זהירות, דייגים לפניך

בקיץ 1995 יצאה מכבי חיפה לאיי פארו למשחק בגביע אירופה למחזיקות מול קלאקסווירק, שקיבלה רביעייה בקרית אליעזר. היריבה החלשה, המקום הנידח והתחושה שהכל מאחוריהם שלחו את הירוקים למשחק ללא ליווי של איש תקשורת אחד, וכשרמת המתח של השחקנים בהתאם. על הדשא, הכירו הירוקים את הולגר דניאלסון המקומי, שבשלושער תוך פחות מ-20 דקות העיר את מכבי חיפה, שהצליחה רק לצמק בדרך להפסד 3:2.

הירוקים עברו את היריבה החלשה בסופו של דבר, אבל הסיפור הישן הזה מלמד שגם מועדון מפואר וממוקד יכול לסבול מנפילות מתח ובעיות של דריכות, בטח מול יריבה אלמונית. גלנטורן מצפון אירלנד, שתפגוש את חיפה ביום רביעי הקרוב (20:50, שידור ישיר בערץ 10 ו-nana10) במוקדמות ליגת האלופות, היא בדיוק מוקש מהסוג הזה. אז איך, אם בכלל, אפשר להימנע מהשאננות?

"בקושי ראינו קלטות, לא ידענו עליהם שום דבר"

שנה אחרי ההפסד המביך של חיפה, הוגרלה בית"ר ירושלים לשחק מול בודו גלימט הנורבגית – קבוצה של דייגים לפי התקשורת הישראלית. את החמישייה שכבשו הדייגים בטדי, אלי אוחנה לא שוכח גם אחרי 13 שנים. "אנחנו השחקנים נדבקנו מהכינויים בתקשורת. כל הזמן קראו להם דייגים, ובאמת ציפינו לשחק מול דייגים", הוא אומר. "אבל הם היו הרבה יותר טובים ממה שחשבנו, היו עדיפים עלינו בכמה רמות. גם במהלך המשחק ציפינו שגם אם לא ילך לנו נסתדר בסוף, הם הרי קבוצה של דייגים ואין סיכוי שלא נעבור אותם". בודו גלימט ניצחה 1:5 בטדי, השלימה 1:2 בגומלין ובית"ר נשארה עם הצלקת. "אם היינו מתכוננים למשחק כמו שצריך היינו עוברים אותם", בטוח אוחנה. "בקושי ראינו קלטות, לא ידענו עליהם שום דבר".

סרגיי טרטיאק, אז שחקן בית"ר והיום המאמן הזמני של הקבוצה, למד על בשרו עד כמה חשובה ההכנה המנטאלית. "כשאתה מתכונן למשחק נגד חובבנים ובאמצע המשחק רואה שזה לא מה שחשבת, זה כבר מאוחר מדי. אי אפשר לשנות את הגישה תוך כדי משחק. אתה חייב להכיר את היריבה, גם אם היא לא קבוצה חזקה על הנייר, כדי שלא יהיו לך הפתעות כמו שהיו לנו. אנחנו עדיין לא מעצמת כדורגל שאנחנו יכולים לזלזל באף יריב".

אבל זלזול הוא כנראה בטבע שלנו, וכך עושים גם כלי התקשורת, והשחקנים לא יכולים להתעלם ממה שהם קוראים בעיתון. "לתקשורת בישראל יש נטייה לזלזל בקבוצות שלא באות ממדינות כמו ספרד או איטליה, ובסוף זה בעוכרי השחקנים והקבוצה", מסביר אוחנה. "הזלזול של התקשורת מחלחל גם לראש של השחקנים, וזה מה שגרם לנו גם לזלזל".

"בחלומות הכי גרועים שלי לא האמנתי שאפשר להפסיד לקבוצה כזאת"

הכדורגל הישראלי חווה כמה הצלחות אירופיות בתחילת העשור, אבל לפני שנתיים הוא שוב נגע בתחתית, כשמכבי תל אביב חזרה ממשחק באנדורה מול סנטה קולומה עם הזנב בין הרגליים אחרי הפסד 1:0. ארז מסיקה, מהעונה בהפועל באר שבע, נזכר: "בחלומות הכי גרועים שלי לא האמנתי שאפשר להפסיד לקבוצה כזאת. זאת היתה בושה ענקית. אני זוכר שעלינו למגרש, אבל שום דבר לא הלך. הדשא היה מלא חול, הם צופפו בהגנה וכשקיבלנו גול היינו בהלם ולא ידענו מה לעשות. עד היום במשפחה שלי מזכירים לי את המשחק ההוא וצוחקים עלי. אי אפשר לשכוח דבר כזה".

השוער גיא סולומון, שעמד בין הקורות באותו הפסד, משחזר את הימים שלפני המשחק. "כל הזמן אמרו לנו שנשחק נגד קבוצה של נגרים שאין להם קשר לכדורגל, וזה נכנס לראש. חשבנו שהם לא יעברו את החצי. באנו אחרי מחנה אימון של 14 יום, לא בשיא המוכנות ועם הרכב חסר מאוד, ולמרות זאת היינו בשיא השאננות. היה אסור לנו להפסיד את המשחק הזה, אבל אני בטוח שאלישע לוי יסכים להפסיד לגלנטורן 1:0 בחוץ ועדיין לעלות שלב בסופו של דבר כמו שאנחנו עשינו, כי זה הדבר הכי חשוב".

אז דריכות והכנה לפני אירוע ספורט הם דבר חשוב, מסתבר, ולאלי כהן, מאמן בית"ר במשחק הדייגים המיתולוגי, יש מסר ברור לאלישע לוי. "התקשורת גורמת להנמכת ציפיות, ואתה מרגיש כאילו כבר עברת את היריבה. זה מרדים את השחקנים, ואז הם מגלים פער גדול בין מה שהם חשבו על היריבה למה שקורה במציאות. מול הנורבגים ניסיתי להכין את השחקנים, ביקשתי מהם לא לזלזל והסברתי להם שמדובר בקבוצה מסוכנת, אבל לא היה עם מי לדבר. מסתבר שגם קבוצות של דייגים יכולות לתת הצגות של כדורגל".