ההצגה כי טובה ביורוליג: מכבי תל אביב נראית טוב ומזכירה נשכחות
הקבוצה של דיוויד בלאט למדה מטעויות העבר ומציגה כדורסל יפה, מרשים ובעיקר אינטלגנטי. בראשות פרקינס ואידסון הנפלאים, הסגל החכם של הצהובים הוא היתרון העיקרי על היריבות המתוסכלות
ג' (שם אמיתי) התקשר בסיום המחצית הראשונה בנוקיה. "התאהבתי", אמר. שמחתי בשבילו, כמובן, אחרי הכל עברו חמש שנים מאז הפעם האחרונה. "זו האקסית", הטיל פצצה. "נראה לי שאנחנו חוזרים. למדנו מהטעויות, ליבנו את הבעיות ואני חושב שאנחנו בשלים לניסיון שני. השמחה נמהלה בחשש מסוים, אני הרי נגד חזרה אחורנית ובעד דברים חדשים. "אני מאוהב", הגיב לניסיונותיי המורגשים לעצור את הסחף, "אתה תמיד בוחר בין נקודת ההיגיון ללב ואני אחר ממך. נראה שהלב שלי השתלט עליי ואין לי בעיה עם זה". ואז הוא הסביר לי לעומק. בעצם, אפשר להבין מדוע זה קרה לו. נכון, היא הבחורה הסקסית ביותר בבר, אולי לא רק באיזור משכונת אליהו כל הדרך לים בואכה דיזינגוף, אבל יש לה את הדברים שמעבר. היא אינטליגנטית ברמה שגורמת לאחרות להיראות טיפשות ולא מאתגרות. לא מעניינות באספקט המלא שאתה מחפש. היא גורמת לך לחיוך ולסיפוק בו זמנית. ג' התאהב במכבי תל אביב. שוב. אחרי חמש שנים. וזה מובן. איך אפשר שלא?
היתרון הגדול ביותר של מכבי על יריבותיה בו ניתן היה להבחין במשחקיה העונה נעוץ במימד האינטליגנציה. המיפוי די קל. צ'אק אידסון ודורון פרקינס ניחנים ברמה אחרת וזהו סוד נוסחת החמישיה. טל בורשטיין וגיא פניני מביאים אותה מהספסל. כשזה מתחבר, מדובר במוצר קטלני כי חוכמה היא מושג נדיר בכדורסל של ימינו. בעולם בו שתיים מארבע קבוצות הפיינל-פור אשתקד נראות כלא שייכות העונה, דייויד בלאט - ההוגה, בעל החזון וזה שטבע את המונח בחניכיו - בהחלט יכול להביט למעלה ולעדכן בפירוש את המטרה: פיינל-פור. השאלה היחידה שעוד עלולה לעמוד בעוכרי הצהובים היא האם לא הגיעו לשיא מוקדם מדי.
הניסיון שצבר בלאט בשנים האחרונות בקבוצות ובזירות השונות מעניקות לו את האפשרות להפיק יותר מהשחקנים. הוא יודע ומזהה כל יתרון וכל מגרעה, מכין את הקבוצה בצורה מושלמת ולא חושש להגיב ולצאת מהשבלונה שאיפיינה את תקופתו הראשונה. הוא חושב שניים ושלושה צעדים קדימה ומחדד אינסטינקטים תוך כדי תנועה. שליחיו על הפרקט יודעים לתת לקבוצה חסרת מושג בקליעה מחוץ לקשת לזרוק חופשי מהיכן שלא תקלע, תביא את וסלי לזריקה שהוא לא רוצה אך חייב לקחת ותתעלק על מנוע היריבה כדי להוציאו מדעתו. זה מתסכל ומעקר את תכנית המשחק של המאמן האחר. סיכול ממוקד, אם תרצו.
