"חולם לאמן את מכבי חיפה"

כבר כמה חודשים שאלון חרזי מתכונן ליום בו יתלה את הנעליים. את הבשורה על הפרישה המאולצת קיבל המגן, שיחגוג בפברואר הקרוב 39, כבר בתחילת חודש יוני, אבל למרות הסיכום שיפרוש בסיום מוקדמות ליגת האלופות, הפרישה של חרזי נדחתה לחודש דצמבר.

עם שיא הופעות בליגת העל, בצוותא עם שוער הפועל רמת גן רפי כהן, ו- 89 הופעות בנבחרת ישראל, מעביר חרזי את הזמן עד הפרישה במחשבות קדימה, ומתכונן כבר ליום שאחרי. על הדשא הוא כבר כמעט ולא עולה, אבל הוא לא כועס על אף אחד. חרזי הוא מאמין גדול בגורל, בטוח שכך הדברים היו אמורים להתרחש ולא מתחרט על שום דבר. רגע לפני הפרישה הסופית בהחלט, שתהפוך אותו לסקאוט של מכבי חיפה, הוא התפנה לסכם את הקריירה בראיון מיוחד לספורט nana10.

אתה מרגיש שלם עם הפרישה הכפויה? לא היית מעדיף לעבור לקבוצה קטנה ולקבל דקות משחק?

"כשאתה יודע מה אתה הולך לעשות ביום שאחרי, הדברים יותר קלים. אני מרגיש שלם עם הדרך שהדברים נעשו. העובדה שאני לא בסגל לא מונחתת עלי. יש שחקנים צעירים ממני שצריכים לצבור דקות משחק, ואני מבין את זה. אף אחד לא בא ואמר לי שאני לא מתאים לרמה, לא מדובר בשיקולים מקצועיים. בתחילת העונה חצי מקבוצות הליגה רדפו אחרי, ואם הייתי עובר הייתי יכול לתת עוד שתי עונות לפחות. יש לי עדיין מה לתרום, לא איבדתי את היכולת והתשוקה לכדורגל, אבל גם לסיים צריך לדעת, ואני רוצה לסיים בסטייל. זה מוזר לי לא להיות מעורב מקצועית במה שקורה, כי תמיד הייתי שחקן הרכב משמעותי ופתאום אני בצד, אבל זו הבחירה שלי ואני שלם איתה. אני במכבי חיפה כבר 19 שנה ובה אני רוצה לסיים את הקריירה, אפילו במחיר של פרישה מוקדמת. אני לא רואה את עצמי משחק במקום אחר".

איך הגיבו במשפחה שלך לפרישה, מה אומרים ברחוב?

"המשפחה כבר מזמן רצתה שאפרוש. דיברו איתי על זה הרבה זמן, כך שמבחינתם זה מאוד הגיוני. האוהדים חוזרים ואומרים לי כל פעם לא לפרוש, ואני צריך לעצור ולהסביר לכל מי ששואל למה אני צריך לפרוש, וזה נהיה כבר די מציק. אני מנסה להסביר לכולם שזה עניין של גורל, ומה שצריך לקרות קורה. בכלל, אני מאמין גדול בגורל ובזה שדברים לא קורים סתם".

מה אתה חושב על המחליף שלך, אייל משומר?

"אייל עשה התקדמות מדהימה בשנתיים האחרונות. הוא הגיע מכפר סבא בתור קפטן והשחקן הכי מוערך שקיבל את רוב תשומת הלב, ובמכבי חיפה הוא היה קצת בהלם. מאז הוא הראה שיפור ניכר והצליח לשפר את כל היכולות שלו, בעיקר בחלק ההתקפי. למרות זאת יש לו עדיין מה לשפר, ויש לו עוד דרך ארוכה כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר".

ואיך אלישע לוי בתור מאמן?

"ללא קשר לפרישה שלי, אני חושב שאלישע מאמן מצוין. הוא הגיע רק בתחילת העונה שעברה מסכנין והצליח לקחת אליפות ולהגיע לליגת האלופות, ואף אחד לא ציפה ממנו להצלחה כזאת. למרות שהוא גרם לי לפרוש, אני לא כועס, ומאמין שזה מה שהיה צריך לקרות".

