אלוהים יעזור להם

פציעה בזמן קריטי, חזרה איטית ומסורבלת ויכולת בינונית שמותירה הרבה סימני שאלה לגבי ההמשך רחוק מאור הזרקורים. כך, פחות או יותר, נראית עד כה העונה של שלושה מהקשרים האיכותיים בליגת העל, אבירם ברוכיאן, מיכאל זנדברג וגוסטבו בוקולי.

הרבה קווי דמיון ניתן למצוא בין שקיעתם של השלושה. כולם היו אמורים לקחת אחריות ולהוות פקטור משמעותי בקבוצותיהם, להביא את האיכויות הגבוהות והמוכרות שלהם לכר הדשא ולשדרג את חבריהם לקבוצה בקרב על האליפות. בפועל, חלק ניכר מהזמן הם בילו בשיקום מפציעות טורדניות, ששיבשו להם ולנו את התוכניות.

זנדברג בילה חודש וחצי מחוץ למגרש בשל פציעה במחזור השלישי בבאר שבע, ברוכיאן היה עסוק בשיקום הברך ולא דרך חודשיים על הדשא אחרי המחזור החמישי ובוקולי, שנפצע בשריר הירך האחורי באימון מכבי חיפה, נעדר מהמגרשים כחודש וחצי אחרי המחזור השמיני. מאז, אף אחד מהם לא באמת חזר לעצמו. רגע לפני שהעונה בורחת להם, בדקנו לאן פניהם מועדות - האם אופי, נחישות וכוח רצון מספיקים כדי להחזיר אותם לעניינים, או שהפציעה תשאיר אותם מחוץ לתמונה?

אבירם ברוכיאן: "שקודם ישקם את עצמו, ורק אז ידאג לקבוצה"

בעוד שבמכבי חיפה והפועל תל אביב המתינו לקשרים המחלימים שחקנים מוכשרים שתפסו את מקומם בהרכב, חזרתו של אבירם ברוכיאן היישר להרכב בית"ר ירושלים היתה אמורה להשיבו במהירות למסלול. אבל בגיל 25, כשהציפיות שיהפוך למנהיג של בית"ר הולכות ונשכחות, הקשר רחוק מלענות על הציפיות, למרות השער המצמק שכבש במחזור הקודם מול הפועל תל אביב.

"הבעיה של ברוכיאן היא שהוא חזר לקבוצה לא טובה מספיק", מסביר אלי אוחנה. "כשאתה חוזר מפציעה כמו זו של ברוכיאן, אתה חייב שיהיו איתך עוד מספר שחקנים טובים שיורידו ממך את העומס, ואז לאט לאט תוכל לחזור ליכולת שלך. במקרה של ברוכיאן, הוא מצד אחד אמור להיות השחקן הכי טוב בקבוצה והמנהיג שלה, ומצד שני הוא רק חזר מפציעה ארוכה וזה מצב בעייתי לכשעצמו. בית"ר בנו עליו כל כך הרבה העונה, שבסופו של דבר כל התיק נופל עליו. הוא כרגע במצב שהוא צריך קודם לשקם את עצמו ורק אז לדאוג לקבוצה, ולא להפך".

מיכאל זדנברג: "אין מצב שהוא משלים עם סטטוס של שחקן משלים"

"כמו שאני מכיר את מיכאל, אין סיכוי שהוא משלים עם הסטטוס שלו כשחקן משני בהפועל תל אביב", פוסק רוני לוי, שאימן את השחקן במכבי חיפה. זנדברג הגיע בקיץ כרכש הנוצץ ביותר של גוטמן, אבל הפך לשחקן ספסל קבוע. גם הפציעה של נמניה ווצ'יצ'ביץ', האיש שתפס את מקומו של זנדברג בהרכב בתחילת העונה, לא הצליחה להחזיר את הקשר לעניינים. ערן זהבי, שמועדף על פניו, מציג בינתיים יכולת שיא, והקשר עתיר התארים נשאר הרחק מאחור.

"בכל קבוצה שזנדברג משחק בה, הוא תמיד מרגיש שהוא חייב להיות דומיננטי ובולט", מוסיף לוי. "הוא לא אחד שיכול להיות בצד או מאחורי הקלעים ולהסתפק בעונה בינונית, אלא תמיד חייב להרגיש שהוא הכי טוב בקבוצה. זנדברג רואה את ההצלחה של ורמוט ושכטר מהצד וזה בטוח גורם לו להרגיש לא בנוח, ואין לי ספק שתוך זמן קצר הוא יחזור להיות שחקן מוביל ויעזור להפועל במאבקי הצמרת. מה שבטוח, המצב הזה לא יוכל להימשך עוד הרבה זמן מבחינתו".

גוסטבו בוקולי: "מעכשיו, כל מה שיקרה זה בונוס"

גם גוסטבו בוקולי לא היה בר-מזל העונה. עוד בקיץ הוא ידע שהשנה התחרות על מקום בהרכב תהיה קשה הרבה יותר, אם בשל גילו המבוגר יחסית, 32, או בשל ההחלטה בחיפה לתת דקות משחק לצעירים מבטיחים כמו אייל גולסה ומוחמד גדיר. בפתיחת העונה פתח בוקולי בהרכב בשישה מתוך שמונת משחקי הליגה הראשונים, אלא שאז הגיעה הפציעה. שילובם המוצלח של הצעירים, כמו גם הקשר הזר שאמור להצטרף לקבוצה בחלון ההעברות, מעמידים בסימן שאלה את המשך העונה של בוקולי, שהסתפק בינתיים בבישול אחד בלבד.

"נכון שבוקולי התרגל כל השנים להיות שחקן מוביל, אבל במצב שנוצר בחיפה, ואחרי פציעה כזו בתזמון כל כך גרוע, הוא יהיה חייב לזוז הצידה ולפנות את הבמה", אומר מוטי איוניר, שאימן את השחקן לפני שנים בהפועל רמת גן. "גוסטבו הוא אינטיליגנט ומקצוען, שחקן בלי אגו שמבין את המצב טוב מאוד, וגם בדקות שיקבל הוא יוכל לתרום הרבה".

"היתרון של בוקולי הוא שהוא כבר בסוף הקריירה", מוסיף איוניר. "הוא לא שחקן צעיר שצריך לבנות את עצמו, ולכן כל מה שיקרה מפה והלאה יהיה רק בונוס מבחינתו. את שלו הוא כבר עשה".