הטוב, הרע והלא נורא – סיכום שמינית הגמר שלא נשכח לעולם
שלב שמינית הגמר ביורו 2020 תם לו ואפשר להגיד שהוא היה מהטובים שראינו אי פעם בטורניר גדול. כמות השערים, ההיסטוריה שנקבעה והדרמות הגדולות סידרו לנו מפגשי רבע גמר לא צפויים ובעיקר הזכירו לנו למה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל
קשה מאוד להתחיל לסכם את שלב שמינית הגמר ביורו 2020. אולי שנת ההמתנה הכפילה את כמות השערים וההפתעות ואולי זאת הרמה הגבוהה מאוד שמאפיינת הרבה נבחרות עד עכשיו, אבל ארבעת הימים האחרונים היו בסימן מילה אחת – "וואו", או כל צורת הביטוי של המילה. 16 קבוצות, 8 משחקים, 29 שערים (הכי הרבה בשערים לסיבוב נוקאאוט בהיסטוריה), 8 עולות מ-5 בתים שונים (שלוש מתוכן עלו מהמקום השלישי), שלל הפתעות. לא היה משחק אחד בשמינית הגמר שלא הסתיים בפה פעור ופרצוף מופתע של אלפי אוהדים, לא משנה מאיזו מדינה הם מגיעים. זה היה סיבוב של הפתעות, של עקיצות, של תקווה שאפשר לעשות הכל, כולל לחזור מפיגור 2 שערים אחרי הדקה ה-80 מול אלופת העולם.
הטוב:
אחרי כל משחק יכלתי לדבר על הטוב של כל קבוצה שעלתה – הדנים פירקו את ויילס, שנראתה פחות כמו קבוצת כדורגל ויותר כמו שטיח אדום שפרסו לדנים בדרך לרבע הגמר. האיטלקים הצליחו להתגבר על משחק נפל של ההרכב הראשון ולעלות שלב למרות שספגו שער אחרי 11 משחקים רצופים ונכנסו להארכה. הצ'כים הפתיעו כמעט את כל אירופה ושלחו את אחת הקבוצות הטובות בטורניר הביתה בשלב מוקדם מהצפוי, האנגלים נקמו בגרמנים על ההדחה בחצי הגמר ב-1996 ועברו סיבוב נוקאאוט ב-90 דקות לראשונה בתולדותיהם ביורו, האוקראינים ניצחו בדקה האחרונה של ההארכה את שבדיה המפתיעה וגם הבלגים גברו על אלופת אירופה למרות הפציעות של הכוכבים בהתקפה, בהם ניגע בהמשך. למרות כל זאת, הסעיף היום יוקדש לא לקבוצה אחת ולא למשחק אחד, אלא ליום בו התאהבנו מחדש בכדורגל נבחרות.
ה-28.6.21 לא ניבא גדולות. נבחרת ספרד, שהביסה את סלובקיה 0-5 במשחק העלייה לשמינית ולא הרשימה עד כה בטורניר, פגשה את נבחרת קרואטיה, סגנית אלופת העולם, שלא הרשימה גם היא ועלתה בזכות ניצחון 1-3 על סקוטלנד. במשחק המאוחר יותר, אלופת העולם צרפת, שניצחה רק במחזור הראשון את גרמניה במינכן, פגשה את השוויצרים החביבים, שניצחו רק במחזור השלישי את טורקיה והגיעו לסיבוב הנוקאאוט כמעט ללא סיכוי ממשי לעבור, שכן הם אף פעם לא עברו משחק נוקאאוט בטורניר גדול. לכאורה, שני משחקים עם יחסי כוחות ברורים, כשגם מהמרי הווינר הלכו עם הספרדים והצרפתים בדרך למפגש ברבע הגמר, אך לקרואטיה ושוויץ היו תכניות אחרות – הן עלו ליתרון מהיר אחרי טעות ענקית בהגנה (אונאי סימון בספרד וקלמון לנגלה בצרפת), והצליחו להיות בעניינים עד המחצית. עד הדקה ה-80 התוצאה כבר הייתה 1-3 לשתי הענקיות מדרום מערב אירופה, אך מסתבר ש-10 דקות זה מספיק זמן בשביל לכבוש 2 שערים, להדהים את כל העולם ולגרור את המשחק להארכה.
