גדולים עלינו

מות הפריפריה >>>

אחת הסיסמאות של התומכים בהגדלת הליגה היתה קירוב הכדורגל לפריפריה. אחרי עונה שעברה מוצלחת מהבחינה הזו, בה סיימו קרית שמונה וסכנין במקומות 4-3, הגיעה העונה האחרונה שהוכיחה שוב שלקבוצות בלי בסיס של מסורת, אוהדים וכסף קשה לשרוד לאורך זמן. אלה לא רק המיקומים הנמוכים בטבלה של שתי הקבוצות מהצפון ומ.ס. אשדוד, אלא בעיקר פספוס המטרה לשמה התכנסנו: חוסר העניין של המקומיים בקבוצתם שלהם. באשדוד כמעט ולא חצו את רף אלפיים הצופים במשחק, ונראה שהיחיד שעוד אכפת לו זה ג'קי בן זקן; בסכנין הקהל התעורר רק במחזור האחרון, ובקרית שמונה מגיעים רק למשחקים נגד בית"ר ירושלים, וגם זה כדי לעודד את האורחים. הקבוצה היחידה שיכולה לשנות את המצב בעונה הבאה היא הפועל באר שבע. מהיכרות עם הנפשות הפועלות, לא כדאי שנבנה על זה.

16 קבוצות בליגה >>>

גם אתם, גם אנחנו ואפילו אבי לוזון - למרות שלא יודה בכך - יודעים שאין באמת מקום ל-16 קבוצות בליגת העל או בלאומית. אין לנו מספיק שחקנים טובים, אין מתקנים, מאמנים ואנשי מקצוע ראויים, הקהל לא מספיק גדול ובעיקר – אין כסף. אז נכון, קבוצות כמו הפועל חיפה והפועל באר שבע בהחלט אמורות להתאים את עצמן לליגה הבכירה מבחינת תקציבים וקהל אוהדים, אבל רעננה, עכו ורמת גן יהפכו את המוצר המביך הזה לקשה עוד יותר לעיכול. לוזון חולם על תואר "האיש שהביא את הכדורגל לפריפריה", אבל אחרי כמה מחזורים עם רעננה ועכו, גם יו"ר ההתאחדות בעצמו ינסה למצוא דרך לצאת מהפלונטר הזה. כי וולפסבורג זה לא כאן.

שוער ישראלי >>>

מחודורוב ו-ויסוקר, דרך אבי רן וגינצבורג ועד אוואט את דוידוביץ', הכדורגל הישראלי הצליח כמעט תמיד לייצר שוערים מצוינים. אלא שבעונות האחרונות פס הייצור נתקע, והעונה שיחקו בליגת העל בת 12 הקבוצות 6 שוערים זרים ודני עמוס אחד, שעלה לקרית שמונה בירידת ליגה. גם שני השוערים האחרים שנחשבו להבטחות, אוהד לויטה ואיתמר ניצן, העבירו את העונה בקבוצות תחתית בליגה הלאומית עם רשת מלאה בכדורים. ההתאחדות לכדורגל הבינה את חומרת המצב, ופתחה פרויקט שוערים, אבל אין בזה די כדי למנוע את הואקום הגדול שיווצר אחרי פרישת דור בני ה-30 פלוס הנוכחי.

חלוץ שפיץ >>>

כששואלים למה אין גולים בליגה שלנו, התשובה היא בדרך כלל המאמנים הפחדנים. אבל מה עם החלוצים? אם ברק יצחקי לא ימצא את הרשת נגד מכבי חיפה, הוא יהפוך למלך השערים שכבש את הכמות הקטנה ביותר בליגה של 33 מחזורים, ועונת 2008/9 תסתיים מבלי שאף שחקן כבש בה שלושער. וזה לא מקרי: קחו את ששת הישראלים שנמצאים בעשירייה הפותחת של הכובשים: אלירן עטר, ברק יצחקי, שמעון אבוחצירה, דוד רביבו, מאור בוזגלו ושלו מנשה - רק חלוץ טבעי אחד (אבוחצירה), שני שחקנים של מאחורי החלוץ (יצחקי ועטר) ושלושה קשרים. מנגד, חלוצים טבעיים כמו שלומי ארבייטמן או ברק בדש צריכים לפחות 10 מצבים בטוחים בשביל לכבוש שער. ואתם יודעים מי אשם שאין פה חלוצים? המאמנים הפחדנים האלה!

אירופה >>>

הזיכרון הכי טרי שלנו מאירופה הוא הכישלון הקבוע של הנבחרת, אבל מה שקרה לקבוצות הישראליות העונה היה מביך לא פחות: החמישייה שבית"ר ירושלים חטפה מויסלה קראקוב מככבת בראש המצעד, אבל גם יתר השגרירות לא בדיוק הוסיפו כבוד, ובעיקר הראו את הפער העצום שהולך ונפער בינינו לבין אירופה. ההתבזות של סכנין מול דפורטיבו לה קורוניה באינטרטוטו, הבושה של אלוף העולם בדימוס לותר מתיאוס מול וארנה הבולגרית והדלילות האיומה ביציעי קריית אליעזר במשחקים של קרית שמונה רמזו גם הם על העתיד. אפילו הפועל תל אביב, שהרגילה אותנו להצלחות באירופה, נכנעה בקלות מוחלטת לסנט אטיין הצרפתית, שניצלה מירידה בליגה שלה רק במחזור האחרון. ועם זו הרמה שראינו העונה, והתחזיות לקיצוצים בעונה הבאה, מישהו מוכן לקחת שוב את הסיכון?