פרטיזן היא אמנם לא קנה מידה לקראת היריבות החזקות יותר בטופ 16 וכמובן לאלה שבהמשך הדרך, אבל דווקא 40 הדקות בקובנה ואלה אמש בהיכל גרמו להבין מה הגדולה של הקבוצה הזו. לאורך השנים האחרונות הייתה חלוקה ברורה ודגש על טיפוח היכולות המצוינות והמוקנות שיש לשחקן ונטישת הניסיון לחזק את הצדדים החלשים יותר. אבל כשסופו, אחד שלא התאמץ מדי בקריירה, יוצא לעזרת חבר שלוש פעמים בהתקפה, כשאליהו מוסיף לרפרטואר מסירות קווטרבק וחסימה תוך כדי תנועה רוחבית, כשכדורים הולכים פנימה לגרין עם בטחון שגם בגילו ומצבו ייקח את שומרו עד הטבעת וכשפניני נצפה (כמו באמצע הרבע השלישי ביתרון 49:72) חותך בטירוף מקצה הוויק-סייד לצד השני של הקשת כדי להוריד עוד שתי שניות ולסרבל את התקפת פרטיזן, אתה מבין.
לבלאט יש עוד עבודה רבה, והיא נעוצה בעיקר באלה שמביטים יותר מדי על עצמם. רק כך הוא יוכל לסמן את המטרה החדשה ולעמוד בה. למנוע מסופו את הפרצופים וחוסר החשק שלעתים מלווים את משחקו, במיוחד בשלושת השבועות האחרונים. להפחית את קיטורי הנדריקס, שחווה את שעברוּ רבים וטובים ממנו. את אליהו הוא כבר הרוויח כשהבין שעליו לפתוח אחרת הוא מאבד אותו, את אחד הכלים המגוונים התקפית ובסיס התנועה ללא כדור. נותרו עוד שתי משימות ואז יוכל בלאט להתהדר בתואר זהה לקבוצה הגדולה של 2003-5, זו שצרבה בתודעה את המונח אחד בשביל כולם. בעצם, זו לא רק עבודה שלו. יש לו שני שחקני פנומנלים בכל קנה מידה שיכולים להפגין עוד יותר יכולת ניהולית מרשימה מהי אם יסייעו בשיקום הפגועים.
מכבי תל אביב הבטיחה בצדק את המקום הראשון בשלב הבתים. זה היה בית די קל במפעל שמרבית כוכביו נוטשים מדי עונה לטובת ה-NBA ומפשיטים אותו מנכסיו. מכבי מזכירה לי לא מעט סגנון משחק אמריקאי, אולי כי מאמנה הוא כזה. בלאט, תלמיד פרינסטון, מבין יותר מכולם את חשיבות הפוזשן. את קריטיות עודף הפוזנשנים. במכללות וב-NBA בודקים את יעילות הקבוצה בכמות הנקודות פר 100 פוזשנים. נדמה שגם בקטגוריה זו מכבי מובילה באירופה.
את פרטיזן מכבי הפשיטה. וזו לא הפעם הראשונה. אם דורון פרקינס לא יזכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ביורוליג, זה יהיה עוול. וזה יקרה כי צ'אק אידסון יזכה בו. אם אידסון לא יזכה, הרי שפרקינס חייב לקבל את הגביע. מעולם לא היו לצהובים שני שחקני חמישיה מחויבים למושג הגנה על כל המשתמע ממנו. הסטטיסטיקה הרשמית מספרת על שש חטיפות שרשמו מול פרטיזן, וממעקב צמוד הרי שפעולות נבונות שביצעו הובילו לשש נוספות. זה הוביל לכך שג'רלס וקלובוצ'אר איבדו יחד שמונה כדורים מה-18 של הסרבים. הראשון אף סיים עם כמות דומה של איבודים וסלים.
אידסון ופרקינס. מעולם לא היה לה צמד שכזה שגם תורם, יוצר ועושה בהתקפה. בארצות הברית קוראים לזה COMPLETE GAME. בעונה שעברה חוו השניים את עומס הציפיות בעוד שהעונה הפכו את הקבוצה לשלהם. שניהם חסרי אגו, מנהיגים אמיתיים שיצרו ממשלת אחדות לאומית, שמראה מדי שבוע שלטון מהו. ומכבי היא המרוויחה העיקרית. מזמן לא הייתה דרכה מהנה כל כך ולא משנה התוצאה הסופית. כבר אמרתי שאני מבין מדוע ג' מאוהב?