למרות ההתפרקות של הקרואטים בהארכה, מגיע להם שאפו ענק. אף אחד לא האמין שספרד תספוג 2 שערים תוך 5 דקות, אחרי שספגה רק 2 שערים לאורך כל הטורניר כולל השער העצמי של פדרי בתחילת המשחק. הספרדים אמנם הצליחו במשימה שהצרפתים נכשלו, אבל נפילת המתח של שתי האימפריות, שהיוו את שתי הנבחרות הגדולות של העשור הקודם, היה מעין סימן של העברת כתר לנבחרות אחרות, אולי כמו בלגיה או איטליה, להתחיל לשלוט בכדורגל האירופי והעולמי. רבע הגמר, שמציג רק מפגש אחד בין שתי נבחרות "גדולות", אמנם נראה קצת יבש, אך הוא מלא ברגש, גאווה, מלחמה וכבוד בין נבחרות שלגמרי מגיע להן להיות במקום אליו הן הגיעו.
עוד בנושא:
צפו בתקצירי ההערב המשוגע בטורניר >>
עקב התפרצות קורונה במשחקי היורו בלונדון: אלפים נדבקו בנגיף >>
הרע:
יש ציטוט מוכר מאוד מהתנ"ך, "אליה וקוץ בה", שאומר שבכל טוב יש משהו רע. בשמינית הגמר, הרע יכול להיות אפילו נורא – השחקנים לא עומדים בעומס ונפצעים בכמות יחסית גדולה. אחרי אריקסן במחזור הראשון, הכוכב השני של נבחרת דנמרק, יוסוף פאולסן, נפצע ולא השתתף ב-0-4 על ויילס; קווין דה בריינה ואדן הזארד, שניים מהכוכבים הגדולים בעולם, נפצעו נגד פורטוגל ולא ברור אם ישחקו נגד האיטלקים ברבע הגמר; חוסה גאיה פתח לראשונה בהרכב ספרד והיה מעולה עד שהוחלף בגלל פציעה, כמו גם קארים בנזמה מצרפת שהפך לבדו את התוצאה מול שוויץ, שאחרי היציאה שלו "הטריקולור" נראו לא טוב. גם כובש הצמד השני במשחק ההוא, האריס ספארוביץ' השוויצרי, הוחלף עקב פציעה קלה.
העונה האחרונה הייתה מתישה. אחרי ארבעה חודשים ללא כדורגל, הליגות חזרו בקצב אינטנסיבי והשחקנים נשחקו בהתאם, כששחקן כמו פדרי שיחק 62 משחקים העונה עד כה. הרצון להספיק הכל בלי להתחשב במצב הבריאותי של השחקנים כדי לא להפסיד כסף היה כל כך גדול והזוי, ועכשיו אנחנו רואים את התוצאות עם מתיחות שרירים של הכוכבים על בסיס כמעט קבוע. רוב השחקנים בטורניר שמשחקים בחמשת הליגות הבכירות שיחקו בערך כל 4 ימים משחק אינטנסיבי, ככה שקשה להגיד שהפציעות מפתיעות מישהו בעולם הכדורגל.
בנוסף לפציעות, ראינו את השחקנים נופלים מהרגליים בזמן ההארכות. זה לא מחזה שכיח במהלך העונה, אך אחרי כמות כזאת של משחקים, זה נראה הגיוני לגמרי שקבוצות שלמות יקרסו אחרי 90 דקות של משחק קשוח. צריך להזכיר כאן שהעונת 20/21 תתחבר כמעט בצורה ישירה לעונת 21/22, כשהטורניר האולימפי נמצא בפתח וייתן להרבה שחקנים צעירים מינימום מנוחה לקראת ההמשך.
