התכנית להבראת בית"ר

"מהזכיה של בית"ר בגביע הטוטו יצאתי ברגשות מעורבים. מצד אחד הייתי שמח, כי בכל זאת זו בית"ר, ומצד שני הרגשתי קצת נבוך. משהו בשמחה מזכיה בגביע הטוטו ועוד אחרי ניצחון על רעננה עשה לי משהו לא טוב. גביע הטוטו? ניצחון דחוק על רעננה? לא הייתי מאמין שבית"ר תגיע לשפל כזה".

אין מילים טובות מאלה של אברהם לוי, מנהלה המיתולוגי של בית"ר ירושלים, כדי להציג את מצבה העגום של מי שאמורה להיות הקבוצה של המדינה. כשהקהל מצביע ברגליים, השחקנים חסרי מוטיבציה, המאמן התייאש מזמן ובעל הבית לא ממש קיים, היו"ר איציק קורנפיין הוא האדם היחיד שיכול לקחת אחריות ולהוציא את הקבוצה לדרך חדשה. אז תפסנו שלושה בית"רים עתירי הישגים וניסיון כדי לנסות ולייעץ לו איך להחזיר עטרה ליושנה.

התקציב >>>

את העונה הנוכחית פתחה בית"ר עם תוהו ובוהו כלכלי. רגע לפני פתיחת העונה סכנת הפירוק ריחפה מעל המועדון, והחוזים המנופחים – שנותרו כאלה גם אחרי קיצוץ של 50 אחוזים בשכר השחקנים - הטילו ספק רב על המשך קיומו. ואז הגיע המשיח גומא אגיאר, פיזר כמה מיליוני דולרים, אבל התברר חיש מהר כעוד משקיע שנוי במחלוקת. שוב סכנת פירוק? הסיכוי לא רע בכלל.

"הבעיה של בית"ר מתחילה מלמעלה", מסביר לוי. "בית"ר ירושלים לא היתה ולא צריכה להיות קבוצה עשירה של אוליגרך כזה או אחר. בעונת 1992/93 עלינו ליגה, ובאותה עונה עם תקציב דל לקחנו אליפות. הכוח והעוצמות של בית"ר הם לא בכסף הגדול. היא לא צריך תקציב של עשרות מיליונים כדי לזכות בתארים. אני יכול רק מהכנסות של מכירת כרטיסים, חסויות וספונסרים לגייס 10 מיליון שקל ולבנות קבוצה שעם הקהל והמסורת תיקח אליפות. הרי יש קבוצות שעם תקציב מינימום של 12 מיליון שקל מגיעות למקום רביעי".

כמו לוי, גם משה דדש לא סומך על האוליגרכים לרגע. "בית"ר הפכה לכלי משחק בידייהם של עשירים שמגיעים אליה ממניעים אישיים ואינטרסנטיים", אומר היו"ר לשעבר. "ארקדי גאידמק היה כזה, וגומא אגיאר הוא בחור נחמד בסך הכל, ואולי יש לו כוונות טובות, אבל מסתבר שמדובר באדם לא יציב. בית"ר חייבת יציבות ברמת הבעלים. אדם שיתן כסף, אבל שיהיה עם אישיות ושאפשר יהיה לסמוך עליו ולבנות איתו תוכנית לטווח ארוך. חייבים לוודא שזה בן אדם ראוי שישאר פה הרבה זמן, ורק אז לתת לו להיכנס. לא לחפש פתרונות זמניים".

המאמן >>>

רק לפני מספר חודשים עסקנו כאן בשאלה כיצד תיראה הקדנציה השניה של יצחק שום, שחזר לבית"ר פחות משנה לאחר שפוטר ממנה בבושת פנים. חזרתו של שום היתה מתוך שיקול כלכלי, וכך גם אי פיטוריו, שסביר שהיו מתקיימים בימים כתיקונם. שום הסכים בתחילת העונה לקצץ ב-50 אחוזים את שכרו השנתי, שמוערך ב-4.5 מיליון שקלים, אך במידה ויפוטר יפוצה במשכורתו המלאה. ואת זה בבית"ר יעשו הכל כדי למנוע.

