שום דבר לא יפגע בי: התחנות בעונה של ב"ש
מכת מאריבור, פרשת צדק, טראומת ברדה והפלייאוף המדהים
עמה יעמיק. שתי מילים שעברו בכל פיו של אוהד באר שבע הערב, כמה שהם קיוו לא לנחס, לא לעשות דבר שיעמיד אותם זחוחים, כדי שבסופו של יום לא יהיו עם הזנב בין הרגליים, אלא יותר בכיוון כמו אוהדי הפועל חיפה, לזכות בתואר הנחשק ולחגוג עד אור הבוקר, תואר מתוק מאין כמותו. ואכן הם הצליחו. למה מתוק? כי אין הרגשה יותר כיפית, מאשר להתגבר על כל הקשיים והמכשולים שהיו לקבוצה, בהצלחה מרובה שלא הייתה מביישת גם את ברצלונה הגדולה. דהיינו, פשוט להיות דרוכי מטרה ולדרוס כל מכשול שיש ולהגשים עוד שאיפה אחת מפני רבות, עליה דיברו עוד בתחילת העונה. אליפות שלישית שתהווה עוד ניסיון להגשמת החלום הגדול מכולם – העפלה לליגת האלופות.
10 באוגוסט, המכשול הראשון: מכת מיגל ויטור
קיץ 2017, משחק אלוף האלופים בין בני יהודה לאלופה. בדיעבד, זהו משחק שכולם מקווים לעבור בשלום כדי להתכונן היטב לגומלין ליגת האלופות מול מאריבור. אך בפועל, עוגן הקבוצה והשחקן הכי חשוב בהגנה סיים את המשחק עם פציעה בברך שהעיבה על הניצחון והסיכויים לנצח בסלובניה. הפורטוגלי ניסה להרגיע את הסובבים כשאמר: ״סובבתי את הברך, אבל זאת לא אותה אחת של הפציעה הקודמת, וגם הכאבים פחות חזקים מאשר אז״. בכיר במועדון טען: ״אם הוא ייעדר זאת תהיה מכה״. ואכן, זאת הייתה מכה קשה הן כלכלית והן מוראלית, התוצאה: ויטור בחוץ לשלושה חודשים. בסה"כ שיחק 7 משחקים העונה בליגת העל. ואוי, כמה שבאר שבע הייתה זקוקה לו. כתוצאה מכך, התחיל כדור שלג שפשוט סירב לעצור.
22 באוגוסט: מאריבור של קבהא
המשחק החשוב ביותר העונה של האדומים. עם יתרון 1:2 מהמשחק הקודם ו-90 דקות מהעפלה היסטורית, שוב ב"ש נכשלת ברגע האמת, שנה שנייה ברציפות. ברק בכר הפתיע והימר על תיקו, אך קבוצתו הציגה משחק חלש להפליא במחצית הראשונה וספגה שער עצוב לאחר חור בהגנה. על אף ניסיונות התאוששות במחצית השנייה ואחרי הצלה הרואית של שוער מאריבור בדקה ה-90, המשחק הסתיים ב-1:0. התוצאה: בשבוע אחד, באר שבע מודחת מליגת האלופות ומאבדת את השחקן ההגנה שייצב אותה.
בדיעבד, מי היה יודע מה היה קורה אילולא פציעתו של ויטור. אך בסופו של יום, אכן אכזבה קשה. בסיום בכר סיכם: ״אנחנו מאוכזבים, אנחנו מקצוענים ויש פה מועדון שלם וקהל אדיר שידחוף אותנו״. והוא אכן צדק. יהמר לזכותו שהוא לא אמר נואש ולא וויתר על העונה שבקלות הייתה יכולה ללכת למקום אחר. אסף את כולם ולא נתן לקבוצתו להתפרק, ומוכיח שוב עד כמה הוא מאמן גדול. הרי אליפות נוספת שווה עוד הזדמנות. השיטה החדשה לאלופות לא מעירה פנים, אך לפחות הם קיבלו הזדמנות נוספת. ומי יודע, ״פעם שלישית גלידה?״
5 במאי: משחק העונה בטדי
הקרב שכולם חיכו לו - בית"ר ירושלים נגד הפועל ב"ש, ראש בראש על האליפות - לא איכזב לרגע. הפועל באר שבע שוב הוכיחה אופי, כאשר חזרה מפיגור במחצית הראשונה להתפוצצות חסרת תקדים, והבטיחה תיאורטית את האליפות עם 1:4 שפתח פער של 8 נקודות בפסגה. בית"ר קיבלה שיעור משמעותי לעתיד ויצאה רק עם המחמאות.
הפועל באר שבע הוכיחה לכולם איך לעבור ביעילות משברים, ריבים בין ״משפחה״ וטראומות עד לאליפות, הכי מתוקה של אלונה. ההבדל העיקרי שבעצם סגר את הסיפור הוא שבכר ידע לתעל את כישרון שחקניו ואת הסיטואציות שנכפו עליו אל תוך המאני טיים, לסך של 20 נקודות מתוך 24 נקודות בפלייאוף. על כך, ניתן לטעון שהפועל באר שבע אלופה בצדק וראויה לה יותר מכל אחת אחרת. ובמילים אחרות: ״trust the process״. ברק בכר והפועל באר שבע, בעונה חלומית, עשו בית ספר לכולם.