עולים חדשים: השחקנים שיעלו מדרגה בעונת ה-NBA הקרובה

ג'יי.ג'יי היקסון, קליבלנד

אולי הדיבידנד היחיד שייצא לקליבלנד מעזיבת לברון ג'יימס. הפורוורד האתלטי, שהראה ניצוצות ענק, בעיקר כי נהנה מהפגנת מתנות האל שקיבל בפן הפיזי בקרבות הריבאונדים ומיכולת המסירה של ג'יימס, אמור להיות הגו-טו-גאי של הקאבס כבר בגיל 22. בעונתו השניה בליגה שידרג היקסון את כמות הדקות על המגרש (20.9), את ממוצעיו (8.5 נק', 4.9 ריב') וזוהי שעתו הגדולה. לא סתם ביירון סקוט, מאמנה החדש של הקבוצה, החליט להוריד את אנטואן ג'יימיסון, לפני חודשים ספורים חלק הפאזל האחרון שהיה אמור להסייע לג'יימס לזכות באליפות, לספסל וללכת עם הסטאר הצעיר. לא סתם הוא רודה בו בשיטות שלמד מפיל ג'קסון. מצד אחד אומר המאמן כי "יש בו משהו שמזכיר את אמארה סטודמאייר. הוא ייצור עם נתונים יוצאי דופן". מצד שני, "אנחנו מאוכזבים כי סומכים עליו שיהיה לו תפקיד משמעותי וגדול, אבל הוא לא מבין את המשחק שלנו. לפעמים זה נראה כאילו הוא ילד בן 22 שמגיע לאימון לא מפוקס". סקוט הודה כי 14.3 נק' ב-47.5% מהשדה לא מספקים אותו, ואלה היו מספריו של היקסון בפגרה. הוא רוצה 10 נק' יותר. לפחות. הוא רוצה אמארה. מצד שני, יש לזכור כי הפורוורד היה אמור להיות עכשיו בעונת הסניור בצפון קרוליינה סטייט. ושגם לסטאט לקח כמה שנים ללמוד את העבודה, גם בפן המנטלי.

לינאס קלייזה, טורונטו

דחואן בלייר, סן אנטוניו

הגיעה השעה. הספרס עדיין לא נפטרו מטוני פארקר מאחר שגרג פופוביץ' אינו בטוח ב-100 האחוזים שג'ורג' היל מוכן לתפקיד. בלייר כבר כן, ובעיקר מכיוון שאין גבוהים איכותיים רבים, בטח כאלה שיכולים להשתלב בשיטה המיוחדת בסן אנטוניו. עונת הרוקי של בלייר הייתה טובה, עם 7.8 נק' ו-6.4 ריב' בכ-18 דקות לערב. זו הקרובה אמורה להציבו בשורה אחת עם בכירי השחקנים בעמדה 5. פופ אוהב את המחוייבות של בלייר, שהחליט מאז משחקו הראשון בליגה להוכיח ל-29 הקבוצות שוויתרו על האפשרות לבחור בו בדראפט. הוא התרשם מכך שהילד עב הבשר קיבל תכנית אימונים בקיץ, ועמד בה: הוא הוריד ממשקלו כ-6 ק"ג וב-6% (ל-8% בלבד) את אחוזי השומן בגופו. במשחקי ההכנה הפך בלייר לקלע המוביל של הספרס, ואתרי ניתוח סטטיסטיים אף הצביעו על כך שהוא הגבוה האפקטיבי ביותר בקבוצה בשנים האחרונות לצד דאנקן. משני צדי המגרש. אחרי שנכנס ויצא מהחמישיה כרוקי, לבלייר אין תחליף. ומאחר שדאנקן יתעסק בהיותו המנטור של טיאגו ספליטר, הסנטר הנמוך ביותר בליגה חייב לספק את הסחורה. ולהוכיח שדחוואן בלייר אינו עוד מייק סוויטני או טרקטור טריילור.

ווס מת'יוס, פורטלנד

ג'יימס הארדן, אוקלהומה סיטי

זו אמורה להיות התוספת שתופסת מבחינת הת'אנדר הצעירים. הבחירה ה-3 בדראפט 2009 לא פתח אפילו במשחק אחד בעונת הרוקי, וסבל מיותר ירידות מעליות. אפילו קווין דוראנט, שניסה להחדיר במפלצת האתלטית מוטיבציה, אמר: "חומת הרוקי פגעה בג'יימס ברגע בו הוא לא היה מוכן". תשומת הלב שיקבל דוראנט העונה, שתהיה רבה מזו לה זכה אשתקד במהלך העונה בה הפך למלך הסלים, והתבגרות מצד שחקנים לא אנוכיים כראסל ווסטברוק וג'ף גרין, יהפכו את הארדן לאיום של ממש. כבר במשחקי קדם העונה הראה הארדן כי עבד על משחקו הקיץ, במיוחד על הקליעה מבחוץ. ממוצע הנק' שלו קפץ מ-9.9 למשחק בעונה שעברה ל-17 בקדם העונה. המאמן סקוטי ברוקס טען כי "הארדן הוא אחד המפתחות העיקריים שלנו להצלחה". יתרונו הגדול עדיין טמון ביכולת הפריצה ובצעד הראשון הסופרמני בו הוא אוחז: במשחקי ההכנה קלע למעלה ממחצית מנקודותיו מקו העונשין (הוביל את שחקני הליגה בתחום).

