ימי חסד לא יהיו לו

לא כל אחד היה מסכים לחזור לעבוד במקום שפיטר אותו. גם אם הבוס הוא כבר לא אותו בוס, אפילו אם הנסיבות השתנו. אבל יצחק שום הוא לא כל אחד, וזו כנראה הסיבה שכמעט שנה אחרי שפוטר מבית"ר ירושלים בבושת פנים, חזר אליה המאמן בשבוע שעבר עם תקוות והצהרות חדשות. ארקדי? ההשפלה מול ויסלה? זעם האוהדים? מי זוכר אותם בכלל.

שום העביר את העונה שעברה בביתו, כשאת הקבוצה שהוא בנה מאמן מישהו אחר, והוא מקבל כל חודש את הכסף ישירות לחשבון הבנק. כך גם אמור היה לקרות העונה, אלא שאז הגיע הטלפון מאיציק קורנפיין, והמאמן הותיק הסכים לקצץ 30 אחוז משכרו כדי לחזור אל הקווים. "חזרתי לאמן את הקבוצה כי אני אוהב את בית"ר, אחרת יכולתי להמשיך לשבת בבית ולקבל כסף. שום דבר לא היה מונע ממני לעשות את זה אם זה מה שהייתי רוצה", הוא מסביר את הקאמבק המוזר.

"אני לא חושב שמישהו זוכר את ההפסד לויסלה קרקוב"

מאחורי ההחלטה של בית"ר על מינוי המאמן עמד קרוב לודאי השיקול הכלכלי. שום מחזיק חוזה לעונה נוספת, והעסקת מאמן אחר - כמו ראובן עטר שזכה עם הקבוצה בגביע בעונה שעברה, למשל - היתה עולה למועדון עוד כמה אלפי דולרים. לא משהו שהקופה הרעועה בבירה יכולה להתמודד איתו. אז בבית"ר הלכו הפעם עם ההיגיון, אציק קורנפיין הצליח להשיג מהמאמן המודח גם קיצוץ קטן על הדרך, והופה - הוא שוב על הרגליים בבית וגן.

"יצחק שום הוא אחד מבכירי המאמנים בישראל, והבחירה בו היתה מקצועית בלבד למרות שיש לו חוזה", קובע היו"ר קורנפיין, שהתעסק בחודשים האחרונים בהצלתה של בית"ר מקריסה. "אין לי ספק שההחלטה להחזירו היתה נכונה, והיא עוד תוכיח את עצמה. הוא האיש המתאים ביותר לאמן את הקבוצה".

שום שמח לחזור, ולא חושש מפתיחה רעה נוספת של העונה, שתזכיר לקהל בטדי למה הוא שילם בראשו רק לפני שנה. "מבחינתי, לקחתי חופשה מהקבוצה וחזרתי", הוא אומר. "אין לי שום משקעים ואני לא כועס על אף אחד במועדון. מי שפיטר אותי היה ארקדי גאידמק והיום יש בעלים אחר. אני לא חושב שמישהו זוכר את ההפסד לויסלה קרקוב, עבר הרבה זמן מאז. אני הבאתי לקבוצה הזאת דאבל, וזה מה שאנשים צריכים לזכור. אין לי שום בעיה עם הקהל, ואני לא חושש ממנו. להיפך, מהרגע שחזרתי אני מקבל אלף טלפונים ביום מאוהדים שאומרים לי שהם שמחים שחזרתי ואני המאמן הכי טוב עבור בית"ר".

שלמה שרף, פרשן ערוץ הספורט וחברו הקרוב של שום, נזעק גם הפעם לסנגר על המאמן. וגם הוא בטוח שהקהל בצהוב-שחור יקבל את שומי באהבה גדולה. "לקהל של בית"ר לא היתה ולא תהיה בעיה עם שום. מי שפיטר אותו ברוב טיפשותו היה ארקדי גאידמק, לאחר שהקשיב לעצות אחיתופל מהמקורבים שלו. הקהל רצה ששום יישאר, ולכן הוא עשה את הצעד הנכון כשחזר. הוא מקבל קבוצה טובה עם סגל מצוין שיתמודד על האליפות, ואף אחד לא זוכר את ההפסד לויסלה קרקוב. שום הביא לקבוצה אליפות וגביע, וזה מה שזוכרים ממנו בבית"ר. הוא המאמן המתאים ביותר לבית"ר, ואין לי ספק שהתוצאות יגיעו מהר מאוד".

"אם קוראים למאמן לחזור, הוא חייב לעשות את זה"

למציאות, מה לעשות, יש שני צדדים. קורנפיין ושום מציגים את הרומן המחודש כאילו נעשה מבחירה, וזה די צפוי. אבל השיקולים הכלכליים של השניים הם לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. אלי כהן, מאמן בית"ר לשעבר שזכה גם הוא ללא מעט פרידות לא נעימות מקבוצות בשנים האחרונות, סבור שלשום לא היתה ברירה. "אם הוא היה ממשיך לשבת בבית ולאכול את הכסף, הוא היה מגיע למצב שהוא שרוף גם מבחינת המועדון וגם מבחינת הקהל, וזה גם לא היה מצטייר טוב בתקשורת", הוא אומר. "חוץ מזה, מאמן שיושב בבית תקופה ארוכה יכולים לשכוח שהוא מאמן ואז הוא לא יחזור לעבוד. אם מאמן יכול לאמן, וקוראים לו לחזור, הוא חייב לעשות את זה, גם אם הסיטואציה לא הכי נעימה, כי לא בטוח שהוא ימצא עבודה במקום אחר".

הנהלת בית"ר קיבלה את שום בזרועות פתוחות, וגם השחקנים יאלצו ליישר קו. אבל מה מצפה לשום מכיוון היציע? שם, מסתבר, התמונה קצת יותר מורכבת. "קודם כל צריך להגיד תודה שיש לנו קבוצה בכלל, ובגלל הסיטואציה שנוצרה, הקהל יבין את האילוצים ויתן לשום את הזמן שהוא צריך", מבטיח קובי רותם, אחד מהאלפים שיחכו למאמן ביציעי טדי. אבל מה יקרה אם בית"ר תפתח רע את העונה? "הסבלנות שקיימת כרגע יכולה להיגמר מהר מאוד", הוא מודה.

גם אלי אוחנה, שאיבד את תואר האליל בטדי ברגע שעבר מהדשא לקווים, לא נדבק באופוריה שמשדרים שום וחבריו. "אנשים בדרך כלל שוכחים את העבר וזוכרים רק מה היה אתמול, אבל הקהל של בית"ר מלחיץ יותר מכל קהל אחר בליגה, ורוצה לראות תוצאות ומהר", הוא מזכיר. ברור שאם במחזורים הראשונים הקבוצה לא תצליח, אנשים יזכירו לשום מיד מה היה אז, והלחץ עליו יגדל עוד יותר. במקרה כזה, הסבלנות של הקהל כלפי שום תהיה קטנה יותר מאשר כלפי למאמן אחר". מאמני הכדורגל בישראל תמיד התלוננו על כך שלאוהדים יש זיכרון קצר. לפחות מבחינתו של שום, אי אפשר היה למצוא נבואה אופטימית יותר.