אתה מרגיש שפספסת משהו בקריירה? אולי יציאה לחו"ל?

"אם הייתי מתחיל את הקריירה היום אין ספק שהייתי יוצא לשחק בחו"ל תוך זמן קצר. בתקופה שלי לצאת לשחק בחו"ל היתה משימה בכלל לא קלה, היום כמות הסוכנים הישראליים שמעורבים היא כל כך גדולה ובעלת השפעה, שזה הופך את העניין להרבה יותר פשוט. לפני 12 שנה קיבלתי הצעה מהדרספילד שנאבקה על עלייה לפרמיירליג באנגליה והכול למעשה היה סגור, אבל בגלל ריב בין סוכנים נשארתי בארץ. זה היה הדבר הכי קרוב לחו"ל שהיה לי, אבל אני לא מצטער".

בחודש דצמבר אתה אמור להתחיל לתפקד כסקאוט. מה עם קריירת אימון? אתה חושב על זה?

"כבר לפני 10 שנים סיימתי קורס מאמנים עם ניר קלינגר, אלי אוחנה ורן בן שמעון. כבר אז חשבתי על תחום האימון כמשהו שארצה לעשות לאחר שאפרוש. למרות זאת, בעתיד הקרוב אני רוצה להצליח בתפקיד הסקאוט. אני מאוד מעריך את המינוי שיענקל'ה שחר נתן לי, ומבחינתי מדובר בהבעת אמון שלו בי כי מדובר בתפקיד בעל השלכות כלכליות. בעתיד הרחוק הייתי רוצה להשתלב גם בצוות האימון, ואולי יום אחד גם לאמן את מכבי חיפה. גם כמה ערוצי תקשורת פנו אלי כדי שאשמש כפרשן, ועדיין לא החלטתי. בתור פרשן אתה צריך לדבר דוגרי ולבקר את כולם, ואני לא יודע אם זה מתאים לי. יש כאלה שאין להם בעיה לפגוע באחרים ולערוף ראשים, לי יהיה קשה לחיות עם זה בשלום. זה לא מתאים לאופי שלי".

איך אתה מסכם את ההופעה שלכם בליגת האלופות עד כה? למה אתם נשארים בסוף רק עם המחמאות?

"עצם ההגעה שלנו לשלב הבתים היא הישג בפני עצמו, אבל לא צריך להסתפק בזה. אני לא אתפלא אם נסיים את שלב הבתים בלי נקודות - גם זה יכול לקרות. המטרה שלנו צריכה להיות להגיע לשלב הבתים באופן קבוע במשך שלוש-ארבע שנים ברציפות, ואז גם נתחיל לקחת גם נקודות ולנצח משחקים. אנחנו כרגע בתחילתו של תהליך שהוא המטרה, ולא ניצחון כזה או אחר".

אבל כבר הייתם שם, והצלחתם לנצח את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס. אז מה השתנה?

"מדובר בשתי קבוצות שונות לחלוטין, אין מה להשוות בכלל. הקבוצה שהגיעה לליגת האלופות בפעם הראשונה היתה טובה בהרבה. היו לנו אז שחקנים הרבה יותר טובים ומנוסים, קבוצה יותר מגובשת וזרים יותר איכותיים. היום זו קבוצה צעירה וחסרת ניסיון, וזה המחיר שצריך לשלם".

בוא נדבר על אייל גולסה. אפשר לדבר על ברקוביץ' או רביבו הבא?

"אני לא רוצה לעסוק בהשוואות, ובטח לא להתנבא. אבל אני כן יכול להגיד שהיתרון שלו הוא שכבר בגיל כל כך צעיר הוא הספיק לצבור ניסיון אירופי, וזה יעזור לו מאוד. הוא דומה לברקוביץ' ורביבו בכך שהוא לא דופק חשבון לאף אחד. למרות הגיל הצעיר שלו הוא מגיע למשחקים החשובים ולא מקבל פיק ברכיים, יודע לנתב את הלחץ למקום חיובי וזו תכונה חשובה מאוד לשחקנים מהסוג שלו. אין ספק שאם הוא ימשיך ככה הוא יגיע לרמות הגבוהות ביותר".

מה אתה חושב על הכישלון המתמשך של הנבחרת?

