הטוב, הרע והלא נורא: למרות ההפסד, חלום הפיינל פור עדיין ריאלי

מוזר, כי מכבי תל אביב תגיע העונה לרבע גמר היורוליג בעמדה פחות טובה מזו של העונה שעברה. אולם בדיוק כפי שלפני שנה נוצחה בידי פרטיזן בלגרד למרות יתרון ביתיות, כך הפעם מסוגלת לגבור על פנאתינייקוס או קאחה לבוראל חרף חסרון הביתיות. מכבי הנוכחית איכותית ומגובשת מזו של העונה שעברה והיא ככל הנראה גם טובה יותר מפאו וקאחה. מאידך, מכבי בחוץ היא לא מכבי בנוקיה, ולכן היא תצטרך להיות בשיאה (או קרוב מאוד לכך) כדי להעפיל לפיינל פור בברצלונה.

ההפסד הביתי אמש לבארסה אינו משנה את התפישה בנוגע למכבי של דייויד בלאט: עדיין ברור כי זו קבוצה מאוד חזקה במושגי יורוליג, כזו שמסוגלת לנצח כל יריבה, למרות שהפסידה בפעם השנייה מתוך שני משחקים לבארסה. מי שחזה אמש בתום המשחק בחגיגות בחדר ההלבשה של האורחים בניגוד לתחושת הביטחון חרף האכזבה אצל הצהובים, מבין כי הניצחון הזה היה לגמרי לא מובן מאליו מבחינת ברצלונה. במשך מרבית המשחק נראה היה כי מכבי צריכה לנצח. רק אחוזי דיוק פסיכיים של ברצלונה מעבר לקשת במחצית השניה (10-17) בנוסף כמובן ליכולת חלשה למדי של מכבי ברבע הרביעי ובהארכה, הם אלו שאפשרו לבארסה לצאת מנוקיה עם ניצחון. מוצדק, ואולי אף מרשים באופן מסוים, אך כזה שהושג בקושי.

מכבי צריכה לקחת איתה להמשך הדרך את הטוב והרע מהמשחק: במחצית הראשונה הוכיחה לעצמה כי אין לה שום בעיה למגר לפרקים את הקבוצה הטובה ביבשת. מכבי יותר אתלטית מברצלונה וגם משחק ההגנה שלה יכול להיות לא פחות מהודק. היא יצרה יתרון דו ספרתי כבר ברבע הראשון תוך שהיא נועלת את חואן קרלוס נבארו ומקשה מאוד על אלן אנדרסון וריקי רוביו. סופוקליס שחורציאניטיס וליאור אליהו במיטבם הם בלתי ניתנים לעצירה. דורון פרקינס וג'רמי פארגו אולטרה-דומיננטים. אפילו צ'אק אידסון יכול להיראות עוצמתי כשחקן דבק שעושה המון דברים קטנים.

אך מכבי לא השכילה לבנות על יתרונה המוקדם והגדול תצוגה דומיננטית בהמשך הערב. הסיבה העיקרית היא הגנה שאפשרה ספיגה סיטונית של שלשות. טרנס מוריס קולע שש נקודות בממוצע ומכבי עדיין אפשרה לו לזרוק תשע פעמים מעבר לקשת ולדייק בחמש. נבארו, שלא עלה על הלוח במחצית הראשונה, ייסר אותה אף הוא בארבע שלשות (ו-17 נקודות). "פרקינס ששמר על נבארו אדיר במחצית הראשונה נכנס קצת לבעיית עבירות ויתר השומרים על נבארו לא עשו עבודה מספיק טובה", ציין בלאט בסיום. מכבי גם לא הצליחה לטרפד את משחק ההתקפה של אלן אנדרסון וג'ו אינגלס, שקלעו 15 מתוך 24 הנקודות שלהם בעיקר בדקות ההכרעה. גם ארזם לורבק, שהסתפק אמנם בשמונה נקודות, עשה זאת באחוזים מושלמים מהשדה.

62 נקודות ספגה מכבי במחצית השניה ובהארכה - כמות גבוהה, בוודאי בבית, אך לא בלתי סבירה כשהיריבה מצויה בכושר קליעה אדיר מהשלוש. ההפסד אמש נבע לא פחות ואולי אף יותר ממשחק ההתקפה של מכבי. גם במחצית הראשונה, המצוינת במרביתה, הסתפקה מכבי ב-39 נקודות בלבד. העובדה שכמעט כולן היו ליי אפים קלילים רק המחישה כי מכבי יכלה לקלוע הרבה יותר. אך היא כמעט לא זרקה מבחוץ או אפילו מחצי מרחק. היא פשוט הניעה כדור וניצלה את ההגנה החלשה (במחצית הראשונה) והפחות אתלטית של בארסה. זה מצוין כשלעצמו אך גם מלמד כי במכבי אין סקוררים טבעיים. לא במקרה היא מנהלת משחק התקפה סוציאליסטי כאשר כל שחקני החמישיה תורמים בין 9.7 ל-13.2 נקודות בממוצע לערב.

מכבי יכולה וצריכה לקבל תצוגות התקפה יותר דומיננטיות מסופוקליס שחורציאניטיס, שקלע אתמול 16 נקודות מול סוללת גבוהים איכותית ועמוקה, ורק המחיש כי הוא מסוגל להרבה יותר מ-13.2 בממוצע. גם ליאור אליהו היה אמש בפורמה טובה מדי (6- 9 מהשדה) בכדי להסתפק ב-12 נקודות. כאשר אליהו וסופו אינם מתרגמים את הכשרון ההתקפי שלהם לנקודות רבות יותר בפנים מכבי נאלצת להסתמך יתר על המידה על שחקני החוץ שלה. ג'רמי פארגו, דייויד בלו, צ'אק אידסון, דורון פרקינס וגיא פניני זרקו אמש 42 פעמים, מתוכן דייקו ב-17 בלבד, וזאת למרות כל הליי אפים הקלילים במחצית הראשונה. מכבי רחוקה מלהיות קבוצה של קלעים יוצאי דופן. פארגו אמנם תפס יום שלשות מצוין (4- 8) וגם פרקינס היה מושלם בקטן (2-2) אך האחוזים הקבוצתיים מעבר לקשת היו נמוכים (8- 23, בהשוואה ל- 13- 30 של בארסה). אפילו קו העונשין (15- 25) היווה אתגר קשה מדי בעבור קלעי מכבי.

מכבי היא קודם כל קבוצה אתלטית ורק אחר כך קבוצה של קלעים. כדי להגיע לפיינל פור היא תצטרך להתמקד בהתקפה בדברים שהיא עושה הכי טוב - בעיקר חדירות, הכנסות כדור לסופו, ניצול היתרונות היחסיים של אליהו, וזריקת שלשות או ג'אמפרים ארוכים רק במצבים נוחים.