הקדימו את המאוחר

1. הפועל תל אביב כבשה העונה רק שבעה שערים במחצית הראשונה, כשחמישה מתוכם הגיעו בשבעת המשחקים האחרונים. אבל מסתבר שהשיפור בתקופה האחרונה, שמאפשר לקבוצה לחגוג עם כדור ברשת עוד לפני הדקה ה-70, דווקא מלחיץ את הקבוצה, ועלול לגרום לה רק נזק. הסיבה: הנסיגה חסרת ההיגיון לאחור לאחר ההבקעה, ולא משנה אם הפועל משחקת מול בית"ר ירושלים או מול סכנין.

האדומים שילמו על כך העונה מול קרית שמונה, נחלצו בעור שיניהם מהדרבי בגביע המדינה בזכות טעות שיפוט, וניצלו ממבוכה גם מול 10 שחקנים של בני סכנין. רגע לפני הישורת האחרונה של העונה, הפועל לא יכולה להרשות לעצמה להיעלם לדקות ארוכות כל כך. הפועל תל אביב הציגה אתמול בשלושים הדקות הראשונות כדורגל של אלופה, אבל הנסיגות ההיסטריות לאחור, שהיו מנת חלקו של אלי גוטמן גם באליפות הקודמת שלו בהפועל חיפה, עוד יעלו לו מחיר יקר. בטח ללא שי אבוטבול, המנוע של הקבוצה, שיחמיץ את המשך העונה.

וינסנט אניימה, השוער הכי טוב ששיחק פה מזה שנים, הוא אמנם מניה בטוחה, אבל הוא לא יוכל לנעול את השער לנצח. ואגב, גם אם האדומים לא יזכו באליפות, אניימה הוא שחקן העונה. ולא, לא רק בגלל שהוא האדום היחיד שמסוגל לבעוט כדור עונשין לרשת.

2. יהיה לא הוגן לשפוט את מכבי חיפה רק על סמך היכולת שהציגה בבריכת השחיה בקרית שמונה, אבל אין ספק שההפסד השני ברציפות, ועוד מול קבוצה שלא ניצחה 12 משחקים לפני שבת, מגדיל את התהיות לגבי היכולת של הירוקים לזכות העונה באליפות.

סימן השאלה הגדול ביותר מתייחס לאלישע לוי, שמתחיל להזכיר ברטוריקה שלו את רן בן שמעון של מכבי תל אביב. הטרוניות שמשמיע המאמן על ביקורת שיוצאת מפרופורציה ומכוונת נגדו באופן אישי, הן ביטוי מובהק ללחץ ופיזור אחריות. מאמנים שמגיעים למכבי תל אביב וחיפה מקבוצות פריפריה כמו קרית שמונה וסכנין חייבים לקחת בחשבון את מחיר החשיפה הגדולה לה הם זוכים, ולא לקטר על כך בכל פעם שלא הולך. כי בינתיים, הקבוצה של לוי שהוכתרה כבר אחרי חודשיים כאלופה, מצאה את הרשת רק 7 פעמים בתשעת משחקיה האחרונים בליגה ובגביע. וזה לא בגלל שמישהו מחפש אותך, אלישע.

בשבוע הבא ינעל הסיבוב השני, במשחק שיקבע לא רק אם חיפה תסיים במקום הראשון ותחזיר לעצמה מעט מהביטחון והמוראל, אלא גם מתי, ובעיקר היכן, היא תשחק מול הפועל תל אביב, נתניה ובית"ר ירושלים. אל המשחק הביתי מול הפועל פתח תקווה יגיע אלישע לוי ללא ג'ון קולמה, דקל קינן, תמבינקוסי פאנטיני ויניב קטן המוצהבים. כל דבר פרט לניצחון, וחיפה עלולה לאבד את המקום הראשון, לראשונה מאז המחזור התשיעי. ואם זה יקרה, הלחץ הנוכחי על אלישע לוי כבר יראה לו כמו בדיחה.

3. ההפסד של מכבי חיפה בקרית שמונה והיכולת הלא משכנעת של הפועל תל אביב מול סכנין הופכים את המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי נתניה (שני, 20:50, שידור ישיר בערוץ 10 ו-nana10) להזדמנות בלתי חוזרת עבורן לחזור בכוחות מחודשים. ככה זה בליגה שבה למוליכה יש 39 נקודות מ-63 אפשריות: גם לנתניה, שמשיגה ניצחון בודד בשמונה משחקי ליגה עד הניצחון 0:2 על חיפה, ולבית"ר, שנראתה מפורקת לחלוטין רק לפני שלושה שבועות אחרי ה-4:0 מול הפועל תל אביב, יש עדיין סיכוי לא רע לזכות באליפות.

ניצחון של בית"ר והיא תתקרב מרחק 5 נקודות מהפסגה, ניצחון של לותר מתיאוס והוא יוכל אפילו לחזור למקום הראשון. הרמה אמנם נמוכה, אבל העניין שנוצר בליגה הצפופה מבהיר באופן נחרץ איזו טעות תהיה הגדלת הליגה בשנה הבאה.

4. אייל לחמן מתבכיין בלי בושה על יחס לא הוגן לקבוצה שלו, שלא מתביישת להגיע למשחקי כדורגל כמו לשדה קרב כדי לשבור רגליים. בשבת בבלומפילד הוא נוכח לדעת שלא רק שהשופטים כבר לא מגלים סבלנות (ובצדק) לכדורגל המכוער של בני סכנין, אלא שגם כשהם טועים, הקבוצה שלו היא הנפגעת העיקרית. תאכל את מה שבישלת, מר לחמן.

בני יהודה ואשדוד ניצחו, מכבי ת"א שוב הפסידה