ישראלי בעלייה

מאיורקה היא ה"כבשה השחורה" של ריאל מדריד. את זה כולם יודעים. ב-10 השנים האחרונות היא ניצחה בברנבאו 5 פעמים, יותר משעשתה ברצלונה או כל קבוצה אחרת. בשתי העונות האחרונות היא גם ניצחה בסנטיאגן ברנבאו. בעונה שעברה הניצחון 1:3 הגיע במחזור ה-36, כאשר בשערה של מיורקה עמד מיגל אנחל מויה. דודו אוואט ישב אז על הספסל. הערב אוואט יעמוד בשער של מיורקה בברנבאו – בעוד שמויה ימשיך להתייבש על הספסל של ולנסיה.

אין ספק, קריירה של כדורגלן היא גם עניין של מזל. ולדודו אוואט היה מזל. רק כמה חודשים לפני מעברו של מויה היה גם אוואט בדרך לוולנסיה, על תקן של שוער שני. בסופו של דבר הוא העדיף קבוצה צנועה וקטנה יותר, ועכשיו הוא צוחק כל הדרך למקום הרביעי. כשאוואט הגיע למיורקה באמצע העונה שעברה, אחרי שנמחק ע"י מיגל אנחל לוטינה בדפורטיבו לה קורוניה, הוא ידע שייצטרך להיאבק על המקום בהרכב.

חוץ ממויה היה בסגל גם השוער הארגנטיני הוותיק חרמן לוקס, ואף אחד לא הבטיח לדודו שיהיה השוער הראשון בקבוצה ואפילו לא השוער השני. צריך לזכור שכאשר הוא חתם במיורקה, זה היה אחרי חצי שנה שבה לא שיחק כלל והמניות שלו צללו בעקבות התקרית הקשה עם גוסטבו מונואה. אוואט ידע שהוא חייב להמציא את עצמו מחדש. היו לו שתי אופציות.

מעבר לוולנסיה יכול היה להיות צעד לא רע הוא היה משדרג כנראה את תנאיו, והיה לו סיכוי לשחק בקבוצת פאר מול 50 אלף אוהדים בכל משחק ביתי. אבל הוא בחר במיורקה. קודם כל כי האמין שבקבוצה כזו יש לו סיכוי טוב יותר לשחק. שנית, כי כשחתם ידע שיש סיכוי טוב שמויה יעזוב בקיץ. קצת מזל מעולם לא הזיק לאף אחד, זה בטוח. רק שבמקרה של דודו מדובר גם באלמנט אחר, לא פחות חשוב: סבלנות ותכנון לטווח ארוך.

סבלנות היתה תמיד אחת התכונות שאפיינו את אוואט. כך היה בעונה הראשונה שלו באירופה, כשחתם בסנטאנדר, הרבה בזכות חברו הטוב יוסי בניון. בשער של סנטאנדר עמד באותה עונה ריקרדו, אז השוער השלישי של נבחרת ספרד. לאוואט לא היה לכאורה שום סיכוי. אבל דודו הפך את החיסרון הזה ליתרון. הוא בילה את 32 המחזורים הראשונים של העונה על הספסל, ולמד. משבוע לשבוע הוא הבין טוב יותר את הליגה הספרדית, למד את הקבוצות, עשה היכרות מהצד עם האיצטדיונים ועם האוהדים.

במשך 32 שבועות הוא התאמן עם ריקרדו ואז במהלך המשחקים ישב על הספסל והבין את ההבדלים התהומיים בין כל מה שהוא היה רגיל אליו עד אז, בהפועל חיפה, במכבי חיפה – לבין מה שקורה בליגה הספרדית. כאשר קיבל סוף סוף את ההזדמנות, בארבעת המחזורים האחרונים של אותה עונה, הוא היה מצויין ועזר לסנטאנדר להישאר בליגה. בעונה שלאחר מכן, אחרי שריקרדו עזב (מזל, כבר אמרנו?) הוא הפך לשוער הראשון של ראסינג. המעבר הזה עבר חלק, בזכות שנת הטירונות הראשונה. בזכות הסבלנות.

לפני כחודשיים הייתי בקאמפ נואו וראיתי את מיורקה משחקת מול ברצלונה הגדולה בלי רגשי נחיתות. כן, היא הפסידה לבסוף 4:2, אבל לאורך כל המשחק היא ניסתה לתקוף ולא חיפשה להתגונן. אוואט הוציא ארבעה כדורים מהרשת, אבל נתן משחק מצויין. אף אחד לא יכול לשכוח את שלוש ההצלות הרצופות שלו – כאשר רק בבעיטה הרביעית פדרו הצליח להבקיע. "נגד ברצלונה אתה משלם על טעויות בהגנה" אמר לי דודו אחרי המשחק בחיוך. הוא ידע שפערי האיכות בין שתי הקבוצות גדולים מאוד.

הערב בברנבאו מיורקה תגיע כדי לתקוף, כדי לנסות ולהפתיע את הקבוצה היקרה ביותר בעולם. אוואט ישחק בפעם הראשונה בקריירה שלו מול כריסטיאנו רונלדו וקאקה. והוא לא חושש. הוא לא חשש בעבר מרונאלדיניו, כשגם הצליח לעצור פנדל שלו. בעקבות העונה הנהדרת (בינתיים) של מיורקה, דודו אוואט ביסס שוב את מעמדו כאחד השוערים הטובים בליגה, וכך גם מתייחסים אליו. מיורקה, קבוצה שעד לא מזמן נלחמה נגד הירידה, נמצאת היום במקום המוביל לליגת האלופות.

אז אחרי שש וחצי עונות בליגה הטובה בעולם אפשר לומר, בשקט, שאוואט הוא הכדורגלן הישראלי המצליח ביותר אי-פעם בליגה הספרדית.