מלך השערים הבא?

שלומי ארבייטמן

אם לפני חודש הייתם אומרים ששלומי ארבייטמן יהיה ברשימת המועמדים למלך השערים של העונה, היינו צוחקים. אבל בקיץ האחרון ארבייטמן עשה שינוי גדול. אומרים שזה בזכות האימונים שעבר אצל אלון מזרחי ומאמן כושר צמוד, אבל ההבדל אצל החלוץ בן ה-24 הוא קודם כל בצד המנטאלי. ארבייטמן כבש 7 שערים בשמונת המשחקים הראשונים של העונה, אבל מעבר למספרים היבשים, הוא פשוט נראה שחקן אחר לחלוטין. יפה לראות את השינוי של ארבייטמן, שתמיד התנהג כמו הבריון השכונתי שמשחק איתכם כדורגל בשכונה, מתבטא בעיקר בכך שהוא כבר לא מנסה להציל את המולדת בכוח. אלא שעכשיו, הוא דווקא כן מציל את מכבי חיפה. גם מול רעננה ועכו בליגה, וגם מול זלצבורג בליגת האלופות. השינוי החיובי שעבר מחייב את אלישע לוי לתת לו מקום בהרכב, ולא רק במשחקי בית מול הפועל רמת גן עם מרגל גרמני ביציע. ואז, לפחות בליגה שלנו, יהיה קשה מאוד לעצור אותו.

איליה יבוריאן

מכבי תל אביב עברה אמנם רק שני מחזורי ליגה, והיא טרם פגשה יריבה אמיתית, אבל דבר מעודד אחד כן קרה לקבוצה של אבי נמני, מעבר לפתיחת עונה עם שש נקודות בשני מחזורים לראשונה מזה 4 שנים: איליה יבוריאן. החלוץ הארמני, שבכל העונה שעברה כבש רק ארבעה שערים ב-25 הופעות, נראה פתאום כמו השחקן שמכבי רצתה כששילמה עבורו לבני סכנין 515 אלף דולרים בקיץ שעבר. דומה שהמהירות של יובל אבידור, שהצטרף הקיץ ומשתף פעולה עם יבוריאן בשפיץ הצהוב, מחפה על האיטיות ועל בעיות הטכניקה של החלוץ ששוחרר מהפועל תל אביב ב-2006, ומאז הסתובב בקבוצות קטנות. מיזם 16 הקבוצות של אבי לוזון תלוי במכבי תל אביב, שעונה טובה שלה תחזיר את העניין למוצר העייף שנקרא ליגת העל. אבל כדי שזה יקרה, יבוריאן חייב להמשיך לעשות את מה שהוא תמיד ידע לעשות, אבל שנים שאף אחד לא עשה בצהוב של מכבי: לכבוש שערים, והרבה.

ליאור אסולין

נפתח בעובדה: ליאור אסולין שווה מעל עשרה שערים לעונה. בחמש העונות שבין 2002 ל-2007 אסולין לא ירד מהמנה הזאת, ושמר על ממוצע של מעל 12 שערים. אלא שאז הגיע כל הבלגאן בהפועל תל אביב, הבריחה מאפולון לימסול והשחרור ממכבי פתח תקווה בגלל שלא הגיע לאימונים. כזה הוא אסולין: ממלא דלי, ואז בועט בו - תרתי משמע. אבל אסולין בן ה-29, שמשחק כבר בקבוצה השמינית שלו בארץ, חייב להפנים שעוד בעיות התנהגות יובילו אותו במקרה הטוב לליגה הלאומית, ובמקרה הרע לפרישה מאולצת. נקווה שהמרחק מאזור המרכז יעשה לו טוב, ונחזור לראות ובעיקר לשמוע על אותו חלוץ שההפסדים היחידים שלו הם על המגרש. כי שם הוא אחד הטובים בארץ.

