נבחרי העונה של ליגת העל בכדורגל

הברקת העונה >>>

אפילו אלה שלא יכולים לסבול את איל ברקוביץ', על שחצנותו ויהירותו, מודים מזמן שהמשחק המרכזי הפך בחלק השני של העונה לסוג של קאלט. בגלל שעל הדשא לא קורה הרבה גם ככה, הוחלט במודע או שלא להפוך את המשדר לסוג של "יציע העיתונות". ברקו יורה לכל הכיוונים, ויורם ארבל, על תקן ניב רסקין, שומר על הסדר. יש גם פינות קבועות כמו הירידות על שטראובר, מצב רוח טוב ("מה יורם, נוסעים לסכנין?", אחרי שניפצו את שמשת מכוניתו של יורם ארבל בשבוע לפני), ובעיקר סיבה אמיתית לראות את המשחק המרכזי של ליגת העל. איך אומר יורם? ה-ל-ל-ו-י-ה.

נבחרת העונה של ספורט nana10

פרס על מפעל חיים >>>

אלון חרזי הוא שחקן ענק ואגדה אמיתית של כדורגל ישראלי. לרובנו יש את ההרגשה שהשחקנים מהדור שלו היו מצליחים בליגה יותר מהצעירים של היום, וחרזי, כבר בן 38, עדיין מוכיח את זה על המגרש. גם השנה הוא שיחק ב-23 משחקי בליגה, ונתן לקבוצה שלו המון מנהיגות ושקט שהם מוצר נדיר בליגת העל של ימינו. חרזי צפוי להמשיך לשחק גם בשנה הבאה, ולשפר עוד ועוד את שיא ההופעות בכדורגל הישראלי, אותו שבר לפני כמה שבועות. פאולו מאלדיני, הגרסא הישראלית.

השחקן המשתפר >>>

התואר הזה שיך כולו לאלירן עטר, ולא רק בגלל המספרת ההיא. עטר הראה השנה טאץ' של כדורגלן אמיתי, וברוב המשחקים הפגין רעב לשערים, נחישות ומלחמה על כל כדור. עדיין יש לו משחקים חשוכים פה ושם, אבל נראה שמי שיצליח לסדר לו את הראש ירוויח שחקן שמספק הרגשה תמידית של משהו מסוכן באויר. גיא לוזון ידע איך לשחק איתו ונתן לו חופש על המגרש, ובתמורה קיבלנו בני יהודה תוססת ומאיימת כמו בימים ההם. אם ישאר בשכונה לעוד שנה ולא יתפתה לעבור לחיפה, מכבי או הפועל תל אביב שכבר מגששות בכל רם, הוא יוכל אפילו להיות טוב יותר.

אכזבת העונה >>>

כשגיל ורמוט חזר מבלגיה להפועל תל אביב, כולם דיברו על שידרוג משמעותי בקישור האדום, על שליטה אבסולוטית בכדור ועל מוטיבציה גבוהה להוכיח. אחרי עונה של 30 הופעות, 2 שערים ו-8 בישולים, אפשר לסכם ולומר שלא ראינו מורמוט הרבה, חוץ מיכולת מופלאה להעלם במשחקים החשובים. הילד יהיה באוגוסט בן 24, אבל הוא עוד צעיר וחייב להתאפס על עצמו ומהר. העונה הבאה תהיה זו שתכריע אם הוא בכיוון הנכון, או מצטרף למועדון הפספוסים הגדולים של ראובן עובד ומאור מליקסון.

תגלית העונה >>>

עידן ורד הוא אולי המרוויח הגדול ביותר מעזיבת ארקדי גאידמק והפאניקה שאפפה את בית"ר ירושלים. הילד שיחק השנה ב-20 משחקים, כבש 3 שערים, ובעיקר הראה לגדולים ממנו שהתכונה הכי חשובה בכדורגל היא רעב. הקשר/חלוץ קנה לעצמו מעמד של שחקן שבונים עליו לשנים הקרובות בבירה, ועם עוד עונה של השתפרות הוא כבר יהיה בורג מרכזי, ממש כמו יצחקי וברוכיאן, כזה שלא ישקול אפילו בצחוק חזרה לקבוצה של אבא שלו, הכח רמת גן.

מאמן העונה >>>

אי שם באמצע העונה, התחילו לצוץ ניצוצות של ביקורת על אלישע לוי. אמרו שהקבוצה אפורה, לא מבריקה ומשעממת - בערך הדברים הכי גרועים שאפשר לשמוע מאוהדי מכבי חיפה. אבל אם תחשבו על זה, עם מי בדיוק אלישע אמור היה להבריק? רפאלוב? קטן? גולסה? קצת קשה לבקר מאמנים ישראלים על נפילות ברכש, כי כבר מזמן הבנו שמדובר פה במשחק של בינגו עם שער אחד, ולכן אלישע לוי הוא מאמן השנה. כי עם סגל בינוני, וציפיות לעונה פיננסית, הוא רחוק משחק אחד מדאבל.

שחקן העונה >>>

כשאין ספק, אין ספק. וינסנט אניימה הוא שחקן העונה למרות שלא זכה באליפות, אבל הביא כמעט לבדו קבוצה סופר בינונית עד הבאר. כי מכבי חיפה היתה קבוצת צמרת גם בלי יניב קטן, בית"ר ירושלים מפוצצת בכישרון גם בלי ברק יצחקי, אבל הפועל תל אביב בלי אניימה היתה פחות מקבוצת מרכז טבלה. השוער הניגרי יעזוב אותנו הקיץ למקומות גדולים יותר, והעובדה שאפילו מפרגנים לו על המעבר הצפוי מראה שהיה פה זר מאוד מיוחד. בא, לקח והלך.