הפסדנו? העיקר שנהננו

אפס נקודות, אפס שערים ופחות ופחות מחמאות מעיתוני הבוקר שאחרי. כך, פחות או יותר, ניתן לסכם את ההופעה של מכבי חיפה בחמשת המשחקים הראשונים בשלב הבתים של ליגת האלופות. מה שהתחיל בקרנבל גדול והרבה כסף בכיס, יזכר בסופו של דבר כעוד פלופ מלא בושה של קבוצה ישראלית באירופה. אז נכון, בחלקים מסויימים במשחקים שיחקו הירוקים כדורגל לא רע, הגיעו פה ושם למצבי הבקעה ובעיקר לא הובסו, אבל אי אפשר להשתחרר מתחושת הנאיביות וחוסר האמונה, כמו גם מהרכש הדל שעשתה חיפה לפני שעלתה על הבמה הגדולה. איפה טעתה מכבי חיפה בהכנה לליגת האלופות?

"במכבי חיפה חשבו שמה שמספיק לליגה המצחיקה שלנו יספיק גם לרמות של ליגת האלופות"

בפעם הראשונה שמכבי חיפה הגיע לשלב הבתים, היה לה את איגביני יעקובו, שהצליח לכבוש לא פחות מחמישה שערים, כולל שלושער במשחק אחד מול אולימפיאקוס. חלוץ המטרה של הירוקים הפעם היה הגיארגי ולדימיר דבאלישוילי.

"דבאלישוילי הוא חלוץ נחמד וטוב לליגה הישראלית, אבל בכל מה שנוגע לאירופה זה ממש לא מספיק", אומר ניר קלינגר, שהגיע עם מכבי תל אביב לשלב הבתים לפני 4 שנים, ומאמן כיום את א.א.ל לימסול מקפריסין. "בליגת האלופות אתה חייב חלוץ ברמה גבוהה ביותר, שיהיה מסוגל להבקיע שער בהזדמנות בודדת אחת ולנצח משחק. דבאלישוילי נמצא בכושר טוב בליגה, אבל רואים שבליגת האלופות צריך רמה אחרת לגמרי. במכבי חיפה חשבו שמה שמספיק לליגה המצחיקה שלנו יספיק גם לרמות של ליגת האלופות. עכשיו הם מבינים שזה לא עובד ככה".

"כולם יודעים מה היה צריך לעשות בנושא הרכש"

חסרון הבולט של חלוץ דומיננטי לא היתה הבעיה היחידה של הירוקים. ההעפלה הקלה יחסית לשלב הבתים, אחרי מפגשים מול גלנטורן, אקטובה וזלצבורג, גרמה לאנשי חיפה אופוריה. האמינו שם שמה שהספיק לניצחון מוחץ על האוסטרים עשוי להספיק גם ברמות הגבוהות ביותר. גם הבונוס שהביא איתו ההישג, סכום של כ-60 מיליון שקלים, לא גרם לבעלים יעקב שחר ליפול מהכיסא ולפתוח את הכיס, בטענה שגם חיזוק ברמה גבוהה לא יבטיח ההעפלה לשלב הבא. אז הירוקים נשארו עם הבלם ג'ורג' טשיירה, שירד בינתיים לספסל, התרומה המוגבלת של ג'ון קולמה במרכז המגרש והתרומה המצחיקה של טיאגו דוטרה ואייל שטרכמן, שלא הצליחו להשתלב בקבוצה אפילו במשחקי הליגה. אלישע לוי נשאר תלוי ביכולת של הישראלים שלו, רובם שחקנים שלא הגיעו לגיל 20.

" אין ספק שמצפים מהזרים לתרומה יותר משמעותית, בעיקר בליגת האלופות", מודה אלון חרזי. "יכול להיות ששני זרים ברמה גבוהה היו מועילים לנו יותר מאשר חמשת הזרים שקיימים כרגע. אין ספק שזה היה יכול לעשות את ההבדל, כמו שקרה בקמפיין הקודם. אין לי ספק שאם נגיע לליגת האלופות גם בשנה הבאה, יביאו זרים ברמה יותר גבוהה".

"זה לא מתפקידי להעביר ביקורת, אבל כל אחד יכול להשוות את הזרים הנוכחיים לאלה שהיו פה בקמפיין הקודם ולהבין לבד מה היה צריך לעשות, ומה חסר לנו כדי להתמודד ברמות האלה", רומז השוער ניר דוידוביץ. גם המאמן אלישע לוי יודע לזהות את החוסרים. "זרים ברמה גבוהה היו שווים לנו נקודות ושערים, אבל קיבלנו במועדון החלטה לקדם את הצעירים, ודבר אחד בא על חשבון האחר. למרות זאת, אני עדיין מרגיש שהיינו שווים לפחות שתי נקודות והעובדה שלא כבשנו נובעת רק מחוסר מזל וחוסר ניסיון אירופי. עם שלוש או ארבע הופעות רצופות בליגת האלופות, גם זה יגיע".

"זה לא שהתבזינו"

חיפה אמנם לא הצליחה על הדשא, אבל הדאגה העיקרית של אוהדיה נבעה מהציפיות שהלכו ופחתו ככל שהתקדמו המשחקים, שהתבטאה גם בדברים שאמרו אנשי הקבוצה לאורך הדרך. אם חשבתם שתם עידן ההפסדים בכבוד, כדאי שתחשבו שוב.

"אפס נקודות, אפס שערים? הלוואי שבכל שנה נגיע לליגת האלופות ונעשה את אותו הדבר בדיוק", פוסק דוידוביץ, שמסתפק ככל הנראה בטיולים ברחבי אירופה ובדגדוג לא מזיק של הגדולות. "בכל המשחקים עמדנו שווה בשווה מול היריבה, זה לא שהתבזינו. עצם ההגעה לליגת האלופות היא הישג, ואסור לשכוח את זה. גם אם לא נצליח לקחת נקודות או לכבוש שער, עדיין אנחנו לא צריכים להיות מאוכזבים בכלל".

אחרי כמה שנים מוצלחות בסך הכל של קבוצות ישראליות בזירה האירופית, ציפו כולם ממכבי חיפה לדרוש מעצמה קצת יותר. אלא שללא רכש איכותי ואמונה אמיתית ביכולת, בחיפה עלולים לסיים את הקמפיין בצורה מביכה ביותר, ועם תואר מפוקפק ביותר: אלופת ליגת המחמאות.