חטא היוהרה

את ה-1:3 המביך בלוכסמבורג יעדיף דרור קשטן למחוק מספרי ההיסטוריה. רק כמה שעות קודם לכן, עלו שחקני הנבחרת הצעירה של ישראל למשחק נבחרת איטלקית עדיפה על אדמת ארץ המגף, וסיימו בתיקו 0:0 שמשאיר סיכוי מצוין לעלות לאליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות. מעבר לניצחונות וההישגים הספורטיביים, העבירו נבחרות ישראל השונות שיעור מרתק על ההבדל בין ביטחון עצמי ליהירות.

דרור קשטן לאחר המשחק: "קשה לשחק נגדם"

הנבחרת הבוגרת לרוב לא מתקשה במשחקים מול נבחרות קטנות

אם צריכים פרשני הכדורגל לאמוד את סוד ההצלחה של הנבחרת הצעירה במילה אחת, המילה הזו תהיה אמונה. השחקנים בכחול לבן עד גיל 21 לא הראו אמנם כדורגל גדול, לא הגיעו ליותר מדי הזדמנויות ולפרקים הפכו את המשחק למשעמם ולא נאה לעין, אך לא הפגינו אפילו לרגע חוסר ביטחון, כזה שגורם לך לנסות ולהיפטר במהירות האפשרית מהכדור ברגע שזה מגיע אליך. מדובר בביטחון עצמי ואמונה ביכולת שחלחלו למערכת, וממשיכים ללוות אותה גם כשעל הקווים מתחלפים מאמנים ועל הדשא משחקים פעם אחר פעם שחקנים חדשים.

לעומת הנחישות המרעננת של הצעירה, הציגה הבוגרת את אחת מתצוגת הנפל של נבחרת ישראלית בשנים האחרונות, למרות הניצחון בסיום. כשהשופט הורה על הנקודה הלבנה כבר בדקה הראשונה ויוסי בניון קבע 0:1 מהיר, המשחק יכול היה לפנות לשני כיוונים: משחק משוחרר ופתוח, שמבליט את העליונות הישראלית ויכול היה להסתיים בניצחון קליל, או כמו שחזינו כולנו - הסתגרות, יהירות ובעיקר זלזול, שהובילו לשוויון המהיר של הנבחרת הביתית, ולמשחק הלחוץ והמחפיר שהציגו השחקנים הישראלים.

לא צריך להיות גאון כדורגל כדי להבין כי עשרות מסירות בין חוליית ההגנה ובעיטה לא מדויקת לכיוון החלוצים אינם תוכנית משחק סדורה. אפילו הקהל הלוכסמבורגי החביב, שכדורגל מעניין אותו הרבה פחות מעונת הדיג המתקרבת, הביע את מורת רוחו מהתצוגה הישראלית בשריקות בוז מחרישות אוזניים בכל פעם שטל בן חיים העביר עוד מסירה לקלמי סבן. הזלזול הזה ביריבה שגרם לשחקנים הישראלים להפסיק לשחק כבר מהדקה הראשונה הוא תמצית הריקבון המקצועי של הכדורגל הישראלי.

כשנסכם את הקמפיין הנוכחי של הנבחרת בשנה הבאה, אף אחד לא יזכור את צורת המשחק בלוכסמבורג אלא רק את התוצאה. אולם מחובתנו לחקור לאן נעלמים הביטחון העצמי והנחישות שמפגינים שחקני הנבחרת הצעירה כשהם עולים לשחק במדי הנבחרת הבוגרת, ומה בדיוק הופך את חבורת הלוחמים הצעירים לחבורת בוגרים יהירה ומזלזלת. כשנבין את התשובה לשאלה הנ"ל, אולי נוכל סוף סוף להתבשם מעלייה היסטורית למונדיאל או אליפות אירופה. עד אז, נמשיך להתנחם באימרה השחוקה "העיקר התוצאה".