כן מהלייקרס ולא קובי, מי הוא כדורסלן השנה?
לברון עסק בשנה הזו בעיקר בתכניות פריים טיים מוגזמות, דוראנט עלה מדרגה אבל עוד בתחילת הדרך. וקובי? הוא השיג אליפות חמישית, אבל עשה זאת רק בזכות שחקן גדול לא פחות, ומוערך הרבה פחות. פאו גאסול, האיש שהשאיר את הטבעת אצל הלייקרס במו ידיו הוא כדורסלן השנה שלנו
משחק שביעי בסדרת הגמר בין הלייקרס לסלטיקס. קובי בראיינט חווה את ערב הקליעה הגרוע בקריירה במשחקי פלייאוף עם 6 מ-24 מהשדה, ומאיים להיכנס לאותה נשימה עמוקה יחד עם ה-3 מ-14 של ג'ון סטארקס. הלייקרס בפיגור של 13 נקודות ונראים אבודים מול הגאווה הירוקה מבוסטון, שאינה מרפה. ואז הגיע פאו גאסול לעבודה. בעצם, הוא תמיד היה שם. האליפות השניה ברציפות של הלייקרס חתומה בעיקר על שמו. רבע אחרון פנומנלי של שחקן הפנים מול ענקי ומרביצי בוסטון הסתיים בשורה סטטיסטית של 19 נק', 18 ריבאונדים ושתי חסימות. ובעיקר באליפות שניה ברציפות, כזו שדקות קודם לכן הייתה נראית בלתי אפשרית.
גאסול הוא שחקן השנה שלי כי ההתקדמות המטאורית שלו לצד קובי ותחת פיל ג'קסון מקסימה ומעוררת השתאות. מלברון, קובי ופנומנים אחרים ציפו וכולם ידעו שגדולתם היא עניין של זמן בלבד. משחקן טוב הפך גאסול למצוין אחרי הטרייד מממפיס ב-2008. ב-2009 הוא כבר היה אלוף אירופה ובעל טבעת ראשונה ב-NBA. את 2010 החל במעבר מתבקש לכיכוב גם בתכניות טלוויזיה ובסרטים, והמשיך כשהוא עוקף את דווייט האוורד במאבק על תואר הגבוה הטוב בעולם, כי הוא באמת החבילה המושלמת. הקליעה מחצי מרחק, משחק הפוסט, התמצאות יוצאת דופן בצבע, ראיית משחק נדירה לענק ואפילו ידע בכיצד מזנקים לפרקט לכדורים אבודים - שלושה כאלה היו לו במשחק השביעי ההוא. מזמן לא ראינו בענף שחקן מושלם שיש לו ובו הכל מהכל בגובה 213 סנטימטרים. ואם פלייאוף הוא מה שמבדיל נערים מגברים, גיים 7 בפיינלס הוא מה שמבדיל שחקני-על משחקנים טובים.
שתי דקות לסיום הדרמה הגדולה בסטייפלס סנטר והכל עוד היה פתוח. ואז שוב הגיע פאו. חסימה לזריקה, ריבאונד התקפה אדיר וסל קריטי ב-79:83 העקוב מדם. כולם אולי יזכרו את חגיגותיו של בראיינט, שנבחר למצטיין בסדרה בגלל הסקסיות, האהדה והזכיה באליפות חמישית, שמיתגה אותו כאגדה. כולם, כמעט כולם, שכחו מיד עם שריקת הסיום את ה-6 מ-24 ומי באמת שוב היה שם כשנזקקו לו. ובכלל, מה עוד אפשר לבקש מאירופי שתוייג כרך ורזה מדי? משחקן שנאלץ לשחק בעמדות 4 ו-5 כמות דקות בלתי סבירה בגלל פציעות אנדרו ביינום? מהאיש שהציל את הלייקרס מול אוקלהומה ויוטה בסלי מאני-טיים בפלייאוף, ורשם 19 נק', 11.6 ריב' (5 בממוצע בהתקפה), 3.7 אס' ו-2.6 חסימות בסדרת הגמר הפיזית שראינו בשנים האחרונות?
מכל בחינה, מקצועית וסטטיסטית, ה-MVP שלי הוא גאסול: בסדרת הגמר הוא הוביל את LA בריבאונדים, חסימות, יחס אס'-איבודים ובאחוזי הקליעה מהשדה מול ההגנה החזקה ביותר שיש. מול הקו הקדמי הטוב ביותר. בפלייאוף כולו היה הסקורר הבכיר של האלופה ברבע הרביעי. את חסרונו באליפות העולם חשה ספרד היטב כשלראשונה אחרי שנים לא הגיעה לגמר. וגם בקמפיין הנוכחי המשוואה ברורה: הלייקרס טובים ומנצחים כשפאו מעולה. הם לא כשהוא לא.
2010 הייתה שנה היסטורית מבחינת פאו גאסול, כי בה הוא קיבע את מעמדו לא רק בצבע, אלא כאלוף ראוי ושחקן מהשורה הראשונה בעולם. הטוב בעולם, בטח שהיעיל מכולם. כזה שאוטוטו יירש את תפקיד הפרנצ'ייז-פלייר מקובי, ויצעד כמוביל הלייקרס עד שלהי העשור. כמפקד - כי כזה הוא. בלי הרעש של לברון ו"החלטותיו" והכותרות המפוצצות והטראש טוק של קובי - פאו גאסול הוא הביצועיסט השקט, שחכמתו מאפילה על כל ליקוי אתלטי. שבהיותו ובהיעדרו השנה הזו גרמה לעולם להבין את גדולתו.
