זה נכון, אני מזוכיסט

הם משקיעים ממיטב כספם, נותנים אינסוף מזמנם ומקריבים לא מעט עצבים והרבה כאבי לב. ולמרות זאת, בעלי קבוצות הכדורגל בישראל, במיוחד הקבוצות הקטנות, לא רווים נחת מההשקעה. האוהדים מקללים, התקשורת לא מפרגנת, וכל זה למרות שהם לקחו את עסק הביש הזה שנקרא קבוצת כדורגל, ופיזרו עליו סכומי כסף שגם הם יודעים שהם לא יראו שוב לעולם. בקיץ בו בעלי קבוצות כמו ארקדי גאידמק, דניאל יאמר ואולי גם אלכס שניידר, נעלמים מהמפה אחרי שהגיעו ברעש גדול, יש כאלה שעדיין כאן ולא מתכוונים לעזוב בזמן הקרוב. מה מביא את אנשי העסקים הללו לבזבז זמן וכסף על השקעה שאינה רווחית וכמעט אף פעם לא מוערכת? מה הם צריכים את זה לעזאזל?

איזי שרצקי, הבעלים של עירוני קרית שמונה שירדה העונה לליגה הלאומית:

"אני חושב שמי שמחזיק בקבוצת כדורגל הוא מזוכיסט. רק כדי שאנשים יבינו, ההכנסות של קרית שמונה ממשחקי בית בעונה האחרונה היו 700 אלף שקל, כאשר ההוצאות על קיום המשחקים היו מיליון ומאה אלף שקל. אם זה לא נקרא להיות מזוכיסט, אני לא יודע מה זה מזוכיזם. עכשיו בעלי הקבוצות הבינו את זה, ובגלל זה כולם מקצצים. לא פלא שדניאל יאמר רוצה לעזוב, הוא הבין שסיפור הזה לא משתלם והוא רוצה לברוח. גם שניידר הבין את זה, והוא חושב פעמיים על כל שקל שהוא מוציא".

"למרות זאת, הסיפוק שלי הוא בכך שהצלחנו לבנות מחלקת נוער לתפארת ואצטדיון יפה שיכול לארח משחקים בכבוד. אלה הדברים שמביאים לי את הסיפוק על ההשקעה, זה שאני רואה שיש פה תשתית של כדורגל. אני בא מאהבה לעיר, לתושבים וזה מה שחשוב לי. מבחינתי אם הצלחתי להעלות את קרית שמונה על מפת הכדורגל, עשיתי את שלי. אני אוהב בעלי קבוצות כמו רובי שפירא ז"ל, שהיה הבעלים של הפועל חיפה. הוא בא מאהבה לקבוצה ולקהילה, והאוהדים אהבו אות והעריכו אות על כך. אנשים שבאים מאינטרסים אחרים, כמו ארקדי גאידמק שהיתה לו מטרה פוליטית, אסור שיכנסו לכדורגל, כי הם רק יזיקו. לראייה מה שקורה עכשיו בבית"ר ירושלים".

ג'קי בן זקן, הבעלים של מ.ס אשדוד בצוותא עם חיים רביבו:

" אני חי ונושם כדורגל 24 שעות ביממה. מהיום שאני זוכר את עצמי אני קשור בצורה כזו או אחרת לכדורגל, זה דבר בלתי נפרד מהחיים שלי. שיחקתי כדורגל עד גיל 26 בליגה ב', וחלום שלי היה להיות שחקן כדורגל כך שלהיות בעלים של קבוצה זו פשרה מבחינתי. יש רגעים שהסיפוק הוא גדול מאוד, ויש אחרים שמה שאתה רוצה לעשות זה רק לברוח ולהפסיק להתעסק בזה. זה יכול להיות התפקיד הכי כפוי טובה שיש, ולפעמים אני שואל את עצמי למה אני צריך את זה בכלל. קודם כל זה מעייף נפשית, אולי יותר מלהיות שחקן. שעה שעתיים לפני משחק יש לך פרפרים בבטן, יש התרגשות, ואם אתה מפסיד אתה הולך הביתה ולא יודע איך לאכול את זה. אני לוקח מאוד ללב".