"בתור שחקן נבחרת לשעבר זה מאוד לא נעים לראות מה שקורה שם. ברור שבבית כמו שהיה לנו במוקדמות המונדיאל היינו חייבים להשיג הרבה יותר. זה מאכזב לראות את הנבחרת משחקת מול נבחרות חלשות יותר ולא מנצחת אותן. מול מולדובה ראיתי נבחרת עייפה, שחקנים שלא מאמינים בעצמם, ששפת הגוף שלהם משדרת חוסר רצון לשחק. בתקופה שלי היה כבוד לשחק בנבחרת, לא חשוב מתי ונגד מי. לא היה צריך לדבר איתנו בכלל על מוטיבציה, תמיד רצינו לתת את הכל. הלוואי שהיתה לי אפשרות לקבל עוד הזדמנות להילחם על עליה למונדיאל".

בהנחה שקשטן בחוץ, מי צריך להיות המאמן הבא?

"אני לא רוצה להתעסק בשמות, יש הרבה מועמדים ראויים, אבל ברור שזה לא צריך להיות מאמן זר. מאמן זר צריך להביא רק אם מדובר באדם בסדר גודל עולמי, כמו חוס הידינק. אבל מאמנים כאלה מקבלים משכורות של מיליוני דולרים ולכן ברור שהם לא יגיעו, ולכן עדיף לקחת מאמן צעיר יחסית, אולי מישהו שלא יהיו ממנו ציפיות".

ומה לגבי הליגה? גם העונה נראה שהאליפות כבר בכיס של מכבי חיפה

"זה נכון שפתחנו טוב את העונה, ובניצחון על הפועל תל אביב בבלומפילד הוכחנו שאנחנו הקבוצה הכי טובה בארץ, אבל הדרך עוד ארוכה. אם נהיה כנים, על חצי ליגה אנחנו באמת גדולים, ואם נמשיך ביכולת שהפגנו במשחקים האחרונים אף אחד לא יוכל לעצור אותנו".

מה אתה חושב על תקשורת הספורט בארץ?

"יש לי בעיה עם ביקורות שמגיעות ממניעים אישיים. לא מזמן כתבו עלי באחד העיתונים שאני דמות לא טהורה והחיוך שלי מזויף, שאני חותר תחת בעלי תפקידים במכבי חיפה ושהנחמדות שלי מטעה. מאוד נפגעתי, וראיתי שגם יענקל'ה שחר היה המום ממה שכתבו עליי. יותר מכך, היה לי ברור שמדובר בניסיון אישי להתנכל לי. חשבתי אפילו ללכת עם זה יותר רחוק ולתבוע, אבל עזבתי את זה. בכלל, יש לי בעיה עם הקלות בה נותנים לכל אחד שיכול להחזיק עט את הבמה לכתוב מה שהוא רוצה. אין לי בעיה לקבל ביקורת, אבל רק ממי ששיחק כדורגל או נגע פעם בכדור. מי שלא עשה את זה, שלא יעביר ביקורת".

לפני סיום, אי אפשר בלי השאלה המתבקשת על רגעי השיא והשפל בקריירה

"רגע השיא היה ללא ספק ההעפלה עם מכבי חיפה לליגת האלופות בפעם הראשונה בעונת 2002/3. השפל היה ללא ספק התבוסה 5:0 לדנמרק במשחקי ההצלבה ליורו 2000. זו נקודה שחורה בקריירה, שעדיף שלא היתה מתרחשת בכלל".

בתחילת העונה חצי מקבוצות הליגה רדפו אחרי, ואם הייתי עובר הייתי יכול לתת עוד שתי עונות לפחות. יש לי עדיין מה לתרום, לא איבדתי את היכולת והתשוקה לכדורגל, אבל גם לסיים צריך לדעת, ואני רוצה לסיים בסטייל

פעם לצאת לשחק בחו"ל היתה משימה לא קלה. היום כמות הסוכנים הישראליים היא כל כך גדולה ובעלת השפעה, שהעניין הופך להרבה יותר פשוט

בתקופה שלי זה היה כבוד לשחק בנבחרת. לא היה צריך לדבר איתנו על מוטיבציה, תמיד רצינו לתת הכל. הלוואי שיכולתי לקבל עוד הזדמנות להילחם על עליה למונדיאל