחות בגביע עם בית"ר ירושלים, לא מסתיר את השאיפה הגדולה שלו. "אני חולם לסגור מעגל ולאמן יום אחד את בית"ר, אבל בשביל שזה יקרה יש לי עוד מה ללמוד, ואני בטוח שהאימון בליגות הנמוכות יספק לי את הידע והשפשוף כדי שאוכל להגיע מוכן ומנוסה יותר", הוא אומר.
כחילה היה מסוג השחקנים שהאוהדים אוהבים לראות. נחוש, נלחם על כל כדור ולא מוותר עד הרגע האחרון. שחקן נשמה, בשפת היציע. את תכונותיו ככדורגלן, מסתבר, כחילה לא הזניח, וגם כשהוא על הקווים הסגנון הלוחמני שלו חי ובועט.

"את מה שהבאתי למגרש כשחקן אני מנסה להעביר גם לשחקנים שלי", הוא מספר. "הדרך שלי נשארה אותה דרך. משחק קשוח, חסר פשרות, ומלחמה על כל כדור הם ערכים שאני מנחיל לשחקנים שלי, וזה מה שתראו מול באר שבע, גם אם ננצח וגם אם נפסיד. בכל מקום בו אאמן תמיד ירגישו את טביעת האצבע שלי, שזו קבוצה שמאמן אהוד כחילה".

"גרביים מנצחות לא מחליפים" >>>

חיזוק מהליגה הפלסטינאית ומאמן כמו אהוד כחילה עלולים שלא להספיק לקבוצה הצנועה של העיר נתיבות, שהפכה עם השנים למרכז רוחני ומוקד לעליה לרגל לקברי צדיקים. העניין לא פוסח גם על שחקני הקבוצה, שמגיעים לא פעם לביקור קבוצתי וקבלת ברכות מסורתית . רק בשבוע שעבר הוחלפו המזוזות במועדון כחלק מטקס חניכת חדרי ההלבשה החדשים, שלאחריו קיבלו השחקנים שיעור תורה וברכה מהרב יוסף שריקי.

כשקבוצה ממעמקי ליגה א' מגיעה למפגש מול קבוצה מליגת העל, פערי האיכות ברורים. אך בכל מה שנוגע לאמונה ומזל, בטוחים שחקני נתיבות שידם תהיה על העליונה. "לכל שחקן יש את הקמעות והאמונות התפלות שלו, עוגיות מזל מיוחדות, פירות יבשים עם ברכות, הכל הולך", מספר שחקן הקבוצה אורן פחימה. "אני אשחק עם אותו זוג גרביים בהן שיחקתי בניצחון האחרון, כי לפי האמונה שלי גרביים מנצחות לא מחליפים".

"בלילות אני חולם שאני עובר את עידן טל בטדי" >>>

אם נשים לרגע בצד את האמונה לטובת החלק המקצועי, בנתיבות יסתמכו מול באר שבע בעיקר על יכולתו של כוכב הקבוצה, עאטף אבו בילאל, שבישל את שער הניצחון בסיבוב הקודם. אבו בילאל, בדואי יליד הנגב, גדל גם הוא במחלקת הנוער של הפועל באר שבע והיה חלק מסגל הקבוצה הבוגרת, אך לא מצא את מקומו והידרדר לליגות הנמוכות.

בעוד שלשאר בני המיעוטים יש יצוג נכבד בכדורגל הישראלי, שואף אבו-בילאל, שרק לאחרונה נבחן בהפועל פתח תקווה, להיות הכוכב השני של העדה בליגת העל, אחרי שאפיק אל הוזייל שהגיע בשנות ה-80 עד נבחרת ישראל. למרות גילו המתקדם יחסית, 25, הוא עדיין לא איבד תקווה.

"הגיע הזמן שגם שחקנים בדואים יכבשו את ליגת העל, ואני מאמין שאני איעשה את זה", הוא מצהיר. "אם יש שחקנים ערבים ישראלים, דרוזים וצ'רקסים, כמו בירם כיאל, מהראן לאלה וביבראס נאתכו, אין סיבה שגם בדואים לא יקבלו את ההזדמנות. בלילות אני חולם על זה כל הזמן, שאני עובר את עידן טל בטדי או מנצח את הפועל תל אביב בבלומפילד, ואני מקווה שמשחק טוב נגד הפועל באר שבע יגרום לאחת הקבוצות הגדולות לקחת אותי. מבחינה מקצועית יש לי את זה, וכולם יראו את זה היום"