ואן פרסי צריך להוביל את הולנד לזכיה
הוא בכושר הטוב בחייו וחייב לחזור עם מה שכ"כ חסר לו בארסנל - תואר
בקיץ 2007 ארסן ונגר פתח בטרנד מוזר. אחרי תחנונים רבים התרצה מנג'ר ארסנל והסכים למכור את הכוכב הכי גדול שלו דאז, תיירי הנרי, לברצלונה. מאותו הרגע ארסנל הפסיקה באופן רשמי להיות קבוצה שמאיימת על תארים בממלכה הבריטית והפכו למפעל לייצור שחקנים עבור קבוצות אחרות. פס הייצור של ונגר כלל את עמנואל אדבאיור, אלכסנדר חלב, ססק פברגאס, סמיר נאסרי, קולו טורה ומתיה פלאמיני. אבל עבור רובם, היציאה מהחממה של ארסנל גרמה לירידה בעקומת הקריירה. למעט נאסרי, אף אחד מהם לא חזר על היכולת מאצטדיון האמירויות.
ואן פרסי אמנם כבש פה ושם במדי הנבחרת ההולנדית, אבל טרם הפך לבורג מרכזי אצל ברט ואן מארוויק. הוא כבש רק פעם אחת במונדיאל 2010, אז כידוע הולנד נעצרה רק בסוף ההארכה על ידי אנדרס אינייסטה. עם זאת, בתוך סוללת הכוכבים ההתקפית של ואן מארוויק, אין ספק שואן פרסי מגיע בכושר הטוב ביותר.
בכלל, הוא אולי השחקן האירופי בכושר הטוב ביותר למעט כריסטיאנו רונאלדו. לכן הוא לא צריך לסמוך על אריאן רובן או ווסלי סניידר שיוליכו את האורנג', אלא לקחת על עצמו את האחריות ולתת טורניר ענק שיכניס אותו לספר דברי הימים עבה-הקרס של הכדורגל ההולנדי.
אביו של ואן פרסי, בוב, התייעץ עם מגדת עתידות לפני שהתחתן. היא אמרה לו שיוולדו לו שתי בנות ושהילד השלישי יהיה בן. אם זה יהיה נכון, היא דרשה שיחזור אליה כדי לשמוע את שארית הסיפור. כשרובין נולד אחרי אחיותיו לילי וקיקי, בוב נאלץ ללכת שוב אל מגדת העתידות ונדהם לשמוע: "הבן יתקשה בלימודים, אבל יצליח בכדורגל. הוא יהיה כוכב, יתעשר ויתפרסם". האבא, פסל במקצועו שהתחתן עם אמנית בשם ג'וזה ראס, קיווה שרובין הקטן יצטיין בלימודים ויילך בעקבותיהם אל מחוזות הומניים, אבל הילד התפרע בבית הספר ולא אהב שום דבר מלבד הכדור.
"אני לא רואה דברים באותו האופן כמו ההורים שלי", סיפר ואן פרסי, "אבל יש לי חיבור יצירתי איתם. קשה לשים על זה את האצבע, אבל אני חושב שהכדורגל זה המקום בו היצירתיות שלי מתפרצת". הוא צודק.
ואן פרסי בנוי כאילו אביו פיסל אותו באבן והתנועה שלו מסביב לשחקני ההגנה מזכירה ציורים של רמברנדט. והיכולת הטכנית? לא ואן פרסי כי אם ואן גוך. אמנות בתנועה. אומרים שכדי להיות אמן אמיתי, אתה צריך לעשות דברים בשם הרוח ולא בשביל תועלת כמו כסף או פרסום. לוואן פרסי יש הזדמנות ליהנות משני העולמות. אם הוא ימשיך להציג את הכדורגל השמח של ארסנל גם במדי הנבחרת ביורו, כאשר בו זמנית ישיג את אחד התארים הנחשקים ביותר על כל כדורגלן, הוא יגשים את עצמו בדיוק כמו שהוריו חלמו.