כל המוסיף גורע: מכבי ת"א החדשה נבנתה בצורה מושכלת

השנים חלפו ובלאט חזר מנוסה יותר, אחרי שעבר ב-5 תחנות באירופה. ההבדל הגדול הוא שלצד ההימור התמידי שלקח שוב על זרים חסרי ניסיון ברמה הגבוהה ביותר, הוא החליט קודם כל על השארת שני שחקנים מהעונה שעברה. את זה לא היה לו ב-2003. צ'אק אידסון, בו הוא רואה את ה"אדם החושב" ומעריך מאוד את חוסר האנוכיות וקבלת ההחלטות המדויקת על המגרש, ודורון פרקינס בתפקיד "המגן האנושי". אותו דורון פרקינס אחריו עקב עוד בבלגיה וניסה להביא לנבחרת רוסיה. אותו פרקינס שעושה הכל טוב ושום דבר מצוין, מלבד לשמור וללחוץ. שני שחקנים שלא כאן מהפגרה האחרונה, אלא קודם לכן. שמכירים את הלחץ, המערכת, הקהל וכל הדרישות. מעניין מה היה קורה אם אודריך היה נשאר שנה נוספת.

החיוך: לפני שלושה שבועות, בשיחה עם העיתונאי יווני דימיטריס חריסת'אנטיס, הוא דיבר איתי על החיוך הנסוך על פניו של סופו. "אנחנו לא זוכרים מתי ראינו אותו מחייך באולימפיאקוס. זה נדיר", סיפר. מה שיפה בחיוך הזה הוא שבייבי שאק ממלא בו את פניו לא רק אחרי משחקים בהם הוא מככב. גם לאחר תרומה צנועה של 4 נק' הילד היה מאושר עד השמיים. כבר עם החתמתו במכבי ידענו ש"אם טוב לו, אז טוב לקבוצה". אבל סופו לא לבד. מלבד כדיר שלא קיבל צ'אנס, גרין שממעט לשחק אבל רגיל לכך והנדריקס שעובר כאבי גדילה מהיותו הגיבור והבסיס של קבוצה זניחה לשולי קבוצה גדולה (ועוד יוכיח מה הוא שווה) בבמה הגבוהה ביותר, כולם מחייכים. אפילו פארגו, שפתח את העונה לא טוב. פרקינס ואידסון, שבעונה שעברה הסתובב עם פרצוף פוקר. גם הישראלים. גם בלאט. לראות אותם ולהיזכר במשפט שאומר כי "לפעמים השמחה היא מקור החיוך ולפעמים החיוך הוא מקור השמחה". בשני המקרים זה מוביל להצלחה.

המספר הנוסף: ההחלטה הנבונה ביותר של בלאט הייתה לא לחזק את הקבוצה. נכון, מכבי חסרה קלעי ברור שיהיה מניה בטוחה ועוד גבוה, אבל כל תוספת הינה מיותרת. בטח ובטח שאחרי שחרור כדיר ופוט ומאחר ששוק השחקנים אינו רווי בשמות גדולים. גם אם היה מישהו כזה להוסיף, חבל. לא כי הקבוצה מנצחת ומצליחה בימים אלה - היא הרי עוד תפסיד - אלא כי התגבשה בה היררכיה. הנפגע היחיד הרציני בשלב זה הוא הנדריקס, אבל הצהובים יכולים להרשות זאת לעצמם. בגלל יצירת המדרג מכבי נראית טוב יותר. שחקנים מבינים את תפקידם, מודעים לחילופים שיערוך בלאט וזוהי אבן יסוד להצלחתה של קבוצה. כל המוסיף גורע, במיוחד לאור העובדה שעד ההצלבה לפחות מכבי אינה נופלת מיריבותיה. היורוליג נחלשה בצורה משמעותית בשנים האחרונות, ולמעט ברצלונה, פאו ואולי קצת סיינה אין סוס שאפשר לקבוע שיהיה בפיינל פור. להחתים שחקן משמעותי שישדרג? לא העונה. לא על חשבון כאלה שעובדים קשה ונותנים תוצרת, מצאו את מעמדם ומרוצים ממנו.

למה? קאחה: יש לא מעט צדק עם אלה הטוענים כי מכבי, מלהיבה ככל שתהיה במשחקיה האחרונים, לא נתקלה ביריבות קשות מדי עד עתה ולכן אי אפשר לקבוע במדויק את חוזקה. סופוט, קובנה ונתניה הן לא בדיוק העלית האירופאית. ולכן קאחה לבוראל, במיוחד לאור מצבה הנוכחי - כאריה פצוע באירופה ואריה שואג שנשך את אלופת אירופה בליגה - היא המבחן האולטימטיבי לצהובים. זהו משחק העונה של בלאט ושחקניו. תהיה תוצאת המשחק אשר תהיה, היא חשובה פחות מהמדד וקנה המידה של מכבי. לראות כיצד היא מתמודדת מול קבוצה דומה לה מבחינת החזון והתפישה. שתי הקבוצות שונות לחלוטין מאשר היו לפני חודש. אבל קאחה, עם אותה שיטה, מאמן ומשמעת, היא קבוצה השייכת לטופ האירופאי באופן מסורתי ולשם תמיד תכוון. הגנה אגרסיבית, שחקנים אלמונים ברמה האירופאית הבכירה אשר פורחים ועולים לגדולה, מאמן דורש שדימויו האפרורי בולט מעל לכל כוכב ומקומיים לוחמים. נשמע לכם מוכר?