הלא נורא:
קשה מאוד להגדיר "לא נורא" בסיבוב נוקאאוט. המקום לשיפור קיים רק אצל אלה שהשתפרו ועלו שלב, כמו צ'כיה, שוויץ ודנמרק, והמקום לשימור נמצא גם הוא אצל נבחרות שהעפילו לרבע הגמר כמו ספרד ואנגליה. אך אם נסתכל טוב טוב, נוכל למצוא שתי נבחרות שיפגשו אחת את השנייה ברבע הגמר שאפשר להגיד עליהן שעבר עליהן סיבוב לא נורא – איטליה ובלגיה.
האיטלקים ספגו שער לראשונה אחרי 1168 דקות, אך הוא היה שער מצמק בדקה ה-114 של ההארכה, שלא מנע הפסד והעלה את הרצף ההיסטורי של האזורי ל-31 משחקים בהם לא ירדה מנוצחת. אמנם היא לא כבשה בסיום 90 הדקות, אבל המחליפים שלה הראו שאפשר לסמוך עליהם שיקחו את העניינים לידיים, במיוחד מתיאו פסינה ופדריקו קייזה המצויינים. מהצד השני, הבלגים הוכיחו שגם במשחק יחסית חלש התקפית, הם יכולים ומסוגלים לנצח נבחרות מהטופ האירופאי למרות פציעות של הכוכבים הפציעים ממילא במהלך המשחק. ההגנה של הבלגים, בראשות השוער טיבו קורטואה, מסוגלת להתמודד מול כל נבחרת, כאשר רק יוסוף פאולסן הדני כבש נגדם. הכישרון של הסגל הבלגי נותן תחושה שהוא יכול להפתיע את האיטלקים ולהדיח אותם מהיורו, אולי בדרך לזכייה היסטורית בטורניר, ויהיה מעניין מאוד לראות את המפגש שלהן בשישי הקרוב.
מפגש רבע הגמר האפור בטורניר יפגיש את צ'כיה ודנמרק בקרב על הסוס השחור של הטורניר והמקום בחצי הגמר לראשונה מאז 2004 במקרה של הצ'כים, או לראשונה מאז 1992 במקרה של הדנים. שתי הנבחרות מציגות כדורגל אטרקטיבי ומהנה לפרקים, כאשר יהיה מעניין לראות איך ההגנות יתמודדו מול החלוצים הגדולים והפיזיים של שתי הנבחרות, קספר דולברג מצד אחד ופטריק שיק מהצד השני.
שני המפגשים הנוספים של רבע הגמר יהיו בערך באותו סימן של משחקי ה-28.6, כאשר ספרד תפגוש את שוויץ ואנגליה תפגוש את אוקראינה. השוויצרים היו היחידים שניצחו את ספרד בטורניר גדול בין השנים 2008-2012 ולפי איך שהם נראו נגד צרפת, אסור לזלזל בשחזור היסטורי ומדהים. האנגלים יפגשו את האוקראינים במשחק בין ההגנה הכי טובה ביורו עד כה לנבחרת שבעטה הכי הרבה למסגרת בשלב הבתים, כשזאת הפעם הראשונה והאחרונה בה האנגלים ישחקו מחוץ לוומבלי בטורניר (שם ישוחקו חצאי הגמר והגמר). יהיה מעניין לראות את האנגלים ללא הקהל הביתי מול נבחרת מלוכדת ומוכשרת התקפית בחוץ, שכן היא אף פעם לא ניצחה משחק נוקאאוט שנערך מחוץ לגבולות לונדון ביורו, בידיעה שהמנצחת כאן תפגוש נבחרת מדרג הביניים של אירופה כמו דנמרק וצ'כיה.
יורו 2020 לא מפסיק להפתיע אותנו בכל פעם מחדש, כשכל נבחרת שנותרה מצליחה להביא סיפור שונה וייחודי לטורניר, שיוצר הרבה צבע ועניין גם סביב נבחרות שעד כה נחשבו לאפורות יותר. באופן אישי, אני כבר לא יכול לחכות לרבע הגמר ולמה שהוא יביא, ונהיה קצת עצוב שלכל התענוג הזה שנקרא יורו 2020, נותרו רק 7 משחקים. אם הם יתנו לנו אפילו רבע ממה שקיבלנו בשמינית הגמר, זה יהיה הטורניר הכי טוב שראינו בתולדות היורו, כיאה לחגיגות שתוכננו להיות לפני שנה.