הם צוחקים עליכם

קבוצת כדורגל, בכל מקום בעולם, היא קודם כל גוף ששייך לאוהדים. הם אלו שיקנו את המנויים, הם אלו שיישארו שם אחרי שהבעלים יתחלפו, הם אלו שיקבעו את הדרך שבה הקבוצה רואה את עצמה. בית"ר ירושלים, גם בשנים שבהן שיחקה בליגה השניה או שפשוט הייתה קבוצה גרועה, תמיד החשיבה את עצמה למועדון גדול. לא בגלל המתקנים או המסורת. רק בגלל הקהל.

הקהל של בית"ר אמור לקבוע לקבוצה את הסטנדרטים שלה. משחק רע פה ושם או החמצה כזו או אחרת לא אמורים לשנות, אבל אדישות בוטה ומתמשכת, או "זריקת זין" כמו שיקראו לזה ביציע, לא אמורים להתקבל אצל קהל האוהדים הגדול והמפורסם בארץ ללא מענה. בתיקו 0:0 מול מכבי תל אביב בבלומפילד הם מצאו את כל הזמן שבעולם לעקור כיסאות, אבל מתחילת העונה הם לא מצאו זמן לפנות לאיציק קורנפיין, או ראובן עטר או אפילו ארקדי גאידמק ולומר, בפשטות, שאת עידן טל, דרק בואטנג, מיכאל זנדברג ועוד כמה שכירי חרב, הם פשוט לא מוכנים לראות עם המנורה על החזה. פשוט וקל.

במקום זה, הם שונאים ערבים, שונאים את הפועל, שונאים את הכיסאות בבלומפילד. כל כך הרבה אנרגיה מושקעת על שנאה, שלא נשאר הרבה זמן לחשוב על זה שחבורה של שחקנים שלא עוברים את החצי מול הקישור הפריך של מכבי תל אביב היא זו שמייצגת אותם. כי מה זה משנה אם חלק מהשחקנים, ברק יצחקי למשל, אפילו לא נראים בכושר גופני שמספיק למשחק מלא. העיקר שהם יהודים.

העונה המביכה הזו של בית"ר ירושלים, השבעה עד גועל, לא היתה יכולה לעבור לסדר היום אצל קהל אוהדים שמכבד את עצמו. אוהדי האלופה חייבים להתחיל לפתח לעצמם דעות מוצקות על איך הקבוצה שלהם צריכה להראות בשנה הבאה, אחרי שפסטיבל גאידמק יגמר, והם שוב יהיו אוהדים של קבוצה שכל מה שיש לה זה הלב שלה.

אסור להם לקבל בהבנה מצב בו הקבוצה עם התקציב הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה לא מנצחת בבית, ולא מצליחה לבעוט למסגרת משחק שלם מול מכבי תל אביב. עד שביציעים בצהוב-שחור לא יתעוררו, ויתחילו באמת להכניס את השחקנים שלהם ללחץ, החבורה העשירה והמפונקת על הדשא תמשיך לעשות מהם צחוק.