סיבוב פארסה

שוב משחק מרדים, עוד ניצחון ביתי צנוע מול קבוצת תחתית, שוב קללות מהיציעים הקירחים, עוד ראיון של אלישע לוי שנראה כאילו נלקח מתוך "ספר הקלישאות הגדול – כרך א'". משחקי מכבי חיפה, אלו שהיו פעם הדבר הכי אטרקטיבי בכדורגל שלנו, הפכה לעוד ריטואל קבוע ומתיש. כמו שידור חוזר.

כל אירועי ושערי השבת | תקציר הניצחון של חיפה על הכח | אלישע מעביר את הלחץ להפועל ת"א. התגובות | בית"ר ניצחה את מכבי ללא קהל. התקציר | את עטר העונש הרגיז. התגובות

ובדיוק כשנדמה שהשעמומון הזה ימיס בחום ההולך וגובר של מאי גם את המוהיקינים האחרונים, אלה שלא היה בכיסם די כסף כדי לתפוס איזה דיל ללונדון, מגיעים המשחקים האחרונים, בדרגת קושי הולכת וגוברת, שיקבעו כיצד תיזכר העונה הזו של הירוקים. מפגש פסגה מול הפועל תל אביב (ביום שני הבא, שידור ישיר בערוץ 10 ו-nana10), שניים מול מכבי נתניה ולפחות אחד מול בית"ר ירושלים יקבעו אם הירוקים ראויים לדאבל, או שזהו אחד הבלופים הגדולים של העשור האחרון, כפי שטענו שם אחרי התיקו בסכנין.

אלישע לוי ודאי ערך את החישובים עוד לפני פתיחת הסיבוב השלישי. שתי המטרות שסימן לעצמו לקראת סדרת המשחקים הקשה הזו היו אלו: התייצבות במקום הראשון, עם פער שמשאיר מרחב לטעויות, וכניסתם לכושר של שחקני המפתח. בשני המקרים הוא כשל: חיפה השיגה אמנם 18 נקודות בשמונה משחקים מול קבוצות התחתית של הליגה, אבל ניצחון של הפועל תל אביב מחר על סכנין (גם הוא בשידור ישיר בערוץ 10 ו-nana10), ישלח אותה לישורת האחרונה מהמקום השני. וזה עוד כלום לעומת הדאגה הגדולה עוד יותר – כושרם האישי של שחקני המפתח שלו.

במהלך העונה, אחרי אינספור שינויים וניסויים, הצליח המאמן לייצב לעצמו 9 שחקני הרכב קבועים, ועוד חמישה (פאנטיני, ארבייטמן, גולסה, רפאלוב ורנספורד) שמתחרים על שני המקומות בהתקפה לצידו של יניב קטן. מנגד, הקפטן שהיה השחקן הכי יציב שלו בשני הסיבובים הראשונים, לא כבש בסיבוב השלישי אפילו שער בודד. כאשר פאנטיני, ארביטמן ורפאלוב עדיין תלויים ברגל בה קמו מהמיטה, בירם כיאל ממשיך לחיות את טראומת הנבחרת וג'ון קולמה נשאר סתם ג'ון קולמה, נקודות האור הבודדות של הירוקים הם גוסטבו בוקולי, שבישל ארבעה שערים בסיבוב השלישי ותמיד נראה חד, וניר דוידוביץ', שספג רק שלוש פעמים בשמונת המשחקים האחרונים.

פרט לכך, לאלישע לוי יש עדיין קוף על הגב: הכישלון המוחלט העונה מול שלוש הדולקות אחריה, אלו שתפגוש בשבועות הקרובים. חיפה עברה אמנם את הפועל תל אביב בדו-קרב הפנדלים המביך בגביע המדינה, שאולי שיחרר אצלה משהו, אבל ניצחון של ממש זה לא היה. אם לשפוט על פי המאזן של 5 תוצאות תיקו ושני הפסדים, או העובדה שניצחון הליגה האחרון של חיפה על בית"ר ירושלים – אותה תפגוש בקרית אליעזר במחזור הנעילה של העונה - היה אי שם ב-18 בדצמבר 2005, או את הרקורד של שלושת ההפסדים מארבעת הביקורים האחרונים בקופסה בנתניה, תבינו את הדאגה הירוקה.

מה שמיישר את הסטטיסטיקה עבור חיפה, הוא הקוף שיושב כבר עשור על גבה של הפועל תל אביב. ב-16 משחקי הליגה האחרונים בין חיפה לאדומים בקרית אליעזר, ניצחה חיפה בעשרה, חמישה הסתיימו בתיקו ורק באחד ניצחה הפועל תל אביב. זה קרה בעונת 2005/6, בזכות שער של וואליד באדיר בדקה ה-90.

אם לסטטיסטיקה אין משמעות אמיתית, הרי שלמצב הקבוצות הנוכחי ודאי שיש. לנתניה ולבית"ר לא נותר על מה לשחק בליגה, והדינמיקה שתיווצר אצלן במשחקי הגביע תשפיע על יכולתן בשבתות. אם חיפה ובית"ר תיפגשנה בגמר הגביע, ארבעה ימים אחר כך הן תעשנה את זה שוב במשחק שיכול להכריע את גורל האליפות; שבוע קודם תשחק חיפה בנתניה, הקבוצה שתפגוש אותה בחצי גמר הגביע, מה שיספק למארחת רגשות טריים שיחיו עבורה משחק של סוף עונה. עם הלחץ והמתח הללו, יצטרכו להתמודד הרגליים הלא יציבות של רבים משחקני חיפה, שיקבעו אם העונה הזו תיזכר כ-hero או zero בדרך הקשה ביותר. ואחרי אינספור שבתות של פיהוקים זה בדיוק מה שמגיע להם.