ה-11 של העונה

שוער: וינסנט אניימה

המספרים: 30 הופעות, 3 שערים, ספג 24 שערים. כרטיס אדום אחד

העמדה שהכי קל לבחור. "החתול" היה השנה השחקן הכי טוב בארץ, ובכל משחק ששיחק, גם באלו בהם עשה טעויות, הוכיח שהוא באמת לא בליגה שלנו. מהרגע הראשון שלו בארץ הקודש היה ברור שניגרי סימן מטרות לכיוון מעבר לאירופה, ואת פירות העבודה הקשה שלו הרוויחו האדומים מתל אביב, שגם הפכו אותו לבועט הפנדלים הקבוע של הקבוצה. בשנה הבאה אניימה כבר לא יהיה איתנו, ואת הוואקום בין הקורות יהיה קשה עד בלתי אפשרי למלא. אחרי הכל, האיש עצר השנה לפחות 10 שערים בטוחים, והביא כמעט לבדו את הקבוצה של גוטמן למקום השני. ענק אמיתי.

מגן ימני: דגלאס דה סילבה

המספרים: 30 הופעות, 3 שערים, 3 בישולים, 6 צהובים

הברזילאי בן ה-25, שהגיע לאדומים מהפועל כפר סבא בגל העליה הגדול שכלל גם את סמואל יבואה, בן לוז ואביחי ידין, לא היה הבטחה גדולה בקיץ, אבל כבר מתחילת העונה הוכיח שיש לו את זה. הוא גילה יכולות שהביאו את גוטמן להשתמש בו כקשר דפנסיבי וגם כמגן ימני, ובכל העמדות הוכיח שליטה טובה בכדור, הרבה רוגע ואפילו חוש לכיבוש שערים. דה סילבה נראה גם כמי שרק הולך ומשתפר משנה לשנה, והעברית המצוינת שלו מלמדת שיש כאן מקרה די נדיר של שחקן זר שמצא את מקומו אצלנו.

בלם: אריק בנאדו

המספרים: 30 הופעות, 8 צהובים

האיש שתמיד מביט למעלה כבר בן 35, אבל עדיין יהיה הבחירה הראשונה בעמדת הבלם של רוב, אם לא כל מאמני הליגה. בגלל שבנאדו תמיד מגיע לעבודה, בלי אוונטות ובלי תירוצים, כי הוא תמיד דמות שטוב שתהיה בחדר ההלבשה, וגם כי בזמן שהמשבר בבירה הגיע לממדים מפחידים, הוא תמיד דיבר רק על כדורגל. שחקנים כמו בנאדו הם בדיוק הסיבה שבירושלים סיימו את העונה בכבוד, בדרך לגמר הגביע. הרי באותה מידה הוא יכול היה לבחור בדרך של עידן טל ומיכאל זנדברג, ולהרים ידיים אחרי עזיבת גאידמק. במכבי חיפה עדיין מאוד מתגעגעים.

בלם: וואליד באדיר

המספרים: 29 הופעות, 3 שערים, 3 צהובים

הקשר שהפך לבלם עבר כבר את גיל 35, אבל מדובר פה בדוגמא קלאסית לשחקנים שבמוסר העבודה שלהם מראים לנו בעיקר עד כמה הליגה חלשה. באדיר של השנים האחרונות הוא איטי וכבד, אבל ממש כמו יוסי אבוקסיס לפניו משתמש בניסיון שלו כדי לשמש בורג מרכזי שאי אפשר להחליף בשום שחקן זר לא מחויב. למרות המגבלות, באדיר היה טוב ויציב יותר משחקנים בינלאומיים כמו דקל קינן או לואיס מארין, והרוויח ביושר את מקומו בעוד נבחרת עונה של ליגת העל.

מגן שמאלי: דדי בן דיין

המספרים: 25 הופעות, 5 שערים, 3 בישולים, 3 צהובים, אדום אחד

המגן השמאלי בן ה-30 סיים עוד עונה טובה בנתניה, וסימן את עצמו כשחקן הכי טוב בעמדה מאוד בעייתית בכדורגל שלנו, שגם השנה לא סיפקה תחרות אמיתית. בן דיין הוא אחד השחקנים שקיבלו כרטיס חופשי יחסית מלותר מתיאוס, ולא היו הרבה כאלה בנתניה של העונה. אפשר לומר עליו שהוא לא שחקן הגנה מושלם, אבל בהרכב של קשטן הוא כבר התמקם, והיכולת שלו כשחקן שעולה מהאגף הכניסה תמיד קצת אקשן למשחק של נתניה. ומי שמצליח לעשות את זה, מגיע לו להיות בנבחרת העונה.

