פחד ותיעוב באורווה

את אמריקה שלי, זו שאני אוהב ושונא יותר מכל מדינה אחרת בעולם, אני בוחר לראות דרך עיניו של האנטר ס. תומפסון. האיש, למי שבמקרה לא שמע, היה סופר אמריקאי שקיבל את 15 הדקות שלו באמריקה של שנות ה-60, ועם יצירות מופת כמו "פחד ותיעוב בלאס וגאס", "הלס איינג'לס" ו"פחד ותיעוב בשבילי הקמפיין" זכה לכבוש רבים בכל העולם ולשתף אותם בנקודת המבט הפסיכודלית שלו על החלום האמריקאי. בין עיסוקיו הרבים, האנטר תמיד גם כתב על ספורט, ובעיקר על אהבותיו הגדולות - פוטבול ומרוצי אופנועים ("פחד ותיעוב בלאס וגאס" התחיל כפרויקט סיקור של ה"אינדי 500"). האיש טען שבעולם מושלם, כולם עושים סמים ועושים, או, בעיקר צופים, בספורט. האיש צדק.

הרבה שנים עברו על אמריקה ההיא של האנטר ס. תומפסון. הממשלה זרקה וזורקת יותר ויותר כסף לפח כשהיא נלחמת בצרכני סמים תמימים, והספורט הולך וחומק מבין האצבעות של האיש הפשוט, שמנסה לצפות באיזה מהלך פוטבול מבצבץ מבין הפרסומות (ותאמינו לי, זה בלתי אפשרי לראות ספורט בטלויזיה בארצות הברית), או רחמנא ליצלן, ללכת למשחקים.

בכתבה ששודרה לפני שבועיים בתוכנית של בראיינט גאמבל ב-HBO, רואיינו אנשים אמידים מאוד שהחליטו להפסיק ללכת למשחקים של קבוצותיהם האהובות הניו יורק מטס, הניו יורק יאנקיס, והסאן פרנסיסקו 49'. מחירי הכרטיסים פשוט לא מאפשרים לך להיות מנוי אלא אם כן אתה מיליונר, וזה פשוט נמאס להם. מועדוני הספורט הגדולים בארצות הברית נמצאים במלחמה עם האוהדים האמיתיים שלהם, אבל במלחמה הזאת, על מחירי כרטיסים, תנאים טובים באצטדיונים, ויחס למנויים ותיקים – זו שהאוהד הישראלי מפסיד בה כל הזמן - האוהד האמריקאי ינצח, וזה יקרה בגלל סיבה אחת חשובה: מסורת.

האמריקאי הממוצא, עד כמה שיש יצור כזה, צופה מהיציע בכל כך הרבה משחקי ספורט בחייו, שהאקט של ללכת לראות משחק נתפס אצלו כזכות בסיסית. יש לי בן דוד שמשחק כדורגל (אמיתי, לא פוטבול) בקבוצה בקליפורניה. הקבוצה שלו, ה-"Santa Rosa Turtles" מתאמנת פעם בשבוע ביום רביעי, וביום ראשון, גשם או חמסין, יש משחק ליגה. בכל משחק ליגה, ואני לא מגזים, יש לפחות 200 צופים, שמורכבים מהמשפחות של השחקנים ומאנשים שגרים באזור ובאו להתפנן על הדשא ולעודד את הקבוצה המקומית שלהם. ממוצע האוהדים שלהם מתקרב לזה של מכבי פתח תקווה ומכבי הרצליה ביחד. בן דוד שלי, שכחתי לציין, הוא ילד בן 10.

אז הנה לכם הצעה מבית מדרשו של דוקטור האנטר ס. תומפסון. עזבו את ליגת העל המיותרת הזו, עם מחירי הכרטיסים המגוחכים והמתקנים המביכים. לכו לראות רק משחקים שכרטיס הכניסה אליהם נע בין חינם ל-30 שקל. זה ישאיר לכם את המשחקים של נבחרת ישראל עד גיל 20 (במהלך הקמפיין האחרון חלק מהמשחקים היו בכניסה חופשית), משחקים מסויימים בליגת הכדורסל, ואת ליגות הנוער והילדים. לכו למכתש, לאורווה, לכל מקום נטוש שכזה, התרווחו על שורה שלמה, הדליקו ג'וינט, ותחיו קצת. כי כשלא יורקים לך גרעינים על הראש אחרי ששילמת 100 שקל, החיים נראים פתאום יותר יפים.