לחיות את החלום מחדש

די קל לקחת כמובן מאליו את ההצלחות האירופיות של הפועל תל אביב. מאז המסע המופלא של 2001/2, האדומים התרגלו להעפיל לשלבים מתקדמים יחסית בגביע אופ"א, וגם נצחונות על קבוצות כמו חטאפה, פאריס סן ז'רמן או ריינג'רס כבר לא מרגשים אף אחד יותר מדי. גם הקונספט החדש של אופ"א, הליגה האירופית, לא עצרה את האדומים שדילגו מעל גטבורג וטפליצה בדרך לעוד חורף אירופי. אבל האם הפועל תל אביב מודל 2009 מסוגלת לשחזר את המסע המופלא ההוא? חזרנו לחמש הנקודות החזקות של הקבוצה ההיא, כדי לבדוק האם הן יכולות לחזור על עצמן גם הפעם. אופטימיים? ככה ככה.

השוער

שנים שלא היה להפועל תל אביב שוער משמעותי כל כך, שהנוכחות שלו מחפה כמעט בכל מצב על הגנה איטית, כבדה ונוטה לטעויות. אבל גם על וינסנט אניימה בשיאו אי אפשר לסמוך שלא יהרוס הכל בפעולה אימפולסיבית ואינפנטילית אחת. הניגרי הוא היום הנכס הכי חשוב של הפועל, אבל לא יספק לעולם ביטחון כמו זה של שביט אלימלך האגדי של 2001, האיש שנעל הרמטית את שער הקסמים בסטמפורד ברידג', וגרם לאנגלים לפרגן עם ציון 10 מושלם. אלימלך לא היה השוער המוכשר מכולם – לא אתלט גדול, לא אומן היציאה לכדורי גובה ולא אשף באחד על אחד – אבל בעונה ההיא הוא נתן תחושה בלתי נתפסת של חוסר פגיעות. עד הבעיטה החופשית ההיא של רוי קוסטה בסן סירו בדקה החמישית. אניימה מסוגל לשחזר את היכולת ההיא, וגם כדאי לו. כי רק אם ישיג להפועל את הכרטיס לשלבים הבאים, הוא יקבל את הכרטיס בו הוא חושק יותר מכל - זה שיקח אותו רחוק מכאן.

הניסיון

על פניו, הפועל תל אביב של קשטן היתה קבוצה אפורה במיוחד, בעיקר במרכז המגרש. יוסי אבוקסיס, גאבור הולמאי, דניס אונישנקו ואפילו אישטוון פישונט לא היו מעולם שחקנים טכניים, פיסיים או מהירים בצורה יוצאת דופן, אבל היוו רביעיית קישור עוצמתית, מנוסה ובעיקר סבלנית. שלוש התכונות הללו, שהשאירו על הספסל שחקנים יצירתיים יותר כמו סלים טועמה ובן לוז, הן בדיוק מה שחסר להפועל הנוכחית. את ביבראס נאתכו בקרוב כבר לא יגדירו כפוטנציאל, גילי ורמוט סיפק כמה מהלכים מופלאים בשלבים המוקדמים אבל יציבות ונחישות הן ממנו והלאה, ואביחי ידין אמנם השתפר פלאים, אבל עדיין אינו ברמה של קשר אחורי שהוא גם מנהיג על הדשא. לכן, שני שחקני המפתח בקישור של אלי גוטמן הם מיכאל זנדברג המנוסה, שבינתיים נפצע וייעדר כחודש וחצי, ונמניה ווצ'יצ'ביץ' שהראה כבר במשחק הבכורה שלו באדום שכדורגל יש לו. אז אולי לא כדאי למאמן להתעקש להשתמש באחד על חשבון השני?

