נסיעת מבחן

מוחמד גדיר

התכונה הכי בולטת של אלישע לוי בעונה שעברה היתה חוסר החלטיות. שחקנים כמו עומרי אפק, רוני גפני, בירם כיאל, ליאור רפאלוב, שלומי ארביטמן ואפילו אלון חרזי הפכו אצלו תוך שבוע מכוכבי-על לשום דבר בקצה הספסל או ביציע, ולהפך. גם את העונה הזו פתח אלישע באותה צורה, לפחות עם מוחמד גדיר, אותו כינה המאמן "חוצפן" רק לפני שנה. אבל אלישע שוב זיגזג, והעלה את גדיר בהרכב נגד גלנטורן על חשבון יקירו גוסטבו בוקולי. הירוקים יצאו נשכרים. גדיר מהיר מאוד, בעל שליטה מצוינת בכדור, חוצפה חיובית ובמשחק מול הפקידים מצפון אירלנד הוא אפילו הראה שהתבגר מנטלית והבין שצריך לשחרר את הכדור מדי פעם. בניגוד לחברו עטור המחמאות אייל גולסה, גדיר בן ה-18 לא זוכה בכלל לקרדיט, למרות שהוא הרבה יותר מהיר ותכליתי מגולסה. פתיחת העונה חייבת להיות זמן ההוכחה של החלוץ, כדי שיוכל לקבל בעתיד את המפתחות, ולא להפוך למושאל הקבוע של חיפה, כמו הרבה מוכשרים אחרים לפניו.

אייל משומר

המגן הימני של חיפה יחגוג בקרוב 26, אבל עדיין סוחב איתו כמה ליקויים בסיסיים מאוד בטכניקה, כשהבולט בהם הוא חוסר היכולת להגביה כדור אחד כמו שצריך. בעונה שעברה הוא אמנם קפץ מדרגה מבחינה הגנתית וטכנית, מה שגרם לאלישע לוי לוותר על עומרי אפק ואלון חרזי, אבל זה עדיין לא לגמרי זה. מגן שרק כדור אחד מתוך עשרה שלו מגיע ליעדו, הוא כמו חלוץ שלא מסוגל לכבוש. כמובן שאין שום דרך יצירתית לשפר את הנושא פרט לשעות של תרגול באימונים, וכנראה שזה מה שמשומר עשה בקיץ. אחרת, אין שום דרך להסביר את הבישולים שלו במשחק מול גלנטורן, במיוחד במסירה שהניח באומנות על הראש של שלומי ארביטמן. אז נכון, כשיש זמן הרבה יותר קל להרים, אבל גם כך מדובר בהתקדמות עבורו. המבחן הגדול של משומר יגיע העונה, דווקא בגלל שאין לו תחרות על ההרכב. אם ימשיך להתקדם, הוא בהחלט יכול להפוך למגן הימני הלגיטימי של נבחרת ישראל.

ג'ון קולמה

הקשר הקולומביאני סימל יותר מכל את אחת האליפויות החלשות של מכבי חיפה ושל הכדורגל הישראלי בכלל. איטי, מסורבל, לא מדויק אבל גרזן. כולנו חשבנו שקולמה יעזוב את חיפה בקיץ, אבל אלישע לוי שהביא אותו איתו מסכנין נשאר איתו עמוק במרכז המגרש. במשחק הראשון, קולמה נראה כמו שחקן שעדיין לא התאושש מהקיצוץ בשכרו: הוא נעלם מהמשחק, היה אדיש ועייף, והפך באופן לא שגרתי לחילוף הראשון של אלישע לוי. קולמה רחוק ביכולתו מריימונדאס ז'וטאוטאס, הקשר האחורי של חיפה במסע החלומי ההוא בליגת האלופות, ומול קבוצות אירופיות אמיתיות לא יביא את השדרוג המצופה משחקן זר. אם חיפה תצליח להגיע לשלב הבתים, היא חייבת קשר אחורי אחר. גל אלברמן, שלא ראה הרבה דשא בבורוסיה מינשנגלדבאך אשתקד, מתאים לה כמו כפפה ליד.

ולדימיר דבאלשוילי

מדהים היה לשמוע כמה מחמאות קיבל החלוץ הגאורגי אחרי צמד שערים מול הגנה ושוער חובבנים. זה רק מעיד על הצמא שלנו לראות שוב זרים אמיתיים בכדורגל שלנו. ואמנם, כבר מהדקות הראשונות של המשחק מול גלנטורן אפשר היה לראות שמדובר בחלוץ אמיתי. לא הכי מהיר או טכני, אבל חלוץ רחבה חזק עם בעיטה מעולה ומיקום טוב, שלא מפסיק לאיים על השער. מעין שילוב סגנונות בין אנדז'י קוביקה, רוברטו קולאוטי ודימיטאר מקרייב. האם מכבי חיפה באמת מצאה כאן יהלום, או שנגד גלנטורן גם חוסר היציבות של פאנטיני היתה מספיקה לשני שערים קלילים? נכון לעכשיו, בלתי אפשרי לדעת. 49 השערים שכבשה חיפה בעונה שעברה לא אמורים להספיק העונה לאליפות, לא עם יריבה אמיתית בצמרת. ובדיוק בשביל זה הגיע דבאלישוילי, שרק לפני שבוע עוד נחשב ברירת מחדל אחרי הכישלון ברכישת הדרום אפריקאי ברנרד פארקר.

ליאור רפאלוב

האם ליאור רפאלוב השתנה? הילד התבגר? לפחות נגד גלנטורן שפת הגוף שלו שידרה משהו אחר. לא יותר הלוזר המפונק שמרוכז רק בעצמו, אלא שחקן בטוח ורגוע, שבא לידי ביטוי במשחק עם החוכמה, הקבוצתיות והדינמיות שלו. השינוי הזה יכול להניב משהו גדול, שיתן לרפאלוב ביטחון ויהפוך אותו סוף סוף מעוד ילד מוכשר לשחקן מעולה. אלא שהכל יכול לרדת לטמיון אם אלישע לוי ימשיך לראות בו את המוחלף התמידי. המאמן חייב לתת לקשר שלו את תחושת הביטחון והאחריות, שיבואו רק עם 90 דקות מלאות. משחק הגומלין בבלפאסט הוא הזדמנות מצוינת לתת לרפאלוב את המפתחות בהתקפה, במיוחד בהעדרו של יניב קטן הפצוע. את העונה שעברה סיים רפאלוב עם 9 שערים, אבל גם עם השפעה נמוכה על המשחק הקבוצתי וכמה בעיות משמעת. עכשיו, כשהוא כבר בן 23, הגיע הזמן להתחיל לשמור על יציבות. רק כך הוא יוכל לעשות את השדרוג מכוכב הנבחרת הצעירה לשחקן סגל בבוגרת.