קשר: גוסטבו בוקולי

המספרים: 32 הופעות, 4 שערים, 5 בישולים, 2 צהובים

הברזילאי החייכן מסיים את עונתו השמינית בישראל, והפך כבר מזמן למנהיג של מכבי חיפה ודוגמה מצוינת לשחקן זר שלא שקע בבינוניות של הליגה, אלא העלה את הרמה סביבו. אלישע לוי שיחק עם בוקולי העונה כמעט בכל עמדות הקישור, אבל ברוב המקרים הקשר בן ה-30 מפרפר מגנים באגף, מרים כדורים יעילים לרחבה, ובעיקר מכניס המון אנרגיה למשחק של האלופה הטריה. למרות פתיחה בינונית למדי של העונה, הברזילאי של חיפה הוא עדיין אחד הזרים הטובים בארץ, ובטח הכי פייטר מביניהם.

קשר: דוד רביבו

המספרים: 32 הופעות, 10 שערים, 13 בישולים, 2 צהובים

מי שתמיד יהיה "האח של" בכדורגל הישראלי שוב השאיר את אשדוד בליגה, בלי הרבה תקשורת ודיבורים אבל עם הרבה סטייל. אפשר לומר עליו שהוא לא שחקן של משחקים גדולים, אבל דוד רביבו בן ה-31 הוא הוא מ.ס אשדוד – לא מבריק, לא ממש מאיים על התואר, אבל תמיד מעניין ותמיד מספק הרגשה של גול באוויר. הכדורים של רביבו מהאגף, והעובדה שהוא תמיד מנסה לייצר משהו, מפרידים את אשדוד משאר הקבוצות הבינוניות בליגה והופכים אותה איכשהו לקבוצה מעניינת. רק חבל שכמו הקבוצה שלו, גם הוא תמיד מסיים את הליגה כמה שבועות לפני הזמן.

קשר: פדרו גלבאן

המספרים: 30 הופעות, 10 שערים, 6 בישולים, 4 צהובים

הארגנטינאי בן ה-25 הוא הבינגו הגדול של העונה. גיא לוזון מצא אותו במקרה כשצפה בקלטת של בלם, ואחרי שהנחית את הקשר בארץ שלח אותו מיד לתכנית מיוחדת לירידה במשקל. אחרי שהתחיל להידמות במראהו לכדורגלן, הבהיר גלבאן השמנמן שהוא גם יודע לשחק כדורגל, והיה השחקן המוביל בקישור של בני יהודה בכל מה שקשור ליצירתיות וקור רוח עם הכדור. בעונה הבאה הוא יוכל להרוויח לעצמו חוזה משופר, ואם הוא לא ישתולל יותר מדי על אסאדו בקיץ, אולי אפילו יגיע יום אחד למקום גדול יותר משכונת התקווה.

קשר-חלוץ: יניב קטן

המספרים: 31 הופעות, 6 שערים, 10 בישולים, 7 צהובים

למרות שלא הבריק לאורך כל העונה, הקפטן של מכבי חיפה ידע להגיע ברגע הנכון, והתעלה עד שלמות במשחק העונה מול הפועל תל אביב, בו גם כבש את השער החשוב של העונה. קטן קיבל גיבוי מיעקב שחר ואלישע לוי לאורך כל העונה, והחזיר להם עם יכולת שהצעידה את הקבוצה עד התואר. הוא כנראה אף פעם לא יהיה קונצנזוס אמיתי בין אוהדי הכדורגל בארץ, שתמיד ישאלו אם הוא קשר או חלוץ ואם הוא מנהיג אמיתי או לא. משחק העונה בקרית אליעזר ענה לפחות על השאלה השניה.

חלוץ: ברק יצחקי

המספרים: 31 הופעות, 14 שערים, 7 בישולים, 2 צהובים

מאז שחזר לירושלים מבלגיה, הוכיח ברק יצחקי שבבירה הוא כוכב מזן אחר. למרות שלא מדובר בשחקן בית במועדון, האוהדים מתייחסים אליו כאל כזה, בגלל המנהיגות, הבגרות, ובעיקר הטאץ' הראשוני שלו בכדור, שהוא ללא ספק הטוב בליגה. בניגוד לחברים נעלמים כמו אבירם ברוכיאן וטוטו תמוז, יצחקי היה שם גם במשחקים חלשים, ומהרגע בו נענס חזק לעניינים, במהלך הסיבוב השני, בית"ר רק הלכה והתקרבה לצמרת. אם הוא יצליח להתגבר על הבעיות שהחזירו אותו ארצה מגנק, אין סיבה שלא ישחק באירופה.

חלוץ: אלירן עטר

המספרים: 26 הופעות, 13 שערים, בישול אחד, 3 צהובים

הילד בן ה-22 משכונת התקווה פרץ העונה בגדול, והפך לפצצת האנרגיה בהתקפה של בני יהודה. לעטר יש עוד המון מה לשפר בתחום היציבות, אבל כשהוא פורח, בלמי הליגה לא יכולים לעשות כמעט דבר כדי לעצור אותו. יחד עם פדרו גלבאן, הצליח עטר להרים את בני יהודה לעונה מפתיעה, ולהפוך את הכדורגל הכתום למרתק, ממש כמו בני יהודה היפה והטובה של פעם. אה, כן, היתה גם המספרת המטורפת ההיא מול שטראובר ונתניה. ברזיל בשכונה – הקאמבק, כבר אמרנו?