"למרות זאת, אני מאמין שמי שבא מאהבה לכדורגל ויש לו את היכולת להישאר יעשה את זה. רוב האנשים שנכנסו לכדורגל, ויש הרבה כאלה, באים משיקולים זרים שלא קשורים לספורט, כמו פרסום ויחסי ציבור לעסקים שלהם. האנשים האלה בדרך כלל לא נשארים הרבה זמן. רק הותיקים שנשארים לאורך שנים הם האנשים שבאמת אוהבים את הכדורגל ואין להם מניעים אחרים. כלכלית זה לא משתלם, זו אהבה יקרה שכמו כל דבר שאוהבים אותו צריך להשקיע בו הרבה מאוד, ולא תמיד מקבלים את ההשקעה בחזרה".

אשר אלון, לשעבר מבעלי מכבי נתניה והיום בהפועל רעננה, העולה החדשה לליגת העל:

" כשקניתי את מכבי נתניה חשבתי שאפשר לשלב פלז'ר וביזנס, אבל מהר מאוד ראיתי שזה לא זה ולא זה. אני מתעסק בנדל"ן, ועסוק מאוד ברוב ימות השבוע, ככה שבשבילי הכדורגל זה סוג של תרפיה. התחרות והמשחק בשבת הם משהו שאי אפשר למצוא אותו בשום מקום אחר בחיים. למעשה, אפשר להגיד שאני פשוט מכור לכדורגל. זה עוד דבר מיני רבים אחרים בחיים, שעושים אותו פשוט בלי הגיון. להשקיע בכדורגל זה לא הגיוני, במיוחד לאנשי עסקים שבדרך כלל שואפים למקסם רווחים, ופתאום מוצאים את עצמם מנסים להפסיד כמה שפחות".

"אני חושב שבעלים של קבוצה חייב שתהיה לו זיקה למקום, לאנשים. אני לדוגמא אוהד של מכבי נתניה, ובגלל זה היה לי קשר לקבוצה. גם לרעננה, הקבוצה שלי כיום, אני קשור משום שגם שיחקתי שם בתור נער וגם גדלתי בעיר הזו. אם אתה בא ממקום אחר, מנותק מהקבוצה ומהקהילה, אתה לא תחזיק הרבה זמן מעמד".

אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר שבע שחזרה העונה לליגת העל:

"אני אמנם חובבת ספורט וכדורגל, אבל אם היו אומרים לי לפני כמה שנים שיום אחד אהיה הבעלים של קבוצת כדורגל הייתי אומרת שאין סיכויי שזה יקרה. קיבלתי הצעה לקחת את הקבוצה ועשיתי את זה כאקט פילנתרופי, לתרום לקהילה. כשאתה הבעלים של קבוצת כדורגל זה לא מתייחס רק לקבוצה הבוגרת. קבוצת כדורגל זה גם מחלקות הילדים והנוער וגם האוהדים. זה סוג של תרומה לקהילה, כמו כל תרומה אחרת".

"אני מקבלת פידבקים מאוד חיוביים. הקהל והאנשים שמסביב להפועל באר שבע מאוד תומך ומאמין בי ומחבק אותי, וזה נותן לי הרבה אושר וסיפוק שאולי לא הייתי מקבלת במקומות אחרים. אין לי שום מניעים עסקיים או מניעים אישיים, ולא יוצא לי מזה שום דבר ברמה הכלכלית. מי שחושב שבכדורגל אפשר להרוויח כסף טועה בגדול, אין לו מה לנסות בכלל כי הוא תמיד יפסיד. המטרה היא תמיד למזער נזקים, ולהוציא כמה שפחות".