כדורגל שמנגן על הרגש: סיכום חצאי גמר יורו מלאי אמוציות
שלב חצי הגמר ביורו 2020 התברך במפגשי נוקאאוט מוצלחים עם 4 נבחרות שנלחמו עד הסוף על הזכות להגיע לגמר, ובאצטדיונים מלאים בקהל דוחף (בעיקר בצד האנגלי). הארכות, שערים בדקות ההכרעה, דו קרב פנדלים והחלטות שיפוט גבוליות - זמן לסכם את שלב חצי הגמר שהלך עד השנייה אחרונה
יורו 2020 כבר מזמן מוגדר כיורו שובר שיאים. הכי הרבה הארכות, הכי הרבה שערים בסיבוב נוקאאוט, הכי הרבה שערים עצמיים. בניגוד למהלך הטורניר, חצאי הגמר היו ההפך המוחלט מ''הכי''. 2 משחקים, 5 שערים, 2 הארכות, גיבור טראגי אחד. אפשר להגיד שהשלב הנוכחי הוא סוג של המשך ישיר למה שראינו ברבע הגמר, עם משחקים שנראה כאילו שמו אותם במחשב ועשו קופי פייסט עם שינויים קוסמטיים.
בחצי הגמר אנו נאלץ לנטוש את הפורמט המקורי בגלל נסיבות טובות: קשה למצוא רע ביומיים האחרונים. כל הסיפורים סביב המשחקים נעים על סקאלת הרגש בצורה יחסית עדינה והרמונית בין קתרזיס לאנטי קליימקס, כשרוב הזמן אנחנו רק מחכים לרגש אחד שיבוא אחרי השני.
עוד בנושא:
אנגליה ניצחה את דנמרק לאחר הארכה – ותפגוש את איטליה בגמר >>
הצביעו והשפיעו: נבחרת המצטיינים של יורו 2020 >>
שני צדדים למוראטה
הקתרזיס הספרדי הגיע מוקדם מהצפוי, אבל גם באיחור. השחקן שלואיס אנריקה אמר עליו שנבחרת ספרד זה "הוא ועוד עשרה" פתח על הספסל את המשחק החשוב והקשה ביותר של הספרדים עד כה בטורניר. אחרי שנכנס בדקה ה-62, ראינו על המגרש שחקן ששכחנו קצת מקיומו - אלברו מוראטה חגג על המגרש. הוא איים, רץ, לחץ גבוה ועשה את כל מה שלואיס אנריקה קיווה שיעשה. השער שלו בדקה ה-80 נראה לקוח ממשחק פיפא וכל הפעולות שהוא ביצע באותו מהלך היו על גבול השלמות. המניה שלו הייתה הכי גבוהה בנבחרת הספרדית אחרי שער השיוויון ונראה שספרד בדרך הנכונה לגמר יורו שלישי מתוך ארבעת הטורנירים האחרונים.
ואז הגיע האנטי קליימקס -
מוראטה בעט פנדל רשלני. הגיבור של ספרד הפך לגיבור הטרגי שלה בתוך פחות משעה. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אם מקודם עיקר הביקורת על מוראטה הייתה שהוא לא יעיל, לא מבקיע וגם אם כן, אז זה קורה מנבדל, עכשיו הטענות לגביו יותר קיצוניות. מאז דוד וייה ופרננדו טורס, אין לספרד חלוץ שהיא יכולה לסמוך עליו במאה אחוז, ואין גם מישהו כזה באופק. מוראטה ימשיך להיות החלוץ המוביל של הספרדים, והוא יהיה זה שיכתיב את היכולת של הלה רוחה, בין אם זה לטוב, ובין אם זה לרע.
כוכבי המחר
פדרי, דני אולמו, פדריקו קייזה, מיקל דמסאגור, בוקאיו סאקה. שלב חצי הגמר הוציא את המיטב מהכוכבים הצעירים של הנבחרות, שקיבלו הזדמנות פז לשחק בשלבים מאוחרים עם הנבחרת הלאומית. חלקם בכלל לא היו אמורים להיות שם, כמו דמסגור הדני, שמשחק בגלל ההשבתה של כריסטיאן אריקסן. היכולת המרהיבה שהם הציגו נותנת לנבחרותיהם אופטימיות גדולה להמשך, שיהיה מי שיכנסו לנעליים הגדולות של הכוכבים הוותיקים גם בהמשך הדרך.
רגע של כבוד
רגע לפני שנדבר על צמד הפיינליסטיות, צריך להוריד את הכובע בפני 2 שחקנים שלא עלו לגמר אך ייזכרו לעד בתור הגיבורים של קבוצותיהם בטורניר - סרחיו בוסקטס וקספר שמייכל. הראשון נתן את הטורניר הכי טוב של שחקן ספרדי מאז אנדרס אינייסטה ביורו 2012 והראה שהוא יכול להוביל נבחרת יחסית מוגבלת למרחק פנדל מוצלח מגמר אליפות אירופה. שמייכל ניסה לשחזר את ההישג של אביו ולהעלות את הדנים לגמר ראשון מאז אותה זכייה ב-1992 ועשה הכל על המגרש עם 9 הצלות ואפילו עצר פנדל, אך זה לא הספיק בשביל לעלות שלב. שניהם מתקרבים לסוף הקריירה (בעיקר בוסקטס) ואולי מדובר ביורו האחרון בו הם ישתתפו, ואיזה כיף שהם שיחקו בו.
מצטייני היורו
משחק הגמר יפגיש את שתי הנבחרות הטובות ביותר בטורניר ואופ''א חייבת לשקול שינוי בחלוקת הפרסים האישיים של הטורניר. אמנם אנגליה תארח את איטליה על הדשא, אך הקרב האמיתי יהיה בין שני המצטיינים של הטורניר - רוברטו מאנצ'יני וגארת' סאות'גייט. למרות הרבה ביקורת על ההרכבים בהם עלו, צמד המאמנים ענו למצקצקים עם טורניר כמעט מושלם וסך הכל 3 שערים שספגו יחדיו, כשאנגלים נכנעו רק לאחד משערי הטורניר בליל אמש.
גם למאנצ'יני וגם לסאות'גייט יש חוויות לא טובות מהיורו כשחקנים - מאנצ'יני היה בסגל של נבחרת איטליה ביורו 1988 ולא שותף לדקה אחת בארבעת המשחקים בהם השתתפו. סאות'גייט זכה לשחק ביורו 1996 הביתי, אך החמיץ את הפנדל המכריע בדו קרב הפנדלים בחצי הגמר נגד גרמניה ובעצם הדיח את נבחרתו. ביום ראשון, שני המוחות המבריקים ביורו רוצים להשכיח את השדים מהעבר ולכתוב את שמם בדפי ההיסטוריה של הכדורגל האירופי, הפעם מהצד השמח של הסיפור.