טוהר בלי הנשק

בית"ר ירושלים, בלי הקומץ

דמיינו את בית"ר ירושלים בלי הקהל שלה. כל בבון ביציע יתחלף בילד שמגיע עם אבא, או רחמנא ליצלן, אמא, לראות כדורגל. הם יגיעו לאצטדיון ברכב המשפחתי, יחנו אותו בחניון, ולא יצטרכו לדאוג אפילו לרגע שמישהו ישבור להם את החלון ויגנוב את הצ'יינג'ר, כי הרי יש מאבטחים בכל מקום, נכון?

אחר כך הם יכנסו למגרש, והחוויה תהיה מושלמת. הערס שמפצח גרעינים ויורק אותם על השורה מתחת יתחלף באוהד שמגיע עם חולצה וצעיף כדי לעודד את הקבוצה שלו. המטונף עם רימון העשן מ"לה פמיליה" יעלם, ובמקומו יהיה שם אוהד אמיתי, כזה שמעודד וזורק קונפטי אל הדשא. השחקנים יהיו גאים בקהל שלהם ולא יפחדו ממנו, כי הוא יעניק להם תמיכה ואהבה ללא גבול. אבל שחקן ערבי עדיין לא יהיה בבית"ר, כי גם לפנטזיות יש גבולות. (ערן צבעון)

נבחרת ישראל, בלי אצטדיון רמת גן

נבחרת ישראל איבדה את אהדת הקהל, ולכל אחד מאיתנו יש סיבות משלו להידרדרות היחסים: הפחדנות והעיוורון של דרור קשטן, שגורם לך לתהות האם אמא שלך מבינה בכדורגל יותר ממנו, פחד הבמה של יוסי "הרגל" בניון, רמת הכדורגל העלובה. אבל הסיבה האמיתית והמרכזית בגללה נמאס לראות את הנבחרת היא איצטדיון רמת גן.

המתקן העלוב הזה, שגורם לאורווה להיראות כמו ה"אמסטרדם ארינה"; העובדה שגם סופרמן עם עיני הלייזר שלו לא יראה כלום מהיציע המזרחי; מופע המחול המגוחך של אתי פולישוק והרקדניות; הטונים הצורמים של תזמורת המשטרה וההרקדה ברחבת ה-16 של דידי הררי – כל אלה הופכים את משחקי הנבחרת לחוויה מאוסה.

עזיבה של האצטדיון המאוס הזה תעשה רק טוב לכולנו, אבל אין ממש לאן. בלומפילד וטדי הם אלטרנטיבות טובות, אבל היחידות. ולכן, אם משהו ישתבש, תמיד אפשר לנצל את עסקת השופטים עם קפריסין ולחזור לאחר ב-GSP בניקוסיה. הרי האיש השכן כבר שימש לנו בית בעבר. (אייל ינאי)

מכבי תל אביב, בלי שמעון מזרחי

שנים שהוא נתפס כאויב, אבל גם כגורו הגדול של הכדורסל הישראלי. העורך דין הממולח אסף את מכבי תל אביב מאשפתות בשנת 1969, בנה מערך כלכלי יציב, גייר זרים, אסף כוכבים והתמקם בכסא מספר 2 של איגוד הכדורסל, בדרך לשלטון הולך ומתחזק שהגיע לשיאו בהבטחת מקומה של מכבי תל אביב ביורוליג, ללא קשר לסוגיות זניחות כמו אובדן אליפות. תחת הנהגתו, הפכה אהדת מכבי תל אביב למבחן פטריוטיות ישראלי: אין נאמנות, אין אזרחות.

גם היום, כשמכבי תל אביב סופרת שלוש שנים של אובדן תארים מאסיבי ומביך, כתוצאה מכניסתם לניהול של דיוויד פדרמן ורענן כץ - שותפי הבעלות החדשים שהפכו את האגדה הסודית למועדון כדורסל בזבזני ורודף כותרות - נותר שמעון מזרחי כמייצג הניהול הריכוזי השקט, הבניית המציאות וההגמוניה חסרת הרחמים מפעם. בלעדיו – והאיש נושק כבר לגיל 70 – מכבי תל אביב תהיה עדיין מועדון גדול, אולי גם רווחי, אבל מעוטר ואהוד הרבה פחות. (שגיא ניר)

מכבי חיפה, בלי ההצלחות

לכמה מכם יצא לראות את היריבה העירונית זוכה בשלוש אליפויות ועולה לליגת האלופות, בעוד הקבוצה שלכם מדשדשת בין ליגת העל ללאומית, וכל זה בתקופת התיכון? לי זה יצא. ואם תהיתם, אז ההרגשה מחורבנת.

בסך הכל, אספה מכבי חיפה חמש אליפויות בין 2001 ל-2006, כשגם בעונת 2002/3, בה ניר קלינגר ואבי נמני הושיעו אותי מצרתה של זו, הירוקים שיחקו אותה מול מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס בעוד הקבוצה שלי ניסתה להתאושש מהנגאובר של אליפות והתאבדות של הבעלים, במשחקים מול בית"ר באר שבע, צפרירים חולון ומכבי כפר כנא.

אחרי שגמרתי חיש מהר את מכסת ההברזות השנתית, נאלצתי להתייצב בבית הספר מול מאות ירוקים צוהלים, ורק כדי לספוג קיתונות של דאחקות מדי יום ראשון. עכשיו לך תסביר להם שהכדורגל של הקבוצה שלהם משעמם, ומושג רק בגלל תקציבי הענק של יעקב שחר. שלא לדבר על להתחיל להתפלסף על כך שאליפות אחת של הפועל שווה רגשית יותר מאשר 10 של מכבי. אם רק היה אפשר להשאיר את מכבי חיפה עם יענקל'ה שחר, אלון חרזי ואפילו הקופים הירוקים ביציע ג'. רק בלי ההצלחות. (רועי פרייס)

מנצ'סטר יונייטד, בלי רונאלדו

אי אפשר לא לשנוא את מנצ'סטר יונייטד. האליפויות שלא נפסקות; הבוס הזקן פרגוסון שלא מצליח להגיד מילה ברורה אחת באנגלית, אבל הופך כל אירי בן 18 לווינר; האלימות המטורפת של רוי קין, שגם שנים אחרי שעזב את אולד טראפורד נחשב עדיין לשד אדום שמזמן ברח מהבקבוק. אבל האסון הכי גדול של אלופת אנגליה הנצחית, שהוא גם הדבר הכי מלוכלך ומתריס במועדון הזה, הוא כריסטיאנו רונאלדו.

כמה טובים היו החיים ללא רונאלדו במנצ'סטר יונייטד. השופטים היו מתעסקים בכדורגל במקום במתן ציונים על צלילות ברחבה; המגנים היו מרשים לעצמם לנשום אויר, השוערים היו ישנים יותר טוב יותר בלילה והצהובונים בממלכה היו מתחילים להתעסק בחדשות אמיתיות, במקום לחרוש את העולם בחיפוש אחר עוד בת המזל שעמדה מקרוב על יכולותיו של הפורטוגלי עמוס הג'ל. וכן, רונאלדו מחוץ לאולד טראפורד יתן סוף סוף לליברפול סיכוי לזכות באליפות. ובשביל הפלא הזה - הכל יהיה שווה. (שגיא ניר)