הגולר

מתישהו באמצע העונה שעברה נדמה היה שהבלתי יאמן מתרחש. להפועל תל אביב יש גולר אמיתי? סמואל יבואה, שנראה בקיץ שעבר כמו עוד גור חתולים בשקית ההפתעות שהביא אלי טביב מכפר סבא, עמד כבר על 12 שערי ליגה, והפך את הפועל תל אביב לקבוצה עם שפיץ חד וקטלני. אבל מאז כולם כבר הבינו שחיינו בסרט, אולי זה שהביא איתו החלוץ הגנאי בדיסק מהלווית אימו. גם מילאן אוסטרץ הכניס אותנו לסרט לפני שמונה שנים, אבל זה היה סרט אחר. ראו בו כיצד חלוץ כבד, גמלוני ומגושם, שכובש שער ליגה אחד בעונה שלמה מול עירוני ראשון לציון, הופך למכונת שערים שלא אכפת לה אם מאחורי הרשת עומדים אוהדי גזיאנטפספור, צ'לסי, פארמה או לוקומוטיב מוסקבה - הוא כבר ימצא את הדרך להזיז אותה. שבעה שערים כבש הסלובני בקמפיין האירופי ההוא, ליבואה יש בינתיים רק אחד, מניצחון החוץ החשוב בגטבורג, אבל מאז הוא חושך מצרים. מישהו רואה אותו מחליף את הדיסק?

המאמן

המינוי ההגיוני והמתבקש כל כך של דרור קשטן למאמן נבחרת ישראל, זה שהתרסק לנגד עינינו באופן סופי ומוחלט רק בשבוע שעבר, נטווה באופן סופי באותו חורף חלומי של 2001. המאמן הותיק, שסחב על גבו רצף של כשלונות אירופיים עם בית"ר ירושלים, מצא את עצמו מנהיג יחידה מגובשת ונחושה שהשאירה מאחור קבוצות פאר מרוסיה, אנגליה ואיטליה, אחרי שהביך אותן במגרשן שלהן. על אלי גוטמן, להבדיל, הקונספט של משחק סגור, נחוש, מבוקר ומצליח בזירה האירופית היה תפור מהרגע הראשון. עם הפועל חיפה הוא הדיח את בשיקטאש הטורקית, עבר את ברוז' וניצח את איאקס, והיה למאמן הישראלי הראשון שמגיע לסיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות, והסיבוב השני של גביע אופ"א. העונה הוא רשם הישג לא מבוטל נוסף עם השלישייה בגטבורג – נציגה בכירה של הכדורגל הסקנדינבי שאצלנו כל כך אוהבים לפחד ממנו. האם גוטמן בשל לקפיצת המדרגה הבאה?

האוהדים

הם לא הקהל הכי גדול בארץ, הקבוצה שלהם בטח לא הכי פופולרית, אבל אולי בגלל זה משתדלים האוהדים האדומים להיות הנאמנים ביותר מבין הקהלים הלא רבים מדי בישראל. את הדוגמא המובהקת לאהבה הזו קיבלנו ברבע גמר גביע אופ"א מול מילאן ב-2001/2. הפועל תל אביב הוגלתה לקפריסין בגלל הפיגועים בארץ באותה תקופה, ואחרי ה-0:1 של קלצ'נקו ליוו אותה לא פחות מ-8,000 אדומים לגומלין בסן סירו, שם כיבדו את הקבוצה בתשואות גם בסיום, למרות ההפסד וההדחה. את האידיליה של אז, שכללה קהל נרגש, רביעיית בעלים עם הילה "אחרת" וקבוצה שעושה היסטוריה, מחליפה היום המציאות הלא פשוטה של הפועל תל אביב 2009. קבוצה שמנוהלת בשלט רחוק ע"י בעלים מוקפא, שמשחקת מהשניה הראשונה תחת לחץ אדיר לספק תוצאות, וגם הקהל מאבד סבלנות, ולא מהסס לשרוק בוז גם לסמלים הכי גדולים שהוא עצמו יצר. האוהדים האדומים בטוח יתעלו ברגע האמת. השאלה הגדולה היא מה תעשה הקבוצה שלהם.