שפיץ או נעל?
עומר גולן ואליניב ברדה יפתחו כנראה בהרכב של קשטן בשבת, אבל האם לא היה כדאי לשלב את יצחקי או בן סהר? מרכיבים נבחרת, כתבה אחרונה: החוד
ראשונים בין שווים (שגיא ניר)
בקמפיין הקודם, הראשון של דרור קשטן בנבחרת ישראל, היה לנו סקורר: רוברטו קולאוטי בדיוק קיבל את האזרחות הישראלית שלו, היה כבר פירומן רשתות מוכר במכבי חיפה, ואת הקרדיט הוא תרגם לשישה שערים בתשעה משחקים במוקדמות היורו. אבל קשטן שכח אותו הפעם בגרמניה, ואנחנו נשארנו עם שישיית חלוצים דומה במיוחד – בגיל, ברזומה ובעיקר בתכונות.
מי צריך לעמוד בשער: אוואט או דוידוביץ'? | ואת מי הייתם שמים בהגנה? | מי צריך לשחק עם בניון בקישור? | ישראל מול יוון – לכל הכתבות והדיווחים
הדמיון הזה גרם למאמן הלאומי לשנות כמעט מדי משחק את הרכב החוד של הנבחרת, ולמרות שבשני המשחקים האחרונים התייצב סוף סוף עם עומר גולן ואליניב ברדה, החלטתי לעשות שינוי. איתי שכטר חסר ניסיון, ואם לותר מתיאוס לא מתלהב ממנו מי אני שאחשוב אחרת; עמית בן שושן הוא חד ורעב, אבל לא מסתדר לי מחוץ לטדי; בן סהר עוד לא בן 20, וכבר השאיר מאחוריו חוק על שמו בכנסת, אמא שוברת שיאים ואינסוף קבוצות בקריירה. יותר מדי שערים הוא לא כבש.
נשארו שלושה: ברדה, גולן ויצחקי. הראשון מככב בליגה הבלגית, וכבר שהגיע להפועל תל אביב הראה מה רעב ונחישות אין קץ עושים על הדשא. בפנים. בהתלבטות בין עומר גולן לברק יצחקי, שניים עם עבר קצרצר ודי בינוני בליגה הבלגית, אני הולך על האחרון. יצחקי התאושש מהחוויה הלא מוצלחת בגנק, ובשבועות האחרונים הוא השחקן הטוב בליגה, מה גם שהוא מגוון יותר מהראשון, ויכול לספק כדורים מהקישור. אחרי הקריירה הבלגית של עומר גולן עוקבים בעיקר במשפחת לוזון. שהם יכניסו אותו להרכב, אצלי הוא נשאר בחוץ.
ההתקפה של שגיא: אליניב ברדה וברק יצחקי
אימרו כן לסהר בן (אייל ינאי)
נתחיל מהמובן מאליו: דרור קשטן חייב לפתוח בחוד עם אליניב ברדה, החלוץ הישראלי הטוב ביותר שיש היום. השיפור ביכולות הטכניות של השחקן, כמו גם הסיומת שלו שהשתפרה פלאים, נותנת למאמן הלאומי את השקט בעמדת חלוץ המטרה - שקט שנעלם בעקבות הירידה בכושרו של רוברטו קולאוטי.
השאלה עכשיו היא מי החלוץ שישחק לצידו. נגד נבחרת כמו יוון, עם בלמים חזקים אך איטיים, צריך לשחק על מהירות וחוסן גופני. עומר גולן הוא אמנם שחקן זריז, אך מבנה גופו הצנום יהפוך אותו לטרף קל עבור המקררים האנושיים בהגנה של רהאגל. איתי שכטר, לעומת זאת, גם מהיר וגם מסוגל להתמודד מבחינה פיסית עם ההגנה היוונית, אבל מעבר לעובדה שהוא לא פוגע כבר הרבה זמן, צריך להודות ולהכיר בחולשה הגדולה שלו – האיש פשוט אגואיסט. שילמד למסור לפני שילבש את מדי הנבחרת. ברק יצחקי נמצא אמנם בכושר נפלא, אך החולשה הפיסית שלו מהווה חסרון, לפחות בשלבים הראשונים של המשחק.
נשארנו עם הברירה הטבעית: בן סהר. החלוץ של דה חראפשחאפ חזר לשחק, ומראה בליגה ההולנדית כמה כשרון טמון ברגליים שלו. זריזות, טכניקה, כוח פריצה ויכולת פנטסטית באחד על אחד הופכות את הילד לג'וקר המושלם של קשטן, ולסיכוי שלנו לצאת מהמפגש בשבת עם 3 נקודות. רק שיזהר מהממטרות באצטדיון רמת גן.
ההתקפה של אייל: אליניב ברדה ובן סהר
הולך עם קשטן (ערן צבעון)
האמת? בחוד יש לקשטן בעיות טובות. אחרי שכבר הרגשנו איך זה לשחק קמפיין שלם בלי חלוצים תודות לאברם גרנט במוקדמות מונדיאל 2006, דווקא עם קשטן שנתפס הגנתי יותר קיבלנו נבחרת משופעת בחלוצים מצוינים. אז איך בכל זאת בוחרים בין סהר, ברדה, שכטר, יצחקי, בן שושן וגולן? לפי התכונות שמתאימות למשחק מול נבחרת יוונית עם בלמים חזקים וגבוהים. בקריטריון הזה, אין ספק שהתשובה היא אחת: עומר גולן ואליניב ברדה.
בלי ששמנו לב, הפך עומר גולן לחלוץ המנוסה ביותר בסגל הנבחרת, עם 31 הופעות בהן כבש 6 שערים. הוא חזק, יש לו משחק ראש מצוין והכי חשוב, הוא לא יאבד את העשתונות או יבזבז זמן על הצגות והתבכיינות לשופט כמו איתי שכטר. החלוץ מלוקרן הוא לא סקורר גדול, גם לא בליגה הבלגית (שם הוא משחק לאחרונה בעיקר בקישור), אבל הוא מגוון, חכם, ולא מכניס את השחקנים סביבו ללחץ. הבגרות שלו קונה לו מקום בהרכב.
לצידו של גולן צריך לשחק חלוץ עם שליטה טובה בכדור, שגם יכול לעבור שחקן, וזה אליניב ברדה. גם על החלוץ של גנק לא עוברת עונה פוריה במיוחד בבלגיה (5 שערים בינתיים, ופציעה לא פשוטה), אבל הוא תמיד מספק אוירה של משהו מסוכן באויר, לא עושה פרצופים חמוצים ונעלם כשלא הולך (כמו החבר ברק יצחקי, למשל) והכי חשוב – משתף פעולה מצוין עם עומר גולן. הצמד הזה כבר שיחק ביחד בחוד בקמפיין הנוכחי, וכבש מול חוף השנהב ברמת גן. קשטן חייב להמשיך איתם קדימה. סהר ויצחקי יכולים להועיל הרבה יותר כג'וקרים מהספסל.
ההתקפה של ערן: אליניב ברדה ועומר גולן