איתי שכטר

איתי שכטר הוא החלוץ הכי מוכשר בישראל. יש לו כמעט הכל: כוח, דריבל, זריזות ובעיטה טובה. הוא גם פתח את העונה מצוין, עם שער ובישול בניצחון החוץ 1:3 על גטבורג. אלא שאחרי החגיגה על הדשא, הגיעה החגיגה הלילית בבית המלון, שבינתיים מהווה אולי את התירוץ היחיד ליכולת החלשה שלו בחודש האחרון. שכטר וסמואל יבואה לא מתאימים לשחק ביחד, בניגוד ליבוריאן ואבידור ביריבה העירונית, או אפילו אותו יבואה ומהראן לאלה בעונה שעברה. הסיבה: לשכטר ויבואה תכונות דומות, והם לא ממש מנסים לפרגן אחד לשני בלשון המעטה. בשלב זה או אחר של העונה, אלי גוטמן יהיה חייב להכריע בין השניים. יכול להיות שזה יקרה בינואר, כשהפועל תצליח למצוא קבוצה אירופית שתשלם סכום שמן תמורת יבואה. אבל גם אם זה לא יקרה, גוטמן צריך לתת לשכטר לשחק בלי יבואה, שפשוט לא מסוגל לכבוש שער. הפועל תל אביב, ושכטר עצמו, יהפכו פתאום להרבה יותר יעילים.

ולדימיר דבאלישוילי

ולדימיר דבאלישוילי הוא לא חלוץ גדול. הוא לא הרבה יותר טוב מפאנטיני אותו החליף בחיפה, ולא קרוב לרמתם של איגביני יעקובו או רוברטו קולאוטי שנתנו שנים מעולות בירוק. אבל לזכותו של הגיאורגי יאמר שהוא משרה תחושה שהנה, רק עוד רגע קט מגיע השער הבא שלו. קשה להגיד שהוא נתן משחק אחד גדול מאז הגיע לחיפה, אבל הוא פשוט לא מפסיק לכבוש. אולי אלה ההגנות החלשות שפגש עד היום, אבל לפחות בשלב זה הוא נראה גדול על קבוצות כמו הפועל עכו או רעננה. במשחקים כאלה הרי לא ממש משנה מי החלוץ, מפני שההבדלים בין הקבוצות גורמים לירוקים להגיע למצבים מהם צריך רק לפגוע בכדור, כמו שקרה לדבאלישוילי במשחקי הליגה מול רעננה ורמת גן. דבאלישוילי ימשיך לבלות ברוב המשחקים בליגה, ויגיע די בקלות ל-10 ו-15 שערים. כי כמאמר הקלישאה: הרבה יותר קל להיות חלוץ בקבוצה גדולה.

אלירן עטר

הבחירה הכי מתבקשת אחרי העונה שעברה הוא אלירן עטר, השחקן שהפך מאלמוני למלך השערים של ליגת העל עם 14 כיבושים (יחד עם ברק יצחקי ושמעון אבוחצירה), זומן לנבחרת ישראל והפך לחלוץ הכי מבוקש בארץ. הבחירה בעטר כמלך השערים העתידי קיבלה עוד חיזוק משמעותי במשחק החוץ מול פ.ס.ו איינדהובן בליגה האירופית. אמנם בני יהודה שיחקה כשווה בין שווים, אבל זה בא לידי ביטוי בעיקר בעניינים טקטיים. בכל עימות של אחד על אחד ההולנדים גברו בקלות על הישראלים, תוך תחושת עליונות ברורה. אבל הדברים האלה לא כוללים את אלירן עטר, שהיה השחקן היחיד בבני יהודה שנראה כאילו הוא משחק באירופה כבר. דריבלים, עקבים, בעיטות לשער, הטרדה בלתי פוסקת של ההגנה, ובעיקר הרבה בטחון, הפכו אותו לשחקן הכי טוב על המגרש באצטדיון פיליפס. קצת יותר מזל, והוא היה יוצא משם אפילו עם אחד השערים היפים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי באירופה. אם עטר ימשיך בגרף ההשתפרות שלו, תואר מלך השערים של ליגת העל לא יהיה האחרון שלו.