למה מתעלמים ממנו?

" ישראלים שבאים לטורקיה לא מפסיקים להגיד לי כמה אוהבים אותי פה. לעובדה שבישראל לא מעריכים את מה שאני עושה פה כבר 6 שנים כבר התרגלתי והשלמתי עם זה. פרנק רייקארד מאמן פה, רוברטו קרלוס ומילאן בארוש משחקים פה, אבל בישראל ממשיכים לזלזל. מבחינתי אני לא אחזור לשחק בארץ, אני רוצה לשחק בטורקיה עד שאפרוש".

פיני בלילי מאוכזב. כבר שש שנים שהוא משחק בהצלחה בליגה הטורקית, אבל נראה כאילו נעלם לחלוטין מהתודעה הישראלית. דרור קשטן לא מזמן אותו לנבחרת ישראל, מבחינת התקשורת הוא כמעט לא קיים, וכשמישהו כבר מתקשר אליו זה בדרך כלל כדי לקבל תגובה על חייו של אזרח ישראלי במדינה מוסלמית.

לפני כחודש חתם בלילי על חוזה חדש לשנתיים בקבוצת אנטליהספור, אבל בטח לא שמתם לב. מדוע מדינה שמתגאה בכל הישג ספורטיבי בינלאומי מתעלמת באופן קבוע מהחלוץ? איך חלוץ לגיטימי בליגה אירופית רצינית זוכה לסיקור של שחקן אלמוני בליגה השלישית בישראל? ומה זה אומר עלינו?

מבחינתו של בלילי, פידבקים יש רק בטורקית. בישראל מעלימים עין? הוא עושה את שלו. "הגעתי לאנטליהספור עם עוד מספר שחקני רכש, אבל האוהדים ואנשי הקבוצה באים לדבר רק איתי. אומרים לי שאני הרכש הכי חשוב של הקבוצה העונה, שהם בונים עלי ושרצו אותי מאוד. בטורקיה אני כוכב", הוא מספר.

"אם בלילי היה משחק בפנרבחצ'ה או גלטסראיי היחס אליו היה יותר טוב"

שחר בן עמי, עורך דינו של בלילי וממקורביו, חושב שהשחקן מקופח שלא בצדק. "הלוואי שבישראל היו מעריכים אותו ב-50 אחוז ממה שמעריכים אותו בטורקיה", הוא אומר. "אחרי 6 שנים שהוא משחק שם והקריירה המוצלחת שלו, בארץ עדיין לא מתייחסים אליו ברצינות. מי שמגיע לטורקיה רואה מיד ששם מתייחסים אליו אחרת ונותנים לו את הרספקט שמגיע לו".

אבל אולי בלילי לא מקופח אלא פשוט לא מעניין? המאמן יצחק שום, שכשאימן בפנאתינייקוס זכה לחיבוק המוכר והידוע מהתקשורת הישראלית, מסנגר עליה."העובדה שבלילי לא שחקן נבחרת ומשחק בקבוצות לא מוכרות היא שגורמות לכך שהחשיפה שלו והמעקב אחריו לא יהיו כמו של לגיונרים אחרים", מסביר שום. "הליגה הטורקית אולי אפילו יותר טובה מהיוונית, אבל אם אתה משחק בקבוצה קטנה אין סיבה שתקבל סיקור מיוחד. אם בלילי היה משחק בפנרבחצ'ה, גלטסראיי או בשיקטאש היחס שהוא היה מקבל בישראל היה הרבה יותר טוב. היחס כלפיו הוגן - אפילו בעיתונים בטורקיה וביוון השחקנים בקבוצות הקטנות לא זוכים לתשומת לב מיוחדת".

לפני מספר שנים, כשרביבו שיחק בפנרבחצ'ה וגלטסראיי, הוא זכה לסיקור צמוד ואוהד בתקשורת הישראלית. אבל הטיעון לפיו בלילי לא מקבל סיקור בגלל הקבוצות הלא אטרקטיביות בהן הוא משחק, מתפוגג לאור הדוגמא הבלגית. אליניב ברדה, עומר גולן, סלים טועמה ואפילו יואב זיו ואבי סטרול, שמשחקים היום בליגה הבלגית האפורה, זוכים לסיקור מפרגן וצמוד יותר, ולערוץ טלויזיה שמעביר באופן קבוע שידורים ממשחקי קבוצותיהם. בלילי, שמשחק בליגה ששולחת באופן קבוע קבוצות משמעותיות לליגת האלופות, נאלץ לנדוד לעמוד האחרון של העיתון כדי לחפש חצי שורה על המשחק האחרון שלו. אם תהיה כזו בכלל.

"לא בטוח שלפיני יש את הקשרים שהיו לחיים רביבו"

שדר הספורט הותיק יורם ארבל מצביע על סיבות אחרות להתעלמות מהחלוץ. "אמנם בלילי הוא שחקן פחות טוב מחיים רביבו, אבל אני חושב שהוא עושה בטורקיה קריירה מדהימה, וההתעלמות ממנו מבישה. לדעתי, יש פה גם דברים שמעבר לכדורגל. מעורבת פה הרבה פוליטיקה, ולא בטוח שלפיני יש את הקשרים שהיו לחיים רביבו - לא עם התקשורת ולא עם אנשי הכדורגל. יכול להיות שפיני, באופי שלו, לא יכול להיות מתוקשר ברמה של חיים רביבו. הוא לא נותן שואו כמו רביבו או בניון, ולכן אולי העניין בו נמוך בהרבה משאר הלגיונרים".

אז מי צודק? בן עמי שזועק על קיפוח, שום שמבין את הדחיקה לשולי החדשות או ארבל שחושב שאפשר היה לפרגן יותר? זה כנראה לא ממש מעניין את בלילי, שיתחיל בקרוב עונה שביעית במדינה השכנה, ללא ציפיות מיוחדות מהקהל בארץ. "אני מאושר וטוב לי מהדרך שעשיתי, וכבר לא איכפת לי מה חושבים או כותבים עלי בישראל", הוא אומר. "את ההצלחות שעשיתי פה עד היום אני מכיר. אם בישראל לא רוצים להכיר בהן זה כבר מעבר ליכולות שלי".