כשידו של קורנפיין על ההדק חסומה בדולרים, מה שנותר לאוהדי בית"ר זה לקוות שהמאמן יהיה זה שיחזיר את המפתחות בעצמו. כי קבוצה ותשתית חדשים לא יוכלו להתממש תחת הדרכתו.
"בית"ר צריכה מאמן שבא מלמטה, עם משכורת מצומצמת ובלי שם גדול – בדיוק ההפך מיצחק שום", קובע לוי. "הייתי לוקח מאמן שיודע לעבוד עם צעירים כמו סרגיי טרטיאק. הוא אימן במחלקת הנוער, מכיר את המערכת מבפנים ויוכל לעלות כמה שיותר שחקנים לקבוצה הבוגרת. והכי חשוב - לא יהיו ממנו ציפיות, והוא יהיה משוחרר מלחצים שמאמן עם שם מביא איתו".

דדש, סנטימנטלי כהרגלו, מתעקש על מאמן שהיה שחקן עבר במועדון. "אלי אוחנה, אורי מלמליאן או יוסי מזרחי הם המועמדים שלי. הם באים מאהבת המועדון, מבינים איך הדברים בבית"ר עובדים והם גם אנשי מקצוע מצוינים שיוכלו לבנות פה קבוצה חדשה שתרוץ הרבה שנים, וגם ולקבל את הגיבוי מהקהל".

השחקנים >>>

למרות שמות צעירים מבטיחים, ושחקנים בכירים ומנוסים, שעל הנייר לא נופלים מאלה של מכבי חיפה או הפועל תל אביב, נראים שחקני בית"ר ברוב העונה כמו צל של עצמם. השינוי הדרמטי ביותר, אם כך, חייב להיות בסגל השחקנים.

"בית"ר חייבת להיפטר מהותיקים שמעון גרשון, אריק בנאדו ועידן טל", קובע אלי אוחנה, בעבר שחקן ומאמן בבית"ר. "הם נמצאים הרבה מעבר לשיא, ומה שנשאר מהם זה רק שמות. איתם בית"ר נראית כמו מכבי פתח תקווה משודרגת. בית"ר חייבת להביא שני בלמים חדשים וצעירים, ועוד קשר עושה משחק במרכז המגרש. מבחינת הצעירים, חוץ מאריאל הרוש שנותן עונה טובה, צעירים כמו איתן טיבי, חן עזריאל, אבי ריקן וקובי מויאל לא הוכיחו שהם מספיק טובים לרמות הגבוהות, וגם הם צריכים ללכת".

החריש העמוק מגיע גם לכוכבי העתיד לכאורה של בית"ר, שחקנים כמו אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי, עמית בן שושן ועידן ורד, שלמרות הציפיות שווים בינתיים רק מקום שישי בליגה. "השחקנים שהיו אמורים להיות דור העתיד של הקבוצה מיצו את עצמם בבית"ר והם חייבים להימכר", אומר לוי. "יצחקי, בן שושן או ברוכיאן הם שחקנים אפאטיים ושבעים, ללא טיפת רוח לחימה שעושים טובה שהם משחקים. אף פעם לא היה דבר כזה בבית"ר. ששחקנים שמקבלים את החולצה עם הסמל של בית"ר לא יאכלו את הדשא?"

בניגוד ללוי, אוחנה לא מוותר על האסים. "אין שום סיבה לתת לשחקנים כמו יצחקי וברוכיאן לעזוב. הם השלד של הקבוצה, ולא בכל יום מייצרים אוסף של צעירים מוכשרים כמוהם. צריך לתת להם לסיים את העונה הזו הכי טוב שאפשר, ולקראת העונה הבאה לבנות סביבם את הקבוצה".

הנשמה >>>

ספק אם דור חדש של שחקנים צעירים ורעבים יעלים את האדישות של בית"ר החדשה. מבחינת דדש, רק שילוב שחקני עבר במערכת יחזיר את רוח הלחימה שנעלמה עם השנים. "הבעיה הגדולה של בית"ר שהיא איבדה את הזהות שלה", אומר דדש. "הדבר הראשון שצריך לעשות זה להחזיר את הנשמה. אם סמלי העבר לא יחזרו בתור מאמנים, אז שיעבדו כאנשי מקצוע לצידו של קורנפיין וייתנו את דעתם המקצועית - כמו התפקיד שנבנה עבור גיורא שפיגל בעידן גאידמק. הם גם יתרמו מהידע שלהם בכדורגל, וגם ישמשו כגורם מקשר בין הקבוצה לאוהדים".