אני שונא אותך בית"ר

לפעמים חלומות מתגשמים. וכן, זה קורה בסופו של דבר רק לטובים. כי בית"ר ירושלים מתפרקת – ושלוש המילים האלה גורמות לי אושר אדיר, התרגשות כמו בפעם הראשונה, ותחושה מופלאה של סגירת חשבון עם אויב איום ונורא. בית"ר ירושלים מתפרקת, ושלוש המילים כאילו נלקחו משיר של ביאליק. רק להמציא את הלחן, ולשיר את זה בבית, במונית, במשרד ובדרך ליציע. "שמעון גרשון מת" נגמר, אני שונא אותך בית"ר.

הדיקטטורה בצהוב-שחור הרסה את החיים לכל אוהדי הכדורגל. אלפי אוהדי בית"ר עם רגשי נחיתות חיים קיפוח שלא קיים כבר שנים, ולא שמים לב שהם שלחו נציג עד כסא ראש הממשלה. והאיש הזה התנהל בשחיתות מגעילה, כמו שעושים כבר שנים בקבוצה של המדינה. הם גזענים, מגעילים, מקללים ואלימים, אבל לא מתביישים ללבוש את פרצוף הקוזאק הנגזל אם בטעות הורידו להם שתי נקודות פעם בכמה שנים. אבל עכשיו זה נגמר.

אני שונא אותך בית"ר, ומקווה שפעם אחת בית המשפט ישים סוף לתופעה הארורה הזו. קבוצה שכל כמה שנים נכנסת לגרעון מטורף לא יכולה לקבל עזרה מהמדינה כל פעם מחדש. לפני 10 שנים היא כבר היתה צריכה לרדת לליגה א', בדיוק כמו מכבי יפו, אבל אז התערבו הפניג'לים והקבוצה הזו חזרה משום מקום במחזור החמישי בלי עונש. לא הפעם. רציתם גאידמק? הסכמתם למכור את נשמתכם לשטן בשביל שכירי חרב כמו שמעון גרשון, מיכאל זנדברג ועידן טל? שאו בתוצאות. בית"ר נוהלה מאז ומתמיד כמו שוק, ועד סוף אוגוסט היא צריכה למצוא 15 מיליון שקל כדי לשרוד. למצוא, לא להמציא. אם ברגע האמת לא יהיה לה את הכסף, ובמזומן – ולא יהיה לה – צריך לנצל את ההזדמנות ולסגור את הבסטה.

אני לא אוהד של הבכיינים יפי הנפש מהפועל, גם לא את השחצנים של מכבי או את המפונקים של מכבי חיפה שמעיפים בלי בושה מאמן שהביא להם שלוש אליפויות. אני אפילו גר בירושלים, אבל השלוש האלה עדיפות על מועדון שכולו צביעות. שגדל על אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, דני נוימן ויוסי מזרחי, אבל כבר שנים מפרנס חבורת טרמפיסטים מלוקקים שבאים לטייל על הדשא רק בשביל הכסף, אבל מקבלים אהבה כי הם מנשקים בלי בושה את הסמל של המנורה. אבל די, זה נגמר. עכשיו רק נשאר לקוות שבית המשפט יעשה את העבודה השחורה – ויעלים את בית"ר מעל פני האדמה.