היחצ"ן

האופוריה תהיה בשיאה, עם ישראל יעניק רוח גבית לבחורינו המצויינים והתקווה תרעם במלוא ההוד וההדר להם היא כה ראויה. נבחרת ישראל תעלה על כר הדשא המטופח ברמת גן למשחק מול שוויץ, כשאת המדים בכחול לבן ילבשו שלל הכוכבים הישראלים שמשחקים בחו"ל, ואולי גם כמה שחקנים צעירים, אפילו צעירים מאוד. כי הרי מי אם לא דרור קשטן יקדם את השחקן הישראלי?

דרור קשטן הגיע לנבחרת ישראל כאבי שלוש מתודות. הוא היה הרס"ר הקשוח של הפועל תל אביב, זה שקיבע את אתוס הקבוצה הממושמעת שמחזיקה חבורת חיילים אלמוניים על הדשא; הפך לגורו הגדול ביותר של שיטת ה-4-4-2 - הגנת ברזל שעוזרת לארבעה קשרים להשיג שליטה טובה יותר במרכז השדה, ובחוד שני חלוצי מטרה שיודעים לשחק היטב עם הגב לשער; ונחשב לגדול הדוגלים קידום ופיתוח של שחקנים צעירים, שעלו שמו נקראו "תינוקות קשטן", רביעיית הצעירים שלקחו חלק בדאבל ההיסטורי של הפועל תל אביב בשנת 2000.

קשטן ידע כי על מנת להפוך מהמאמן המעוטר ביותר בכל הזמנים למאמן המוערך ביותר, הוא חייב לקבל את אימון נבחרת ישראל. לצערו של קשטן, אימון נבחרת שונה לחלוטין מאימון קבוצה. בנבחרת הוא לא יכול להתעסק בענייני המשמעת שהוא כל כך אוהב. נסו לדמיין את המאמן שולח הביתה את יוסי בניון, שהגיע למשחק מכריע במיוחד עם תספורת שלא לרוחו של הרס"ר הקשוח. גם טל בן חיים, שנעדר ממחנה אימונים של הנבחרת בחו"ל, יצא בזול גם מבלי להתנצל פומבית בפני המאמן.

קשטן ספג מכה נוספת, טקטית, עם קבורתה הסופית של שיטת ה-4-4-2 שלו ביורו האחרון. שיטות משחק חדשות שמות דגש דווקא על משחק אגפים מהיר והסתמכות על חלוץ חוד בודד, וקשטן נותר נאמן, באדיקות דתית כמעט, לטקטיקה שהפכה ללא רלבנטית.

אז מה עושים? משדרגים את מה שנשאר. אם שיטת המשחק מיושנת, ומשמעת אי אפשר ממש לאכוף, זה הזמן להתרכז בנשק האחרון - שילוב שחקנים צעירים. במשחק המבחן האחרון לשוויץ, מול פינלנד, הופתע שמואל קוזוקין, קשר בן 20 משולי הספסל של בית"ר ירושלים, לקבל זימון מפתיע היישר להרכב הנבחרת. לקוזוקין קדמו דני בונדר, שעונה סבירה במדי הפועל תל אביב הביאה אותו לסגל לקראת המשחקים מול אנגליה ואסטוניה במוקדמות היורו, ועוד לפניו מגן מכבי יובל שפונגין, שנכלל בסגל לקראת משחק ההפסד הביתי לקרואטיה (4:3). אם את הזימון של כוכבי הנוער בן סהר ואפילו גיא אסולין עוד אפשר להבין, איך תסבירו את ההתעקשות על צעירים חסרי ניסיון אפילו בליגת העל?

בונדר ושפונגין לא שותפו בסופו של דבר במשחקים הרשמיים, מה שיקרה כנראה גם לשמואל קוזוקין מול שוויץ. אם קשטן לא באמת מתכוון לשתף את אותם צעירים, מדוע הוא מזמן אותם לסגל? התשובה ברורה: יחסי ציבור. רגע לפני שהוא הופך למאמן המיושן והלא רלבנטי שהוא כל כך מפחד להיות, מנסה קשטן לשמור על מעמדו כמבוגר האחראי שדואג יותר מכל אחד אחר לעתיד הכדורגל הישראלי.

אין אדם החרד יותר מדרור קשטן לתדמיתו הציבורית, וממש כמו הנשיא שמעון פרס, שביקש לסיים את הקריירה הפוליטית שלו בתפקיד הכי ממלכתי שאפשר, כך חתר קשטן אל כס המלכות הלאומי בדרך, אולי, להביא את ישראל לאיזו אליפות אירופה או מונדיאל שתקבע אותו רשמית כגדול מכולם. כעת, ומשהבין כי גם בנבחרת נמשכות הבחישות בקלחת של הכדורגל הישראלי, וכי הדרך לתהילה מלאת מהמורות, הוא רואה שמעמדו הציבורי בסכנה. ועם זה, כבר אמרנו, הוא לא מוכן להשלים. בטח לא בפרק האחרון של הקריירה שלו.