תנו לסבלנות לנצח

עוד שבוע, עוד תבוסה. תגידו ש-3:2 זו לא תבוסה? אז תגידו. להפסיד לבני יהודה, בכל תוצאה, זו תבוסה בשביל מכבי תל אביב. העניין הוא, שכבר אין מה לזעזע. את מי יאשימו הפעם? את מרקו בלבול? את שפונגין?

כדי להשאיר לעצמה סיכוי להפוך פעם למועדון גדול, מכבי חייבת להפסיק לחשוב במונחים של זעזוע. היא צריכה לקום היום, באומץ, ולקבל את ההחלטה ההגיונית היחידה. זו שאומרת שמפסיקים לחלום ולהילחם על תואר האליפות בשלוש העונות הקרובות. למטבע הזה יש 2 צדדים, כי מהלך כזה יבטיח שבעוד 3 שנים מכבי תוכל לעמיד סגל שחקנים עם עמוד שדרה, שיוכל לסחוב על הגב את הלחץ של קבוצה שרצה בצמרת.

זה לא יהיה קל. לא מדובר פה בגישה שנשמעת כמו מכביזם. אבל אין ברירה. גאידמקים, יאמרים ושניידרים באים והולכים, מכבי חיפה תמיד תהיה בצמרת ובלי עמוד שדרה הצהובים פשוט ימשיכו להתרסק. עונה אחרי עונה. עמוד השדרה של קבוצה מורכב משחקנים שהם לאו דווקא שחקני בית, אבל כאלה שהוכיחו שהם מסוגלים לשמור על יציבות במשך כמה עונות. הם השחקנים שעולים לך לראש כשאתה חושב על קבוצה מסוימת.

דוגמאות? בבני יהודה תמיד תשמעו את השם בלדוט רץ באויר, בתקציר המשחק של קרית שמונה השמות צרפתי וסואן תמיד יקפצו, ואי אפשר לחשוב על מכבי חיפה בלי אלון חרזי. ובמכבי תל אביב? כן, השם היחידי שקופץ לראש כבר שנים הוא רק אחד - אבי נמני.

בגלל בעיית עמוד השדרה, שאלת המגן שמאלי או השחקנים שישוחררו בינואר הן שוליות כרגע. אביב בושינסקי צריך לחשוב על ליאור רפאלוב, בירם כיאל, מוחמד גדיר ואייל גולסה ואז לנסות להבין מי ידע מי הם לפני שלוש שנים, ואיך לעזאזל יש למכבי חיפה בסיס לעוד עשור של צמרת ולו יש את אבי יחיאל. בושינסקי ושניידר כבר למדו בדרך הקשה ששחקנים כמו מישאלוב, שפונגין ודן רומן הם לא הבסיס שעליו יכולים שחקנים כמו דולי ג'ונסון או איליה יבוריאן לפרוח, אבל צריך לקוות שהם יודעים שבסיס אי אפשר לבנות בשיטת "פל-קל". הם יכולים וצריכים ללמוד מהיריבה הירוקה מהצפון.

כל ההבדל בין מכבי חיפה של יעקב שחר ומכבי תל אביב גרסת 2008 בא לידי ביטוי ברכישתו של מאור בוזגלו. מכבי חיפה הוא מועדון שרוכש שחקנים צעירים וכישרוניים, ומשקיע בהם. במקרה הטוב, הרווחת שחקן בית. במקרה הרע, היהלום לא ימצא את מקומו בקבוצה והפראיירים יעמדו בתור כדי לרכוש אותו במחיר גבוה. איפה יעקב שחר היום ואיפה בוזגלו?

התהליך הזה של בניית הבסיס יהיה כואב במיוחד לאוהדים, אבל ההפסדים האחרונים הוכיחו גם להם שאי אפשר לצעוק "אבי נמני נשמה" עד שהבעיות תעלמנה. במקום זה צריך לדחוף, יחד עם נמני, את השחקנים שיהיו הבסיס של האימפריה הבאה. גם אם זה אומר להפסיד לבני יהודה ולחטוף בראש בדרבי, כי זה יקרה לפחות עם שחקנים שיודעים שהם יהיו השלד לעוד 5 שנים קדימה, בדיוק כמו שליאור רפאלוב ובירם כיאל יודעים. אולי אחרי כמה שנים של אהבה בימי כולרה, גם האוהדים של מכבי יקבלו גיבורים חדשים להריע להם.