החמישייה השנייה

 מייקל ביזלי, מינסוטה
עודף הציפיות והלחץ במיאמי הביאו את כוכב הקולג'ים לשעבר לקריסה מנטלית ואף למחשבות על סיום חייו. במקום שקט ואפור כמינסוטה יש לך 2 דברים לעשות: לעבוד ולקפוא בחורף. ביזלי מגיע לקבוצה כמעט נטולת ציפיות לחלוטין, שמקדישה עצמה לבניה ארוכת טווח ולטיפוח צעירים, וייהנה מנוכחותו של קורט רמביס - בעל אליפויות כשחקן ומאמן אשר מכיר בדברים הקטנים כדי להפוך לשחקן משמעותי. אחד שינק מפילוסופיית המשחק של פיל ג'קסון. המעבר הזה מחזירו על הנייר לקולג', שם שבר כל שיא אפשרי.

אוסטין דיי, דטרויט
הפיסטונס כבר הבינו כי צ'ארלי וילנואבה הוא חתול בשק, ומאחר שטיישון פרינס עשוי לעזוב בקרוב ויונאס ירבקו פצוע, המפתחות עוברים לדיי, שסיים עונה ראשונה עם 5 נק' למשחק. מדובר בפורוורד גבוה ומהיר, בעל יד מצוינת מחצי מרחק ואף יכולת לקלוע שלשות - סוג מוגבה מעט של פרינס - ולראיה 15 הנקודות למשחק בהכנה והמקום בחמישיה שתפס מתחילת מחנה האימונים. לדטרויט למודת האכזבות, שיוצאת מעונה בת 27 ניצחונות, אין הרבה מה להפסיד. ודיי ייהנה מכך. "הוא כשרון על", החמיא המאמן ג'ון קוסטר. "היתרון שלו, ואין זאת לרבים, זה העובדה שהוא יכול לשחק בכל עמדה מ-1 עד 4". ובתרגום פשוט: הרבה מאוד דקות על המגרש.

דארן קוליסון, אינדיאנה
הרבה אין מה לומר על הגארד הסנסציוני שלקח בשתי ידיים את הצ'אנס עם קריסתו של כריס פול בעונה שעברה בניו אורלינס, ורשם 12.4 נק' עם 5.7 אס' ועם הרבה מתפרצות מסחררות במהירותן. ההורנטס רצו להבטיח את הישארות פול ושלחו את קוליסון הרחק לאינדיאנה, שם הוא מקבל הזדמנות להוביל קבוצה. אם למדנו משהו על הרכז, זה שצ'אנסים הוא לא מהסס לקחת. בהצלחה. אם למדנו משהו על לארי בירד המנהל, זה שהוא מהמר על הסוסים הלא נכונים (אפילו מטיילר הנסברו עוד לא יצא משהו). איכשהו, נראה כי מזלו של בירד עומד להשתנות וכי לראשונה מזה שנים יש משהו מרגש בפייסרס שלא קשור לפלילים.

סי.ג'יי מיילס, יוטה
עזבו רגע בצד את הפרידה מקרלוס בוזר, כי זאת לא הצרה היחידה עמה יוטה תיאלץ להתמודד. הליכתם של קייל קורבר ו-ווס מת'יוס הייתה משמעותית מאוד במרקם הקבוצתי של הנגנים, אך גם פינתה מקום למיילס, שכבר הראה כי נקודות הוא יודע לעשות בצרורות. ג'רי סלואן יפתח את העונה כשמיילס יהיה השחקן השישי וזה שאחראי על סקור מהספסל. אבל לא בטוח שאנדריי קירילנקו יישאר עד לסיום העונה ושראג'ה בל בן ה-34 יחזיק מעמד. והסווינגמן בן ה-23 יודע שזה זמנו להיקרא לדגל. מאז 2006 רושם מיילס עליה הדרגתית במספריו, שאשתקד עמדו על 9.9 נק' למשחק. המעבר לדו-ספרתי, לנוכח השדרוג בחשיבותו, עשוי להקפיץ את המספר בצורה ניכרת.

טייריק אוואנס, סקרמנטו
נכון, הוא כבר רוקי העונה, ולמרות שהראה חלודה בחודש המשחקים הפחות חשובים שמסתיימים בימים אלה, בסקרמנטו אוהבים את העובדה שאוואנס עבד כל הקיץ על שיפור הקליעה ממרחק. מריו אלי, עוזר המאמן, עבד עם אוואנס גם על קבלת ההחלטות בהתקפה המתפרצת, וכאן בארץ ראינו לא מעט את אוואנס מתבגר ככל שעונתו הראשונה התקדמה. הוא חיפש פחות את הסל כאופציה ראשונה ויותר את חבריו. שנת הבגרות השניה אמורה להביאו לגבהים חדשים. גם את הקינגס.