וידוא הריגה, לא עונש

בית"ר ירושלים יצאה אתמול (שבת) באופן סופי ממרוץ האליפות באחד המשחקים הגרועים שלה העונה, אבל יהיה טיפשי לחשוב שלמשחק מול הפועל פתח תקווה היתה משמעות אמיתית. גורלם של המשחק והעונה כולה נחרץ כבר ביום חמישי בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל, שבהחלטה נואלת וסופר-פופוליסטית החליטה להצמיד את אלופת השנתיים האחרונות אל הקיר, ולוודא הריגה. אחרי כל המכות שניחתו בבית וגן העונה, היוו עונש הפחתת הנקודה והמשחק ללא קהל את הנוק-אאוט שהפיל את הקבוצה לקרשים. הרבה יותר מעוד תיקו באורווה.

צפו בשלישייה של הפועל תל אביב | צפו ב-0:0 של בית"ר בפתח תקווה | צפו במתיאוס מסביר את הניצחון של נתניה על מכבי תל אביב

האשמה אינה בדיין ישראל שמעוני. הוא בסך הכול קיבל החלטה הגיונית ומתבקשת, בתוקף היותו כלי קטן על לוח המשחק. הבעיה היא בדה-לגיטימציה שנוצרה סביב הקהל של בית"ר, ובכך שהאצבע הפכה קלה על הדק ההעמדה לדין והשיפוט לחומרה של המועדון. זה לא שקריאות גזעניות אינן מעשה מכוער ומסוכן. הוא כן כזה. אבל מי שחושב שביציע המזרחי בטדי מרוכזים כל גזעני הליגה, כנראה לא ביקר מזמן בשאר אצטדיוני ארצנו, או שפשוט מתכחש למציאות.

רק בשבוע שעבר כיבדו אוהדי הפועל חיפה המסורים והסימפטיים בקריאות "מחבל" את יו"ר בני לוד אבו סובחי, יום אחד בלבד אחרי שאוהדים של מכבי חיפה נהמו לעבר חלוץ קרית שמונה ירו בלו, וכמה חודשים אחרי שאותו קהל בירך את בני סכנין בשיר "שישרף לכם הכפר". גם אצטדיון בלומפילד שמע לא פעם קריאות גזעניות במשחקים של שלוש המארחות התל אביביות. מיותר לציין שלאף אחת מאותן קבוצות לא הופחתו נקודות ליגה, ואף אחת מהן לא הוענשה במשחק ללא קהל.

כמובן שחוסר האחידות בשיפוט אינו מהווה הסבר הולם להתנהגות גזענית ואלימה, אבל בהחלט יוצר תחושת אפליה קשה, שרק מרחיבה את אותו מעגל אלימות – אליו נוכחנו שוב בשבת עם כתובות הנאצה נגד אבי לוזון. הפתרון לבעיות אלו הוא ביצירת איזון בענישה, ושינוי התדמית הציבורית של בית"ר ירושלים. דיון בהתאחדות לכדורגל בנושא החזרת שתי הנקודות שהורדו בתחילת העונה בעקבות התנהגות טובה יכול להיות צעד ראשון בכיוון הזה.

אליפות בלי חלוצים

שתי המועמדות הסופיות שנותרו במרוץ לאליפות, הפועל תל אביב ומכבי חיפה, הן קבוצות עם הרבה בעיות, אבל זה לא חדש. בעוד חיפה מקבלת העונה מעט מאוד מהזרים שלה, בהפועל צצה בתקופה האחרונה בעיה קשה בחלק הקדמי. למרות השלישייה מול קרית שמונה, לא הצליחו סמואל יבואה, ביבראס נאתכו, דימיטאר טלקיסקי וערן זהבי לנצל מצבים של אחד על אחד מול השוער דני עמוס, שרחוק שנות אור מלהיות שוער מאיים במיוחד.

הבעיה התחילה כבר מזמן. יבואה לא מצא את הרשת כבר 12 משחקים (ולא, אני לא מייחס את השער של מאיר לוי מול אשדוד לחלוץ הגנאי), מהראן לאלה, שחזר מפציעה של חודש וחצי, פוגע כנראה רק בדרבי, וערן זהבי יעיל רק כשחקן שעולה מהספסל. תוסיפו לזה את חוסר הרלוונטיות של גילי ורמוט באיום על השער, ותקבלו קבוצה בה וואליד באדיר ו-וינסנט אניימה עשויים לסיים כסגני מלך השערים. האדומים כבשו בששת המשחקים האחרונים 10 שערים, אבל רק שלושה מהם נכבשו על ידי חלוצים, כולל אותו שער של יבואה. שבעת השערים האחרים הגיעו משני פנדלים של אניימה, ושערים של באדיר, דגלאס דה סילבה ודימיטאר טלקיסקי בנגיחות. רק בן לוז כבש שער שדה עם הרגל.

לעומת ההתקפה העייפה של הפועל, שאר חלקי הקבוצה דווקא כן נראים בשלים לאליפות. ההגנה נראית מצוין, פרט לטעויות כאלה ואחרות של אלין טופוזאקוב (שעלה לקבוצה בהדחה מהגביע), הקישור משתפר, ואפילו ביבראס נאתכו מתחיל לתרום למשחק ההתקפי, עם שני בישולים מול קרית שמונה כשהשני הוא מהיפים שנראו פה העונה.

נקודה מעודדת נוספת לאוהדי הפועל היא שלושת משחקי הבית שנותרו לקבוצה, באותו מקום בו צברה 34 נקודות מתוך 42 אפשריות עד כה, ורק משחק חוץ אחד - מול מכבי חיפה בקרית אליעזר. החסרונות עתידים לצוף שוב בעוד שבועיים בחיפה, אז אביחי ידין המסורבל יהיה חייב לרדת יותר להגנה כדי לחפות על הטעויות של טופוזאקוב, והפועל תזדקק לסמואל יבואה של הסיבוב הראשון כדי לא להישאר תלויה בכדורי גובה. אם גוטמן יצליח למצוא פתרונות לשתי הבעיות הללו, הוא גם יחגוג אליפות.