מכוערת, אבל זמרת

בוולפסון אולי לא יאהבו לשמוע את זה, אבל הפועל תל אביב נמצאת במרוץ האליפות מכורך הנסיבות, ולא בזכות עצמה. בדיוק כמו מכבי חיפה. זה לא רק הכדורגל המשמים בדקות רבות מדי, בהן הקבוצה בכלל לא מסתכלת על השער, אלא בעיקר המנטאליות של קבוצת אמצע טבלה טיפוסית. אל תמהרו לקנות את הקשקושים על מסורת ה"אחתפס" של האדומים ושל גוטמן - הרי הפועל היתה צריכה להיות בפיגור של שניים או שלושה שערים כשדגלאס דה סילבה נגח את שער הגאולה. אלמלא היכולת של וינסנט אניימה, הנחישות אין קץ של הבלם הברזילאי והחמצות של קבוצה שמלבד מאבוחצירא האנוכי כבשה רק 14 שערים העונה, היא היתה מסיימת את המשחק הזה בהפסד.

הפועל תל אביב חזרה לפסגה באורווה. צפו בתקציר | יצחקי ובית"ר עדיין בתמונה. צפו בתקציר | דודו דהאן מאמין שהכח תישאר בליגה. צפו בתגובות

הפועל תל אביב לא נראית כמו מוליכה גאה, אלא כמו קבוצה שמפחדת מההצלחה שלה עצמה. כוכבת נסתרת שלא מאמינה בעצמה - כמו כוכבת הזמר הבריטית המבוגרת החדשה סוזן בויל. הפועל הגיעה לאורווה אחרי שלושה ניצחונות ליגה רצופים, וחמישה משישה האחרונים. ממה היה לה לפחד? בית"ר ירושלים מודל 2007/8 הייתה רוקדת על המגרש במצב כזה.

מפתה לשבח את הסבלנות של האדומים, או על התקדמות בהשגת שש הנקודות מהמשחקים הלא פשוטים במגרש האיום בפתח תקווה. אבל אם במקום פטי נימבה, שכבש שער אחד ב-18 משחקים ולא ברור מה הוא עושה בליגת העל היה עומד אלירן עטר, זה כנראה היה נגמר אחרת.

ולמרות הכל, לאוהדי הפועל תל אביב יש סיבה להיות אופטימיים. האדומים סופרים כבר ארבעה נצחונות רצופים, למרות סדר המשחקים שמזמן להם בכל פעם את הקבוצה שתוסכלה עד עפר על ידי מכבי חיפה בשבוע הקודם. קשה לנצח את אשדוד אחרי שהיא מושפלת בבית, לא פשוט לעשות את זה להפועל פתח תקווה משער ניצחון של מגן ימני, בדיוק שבוע אחרי שהיא נוצחה על ידי מגן ימני אחר. אבל הפועל מתמודדת. הרבה בזכות הספסל והחילופים של אלי גוטמן. קשה להאמין שהפועל תל אביב תוכל לזכות באליפות ביכולת הזאת, אבל מנגד ישנו כח האינרציה. ונגדו, אף אדם שפוי לא מוכן להמר.

2. אם קיווינו לקרב תחתית מהסוג הישן והטוב, מאבק רומנטי על החיים ועל המוות, הוכיחו קרית שמונה ובני סכנין שאותם הסיפור הזה לא ממש מעניין. זה היה משחק בין שתי קבוצות כמעט זהות: שתיהן נלחמות בתסמונת העונה השניה בליגת העל, מייצגות מגזרים פריפריאלים, חוו העונה כבר שלושה מאמנים וסבלו מהנהלות שעשו ים של טעויות שהביאו אותן עד הלום.

מלך הטעויות איזי שירצקי למד שחילופי מאמן לא בהכרח שווים ניצחון במשחק הפתיחה, ושכדאי לבעלי הקבוצות להחליף כבר את הדיסקט הזה. רן בן שמעון לא הביא שום שינוי מיידי: ההרכב הפותח היה דומה (פרט לעומר פרץ שהוכיח שהוא לא קיבל דקות אצל אלי כהן רק בגלל היכולת שלו, ולא בגלל חיסול חשבונות של השריף עם אביו), והחיוכים שנראו באימונים גם נשארו שם. קרית שמונה נראתה כבויה, ולא הגיעה לאף הזדמנות בכל המשחק. איך יכול להיות שקבוצה מהמקום האחרון סופגת רק צהוב אחד במשחק תחתית מכריע?

שבוע אחרי שהתבזתה מול 9 שחקנים של מכבי תל אביב, ידעה בני סכנין לבוא ולקחת את הנקודות. ובגלל זה היא תישאר בליגה. קרית שמונה, שהפסידה השנה בכל משחקיה מול הכח וסכנין, יכולה להמשיך ולחלום שהיא במאבק הישרדות. הירידה כבר כתובה על שמה.