נשארנו לבד בחושך

הכותרת של המשחק היא פשוטה וקצרה: אכזבה. נכון שהמחצית הראשונה היתה בכלל לא רעה, ואני כאיש מקצוע ראיתי שמירות יפות, סגירות טובות, לחץ. אבל המחצית השניה היתה מאד חלשה. לא מהלכים קבוצתיים, לא ביצועים אישיים, איבודי כדור בלי סוף ומהלכים סתמיים. חבל שאנחנו נשארים עם הזכרונות הללו וחבל שמשחק עונה, בין שתי הקבוצות הכי טובות בכדורגל שלנו בהפרש גדול, נראה כפי שהוא נראה ומותיר כל כך הרבה אנשים מאוכזבים.

צפו ב-0:0 בין מכבי חיפה להפועל תל אביב

בגדול, אני לא הייתי מאשים את המאמנים. אני חושב ששניהם רצו לנצח ולא אמרו לשחקנים שלהם לא לתקוף, אך מצד שני גם ברור שלא ראינו יתר יוזמה, וכן היו הרבה מאד משימות הגנתיות. זו שהפריעה ביותר למשחק כללה את הצמד מסיללה-ורמוט.

האחרון, במקום לשחק תחת החלוץ ולהיות חופשי, היה צריך לפקח כל הזמן אחר המגן השמאלי של חיפה, שמבחינתו הציג גם הוא משחק מאכזב מאוד ובקושי עבר את החצי. אבל אני מבין את אלישע לוי ואלי גוטמן. במשחק גדול, חשוב וכזה שנושא עימו כל כך הרבה יוקרה, אף אחד לא רוצה להיות בצד המפסיד. ברור שכל אחד רוצה לנצח אבל כנראה שהרצון לא להפסיד ולראות את הצד השני זוכה בכל היוקרה, הוא זה שהכריע.

בנוגע לשחקנים, אני חושב שכאן היתה באמת האכזבה הכי גדולה. איתי שכטר וגילי ורמוט הם סופרסטארים בכדורגל שלנו. גם יניב קטן כמובן. אף אחד מהשלושה לא שיחק אמש כמו כוכב. למעשה, כולם שיחקו חלש. אפשר לתת מחמאות להגנות ולומר שהפריעו לשלושת הטאלנטים לפתח את משחקם הרגיל, אך מצד שני חייבים לומר את האמת: עוד לא ראינו את ורמוט ושכטר מככבים במשחקים גדולים באמת. יניב קטן כן. אבל הם, כדי לעשות באמת את הקפיצה לשלב הבא ולהיות שחקני הרכב קבועים בנבחרת, חייבים לככב במשחקי עונה.

בכל הקשור לתוצאה, היא קצת יותר טובה לחיפה אך גם להפועל היא לא רעה. עשר נקודות הפרש בשיטה הנוכחית שוות רק חמש. ומצד שני, חיפה עדיין מצליחה לשמור על פער די גדול בפסגה. השאלה מעכשיו היא מה שתי הקבוצות יעשו מול יריבות פחות חזקות. עד כה חיפה הוכיחה הרבה יותר יציבות במבחן הזה. אבל לדעתי הפועל לא קבוצה פחות טובה. ממש לא.

חבל ששתי קבוצות טובות ומוכשרות כל כך הציגו משחק כל כך דל, משעמם ומאכזב. אני לא יכול לחשוב על משחק בין מדורגות 1 ו-2 בליגה אירופית אחרת שיוליד כל כך מעט כדורגל חיובי והזדמנויות לשערים. השוערים אתמול בכלל לא נאלצו להתאמץ. ראינו מעט מדי יכולת אישית וקבוצתית. בלשון המעטה: לא מספיק טוב.

אפשר לתת מחמאות להגנות ולומר שהפריעו לקטן, ורמוט ושכטר לפתח את משחקם הרגיל, אך חייבים לומר את האמת: עוד לא ראינו את ורמוט ושכטר מככבים במשחקים גדולים באמת. כדי לעשות את הקפיצה לשלב הבא, הם חייבים לככב במשחקי עונה