איך יפלו גיבורים

ברק יצחקי

הוא יצא לקולוניה הישראלית בבלגיה בקול תרועה רמה. חלוץ העתיד של ישראל, אמרו על ברק יצחקי. לזכותו, הוא אף הצליח לרשום שער נהדר בבעיטת מספרת. אך יום רדף יום ולפתע התחוור ליצחקי הקטן כי בבלגיה הוא צריך לעבוד קשה ולהילחם על מקומו בהרכב. פתאום כשהלך ברחוב הבלגי המשמים, אף אחד כבר לא חיבק וצ'יפח. כשהבין ברק כי בניכר לא עושים הנחות, ושבוע אחד של ויתור עצמי שווה חודש של ישיבה על הספסל, התחיל הסלב של הפרובינציה להתגעגע לקוסקוס של אימא ולחפש את המטוס הראשון בדרך חזרה לארץ המפרום והקודש. השנה בבית"ר ירושלים, ברק יצחקי יהיה עוד חלוץ בין שלל הכוכבים בצהוב שחור. גיבור הוא כבר לא יהיה.

יותם הלפרין

אז הוא יהיה שחקן, או לא? כמה פעמים כבר שאלנו את עצמנו את השאלה הזו, דיסקסנו, שקלנו, התלבטנו, התייאשנו. יותם הלפרין, ילד הפלא של מכבי תל אביב, כבר בן 24, ודווקא בעונה בה הוא יוצא לאירופה כשחקן מוביל ברור לכולנו שהבלון הזה הולך להתפוצץ סופית. שנתיים היו לכישרון המפונק לפרוץ במכבי תל אביב בינונית, ללא מאבק של ממש בקו האחורי או לחצים יוצאי דופן, אבל העקביות היחידה שהפגין היתה העלמות ברגעי האמת. באולימפיאקוס, עם הצבע האדום על החולצה וגוון דומה על הפנים של האוהדים, זה לא הולך להיות קל יותר. למזלו של פנאיוטיס ינאקיס, מצבת הגארדים שלו כוללת גם את תיאו פפאלוקאס, לין גריר, מילוש תאודושיץ' והכוכב הצעיר איגור מילושביץ'. לפחות הוא יכול לישון בשקט.

הפועל חולון

האולם הגועש, הסחרור של פי ג'יי טאקר, החיוך של אריק קמבל, השלשה של טרה סימונס, החדירה של מאליק דיקסון, כריס ווטסון מחבק את הכדור, נאום האליפות של מורן רוט, הריקוד של מיקי דורסמן. רק לפני ארבעה חודשים הפועל חולון לקחה כאן אליפות, אבל כל זה נראה עכשיו כמו חזיון תעתועים, קטע מסרט שנדמה שפעם ראינו אבל אף אחד לא יכול להישבע שזה קרה באמת. אז אולי זו המציאות ששולחת אנשים שזכו בתהילה לחפש את ההצלחה במקום אחר, אולי הכסף בגדול שפיזר את הכוכבים של חולון בין אירופה ויד אליהו, או ההחלטה של מיקי דורסמן שאם את הסנסציה אי אפשר יהיה לשחזר, לפחות שהוא לא יהיה זה שמשלם את המחיר. אבל בשורה התחתונה, אלופת המדינה בכדורסל תהיה העונה קבוצת תחתית, שתגיד בכל בוקר תודה שיש בליגה גם את קרית אתא. כמה חבל.

אלונה ברקת

אלונה ברקת היא חובבת ספורט מושבעת, אבל בעיקר אשה עם כסף, והרבה. ובכדורגל שלנו זה כל מה שצריך. אבל בניגוד לעסקנים ברוחם כמו אלי טביב, מוני הראל והלוזונים, או מיליארדרים זחוחים שלא רואים ממטר כמו ארקדי גאידמק ואלכס שניידר, חבל לנו עליך, אלונה. הרעיון הפילנטרופי של לקחת קבוצת כדורגל בפריפריה ולהפוך אותה לאימפריה תפס אותך בטח כשגרת בגרמניה, אבל הכדורגל הישראלי רחוק מהבונדסליגה כמרחק באר שבע מלברקוזן. אז אנחנו לא מתרגשים מפספוס העליה בעונה שעברה, ובאמת מקווים, בעיקר בשבילך, שהשנה זה יצליח, אבל הדרך לא הולכת להיות יותר קלה. הכסף ימשיך להעלם ואיתו מצב הרוח, ובסוף, רחמנא ליצלן, עוד יקום האוהד שיוציא את חמתו על הפסד להכח דווקא על בעלת הבית. למה לעזאזל את צריכה את זה?

אוהדי מכבי תל אביב

יש לי חבר, אוהד מכבי תל אביב, שעדיין זוכר איך הרגיש ברגעים שאחרי הסל ההוא של מאיר טפירו הצעיר באוסישקין. בשניה האחרונה של הדרבי ההוא, שלח הקרייתי בן ה-20 מאות אוהדים אדומים לחגוג ניצחון נדיר על מכבי בדרבי בדרך אל הפרקט שעכשיו הוא מדשאה. החבר, שהיה ממש מבואס, זוכר איך בא אליו אוהד צהוב אחר עם משפט שמהווה עד היום את תמצית המכביזם הטהור. "תגיד לי", אמר לו האוהד הנעלם, "את מי היית מעדיף, את הישראלים שלנו או הישראלים שלהם?". גם אם הוא יקלע עוד כמה סלי ניצחון בקריירה שלו על הצהובים, טפירו הוא לא שחקן למכבי, אמר לי החבר במשך השנים. השנה, החבר שלי יצטרך לעודד ביד אליהו את אפי בירנבוים ודרור חג'ג'. וזו כבר סיבה לחייך.