עצרו את הפסטיבל

אוואט? אאוט. למרות שטל בן חיים הוא השחקן שלא יצא לנבדל ביחד עם חבריו לקו ההגנה האחורי, האשמה בספיגת השער רובצת בעיקר על כתפיו של השוער הלאומי. למעשה, השער של יוון נולד עוד ביציאה האומללה של דודו אוואט בתחילת המשחק, שרק בנס לא הפכה ליתרון מוקדם מביך ליוונים. מי שלובש את אפודת השוער הראשון של מאיורקה הפגין רוך מנטלי כשכל כדור שהגיע אליו לרגל מצא את עצמו מהר מאוד מעבר לקווים, שלושים מטר משערו. הרבה אוזו זרם בכוסית של קרגוניס מאז הפעם האחרונה שבה כל כדור חופשי שהוא הרים מארבעים מטר חולל מהומות במסגרת בינלאומית. כולם זוכרים את ההופעה ההרואית של אוואט באירלנד, אבל שוכחים שהיה לו יותר מזל משכל והמרחק בין הצמד שספג לחמישייה שהיה אמור לספוג, היה קטן. מחר בבוקר קשטן יצטרך לתת את ההזדמנות הראשונה לניר דוידוביץ' מאז שהוא מאמן את הנבחרת, ולו רק בשביל לתת את השקט הנפשי לרביעייה האחורית שלו.

אכזבה לנבחרת עם 1:1 מול יוון ברמת גן | ישראל מול יוון – לכל הכתבות והדיווחים | הבית הישראלי: שוויץ ניצחה במולדובה 0:2, לוקסמבורג - לטביה | דרור קשטן: "שוב הוכחנו אופי" | נבחרת ישראל: הציונים

סהר הביטחון. גם מי שלא יודע לאיית 'דה גראפשחאפ' יודע היטב שהעובדה שבן סהר משחק באופן קבוע בליגה ההולנדית ולא מתייבש על הספסל של צ'לסי או פורטסמות', היא זו ששדרגה את היכולת האישית שלו. כל פעולה של השחקן הצעיר הזה אמש הצדיקה את חוק בן סהר. מי בכלל חשב שהילד מסוגל לקחת כדור באגף ולסובב שלושה שחקני הגנה, לתת מסירה עקומה, לבעוט תוך כדי תנועה ובעיקר להוביל נבחרת שלמה על הגב? הבעיה היחידה היא שארבעת הימים הבאים יפתחו באופן רשמי את פסטיבל בן סהר. בשביל שחקן צעיר, בטח ישראלי, מדובר בלא פחות מאסון. המשקל הכבד חייב לרדת מהגב שלו, מנהלי הנבחרת צריכים לעטוף אותו בצמר גפן, ורק אז, אולי, יש סיכוי שהוא יופיע עם אותו ביטחון גם ביום רביעי.

בן פורת יוסף. יוסי בניון אומנם בישל את שער השוויון, אבל לא הופיע למשחק. אולי בגלל הפציעה, אולי בשל העובדה שהיוונים מכירים אותו, אולי כי שוב קשטן החביא אותו באגף. בניון הוא כבר לא אותו בניון של תחילת הדרך. הוא כבר מודע להשפעה שלו על הנבחרת ומתייחס לעצמו כאל כוכב. העובדה שטען בכל ראיון – גם לפני וגם אחרי המשחק – שהוא יראה איך הוא מרגיש ויעדכן את קשטן במצבו הבריאותי, מעידה על כך יותר מכל. ברגע ששחקן, גדול ככל שיהיה, אמור להרכיב את עצמו באחד-עשר הפותחים, יש פה בעיה. קשטן לא יכול להיות פסיבי במקרה כזה, הוא חייב להחליט מבעוד מועד. יכול להיות שיצחקי, המחליף האולטימטיבי, היה מרוכז יותר במצב במצוין שאליו הגיע, אם היה יודע מראש שהוא מחליף את בניון או יושב על הספסל, אבל קשטן והקפטן לא אפשרו לו את ההכנה האופטימלית.

רק על הקווים. אין ספק: התיקו לא טוב לישראל, אבל קשטן יצא המנצח הגדול של המשחק מול נבחרת אירופאית עדיפה, מגובשת ומאומנת יותר. הרכבתו של סהר בצד שמאל היא הברקה שאף אחד לא היה יכול לצפות לה. ההתעקשות על עומר גולן, שחקן מוגבל לכל הדעות אבל בעל יכולת התמצאות ברחבה שמזכירה את אלון מזרחי בימיו הטובים, סיפקה את השער. אפשר לבוא בטענות על הכנסתו של בירם כיאל במקום בניון, אבל אם ישראל היתה סופגת בדקה כל כך קריטית אחרי שאוטו רהאגל עיבה את הקישור, לא היינו מדברים על יום רביעי הקרוב, אלא על אחד מימי רביעי של 2011. ישראל איבדה שתי נקודות, אבל המאמן הלאומי הרוויח אחת בניגוד לכל הסיכויים.

מבט ליום רביעי. אחרי היכולת המשופרת במחצית השניה, כולם יצאו מאוכזבים מההחמצה של ברק יצחקי שגזלה ניצחון ישראל. וזו טעות קשה. נבחרת ישראל לא מגיעה לקרסוליים של יוון ולכן אסור לחשוב על ניצחון בכרתים, אלא על תיקו מאופס, מקסימום שיטה שתכלול מתפרצת של שלושה שחקנים וחצי אחת לחצי שעה, לא יותר, כדי שהעורף הישראלי לא ייחשף במערומיו. המחצית השנייה, הטובה של ישראל בעידן קשטן, נבעה רק מהפיגור המוקדם, מהרוח הגבית של הקהל באצטדיון רמת גן ומהתעלות של שחקן אחד, בן סהר, ואינה מעידה על איכותה של הנבחרת בהשוואה ליריבתה. אם ישראל תשחק חופשי כמו ב-45 הדקות האחרונות, גם בכרתים תהיה רשת קרועה. הפעם לא בגלל מחדל של האפסנאות, אלא בגלל תבוסה צורבת.