מיהם השחקנים הכי גדולים של בוסטון סלטיקס בכל הזמנים?

5. קווין מקהייל

שנים כסלטיק: 1980-1993

אליפויות: 3

MVP: 0 (7 הופעות אולסטאר, 3 פעמים בחמישיית ההגנה של העונה, פעמיים שחקן השישי של העונה)

ממוצעי קריירה: 17.9 נק', 7.3 ריב', 55.4% מהשדה

רגע זכור: לא רגע של כדורסל. רגע של שנאה טהורה ומחויבות טוטאלית בסדרת הגמר בין בוסטון ללייקרס ב-84. קווין מקהייל מוריד את קורט ראמביס בסגנון בושידו.

ציטוט: "כשקווין קיבל את הכדור בלואו פוסט הוא היה השחקן שהכי קשה להגן עליו בתולדות המשחק" (יובי בראון, גדול הפרשנים ומאמן הניקס באמצע שנות ה-80).

המאפיין: מקהייל היה מיסטר MOVE. בכוונה באותיות גדולות. המציא אינספור 'מובים'. בווריאציות שונות משונות ומופלאות, הכל בקרבת הסל. גם היה מגן נפלא וחבר אדיר לקבוצה שידע למחוק את האגו המתבקש לנוכח כשרונו ולעלות שנים רבות מהספסל כשחקן שישי. מקהייל היה השותף המושלם ללארי. מוכשר כמעט כמוהו. ווינר כמעט כמוהו. ובן זונה כמעט כמוהו. אולי יותר.

4. ג'ון האבלצ'ק

שנים כסלטיק: 1962-1978

אליפויות: 8

MVP: 0 (13 הופעות אולסטאר, MVP של סדרת הגמר ב-1974)

ממוצעי קריירה: 20.8 נק', 6.3 ריב', 4.8 אס'

רגע זכור: אין קריאה מפורסמת יותר בתולדות הסלטיקס מאשר זעקתו של שדר הרדיו האגדי, ג'וני מוסט (שידר את בוסטון משנות ה-50 עד שנות ה-80): Havlicek stole the ball!. זה קרה בסוף משחק 7 בגמר המזרח של 1965 נגד פילדלפיה. בוסטון ניצחה בציפורניים 109:110, ובסדרת הגמר גברה על הלייקרס 1:4.

ציטוט: "ולו רק על בסיס כושר גופני וסיבולת לבדם האבלצ'ק היה אחד השחקנים הכי טובים שאי פעם שיחקו את המשחק. אם כל מי שאי פעם נאלץ לשחק נגדו או לאמן נגדו היה מתמודד רק מול הכושר הבלתי אנושי שלו זה היה אולי מאבק הוגן. אבל לא, אלוהים היה צריך להוסיף על כך ולהפוך אותו גם לסקורר מצוין, שחקן ששולט בכדור בצורה חכמה, ושומר קשוח וחכם בעל מהירות מחשבה, ידיים ורגליים" (רד הולצמן, המאמן האגדי של הניקס בשנות ה-60 וה-70 על יריבו הגדול).

המאפיין: כמה מכם יודעים שהאבלצ'ק הוא מלך הסלים של הסלטיקס בכל הזמנים עם 26,395 נק'? אגדה, שבבוסטון מתייחסים אליה כדמות דתית. ספק אמיתית. מזמנים עברו. לא ראסל ולא ג'ורדן, אולי גם לא קוזי, אבל אולי זו הסיבה שהאבלצ'ק מיוחד יותר. הוא מסתורי יותר. אנחנו גם לא שומעים עליו כמעט לאחר פרישתו, והיא הייתה כבר לפני 32 שנה. אבל אנחנו יודעים, פשוט יודעים, שהוא היה השחקן הלא מיוחד הכי מיוחד מכולם.

3. בוב קוזי

שנים כסלטיק: 1950- 1963

אליפויות: 6

MVP: 1 (אולסטאר בכל 13 שנותיו)

ממוצעי קריירה: 18.4 נק', 7.5 אס', 5.2 ריב'

רגע זכור: בוב קוזי מכדרר בוירטואוזיות מול חמישיית שחקני לוס אנג'לס לייקרס בסוף ההארכה של משחק מס' 7. הסלטיקס מנצחים 110- 107 ושוב זוכים באליפות מול היריבה המושבעת והמושפלת.

ציטוט: "תעשה את המיטב כשאף אחד לא מסתכל עליך. אם תעשה את זה תוכל להצליח בכל דבר שתקבע לעצמך".

המאפיין: 'קוז' היה שחקן שחור בגוף של לבן. וירטואוז בימים שלא ידעו מה זה וירטואוזים. גאון כדורסל שהקדים זמנו בעשרים שנה. הוא לא היה רק כדרורים ומסירות עיוורות מאחורי הגב. אלא הרכז והמנהיג של קבוצה שזכתה בשש אליפויות. יחד עם ראסל שימש כשליח המוח והאופי של גדול מאמני הסלטיקס ובכלל, רד אוארבך.

2. לארי בירד

שנים כסלטיק: 1979-1992

אליפויות: 3

MVP: 3

ממוצעי קריירה: 24.3 נק', 10 ריב', 6.3 אס'

רגע זכור: גמר המזרח, 2:2 בין הסלטיקס לפיסטונס . 5 שניות לסיום המשחק החמישי דטרויט מוליכה 106:107 בגארדן. הכדור שלה מהצד בידי אייזיה תומאס. הוא מוסר לכיוון ביל למבייר אבל לארי מגיע משום מקום, חוטף את הכדור ובאותה תנועה כאשר גופו כמעט בחוץ, הוא איכשהו מוצא את דניס ג'ונסון מתחת לסל והאחרון מסיים בליי אפ.

ציטוט: "ווינר הוא מי שמזהה את מתת האל שקיבל, קורע את התחת כדי לפתח את הכשרון למיומנות, ואז משתמש ביכולת שלו כדי להשיג את מטרותיו".

המאפיין: יש ללארי בירד עוד ציטוט נפלא ואמיץ: "...אבל זה משחק של שחורים וכך הוא תמיד יישאר". בירד מחק את הבדלי הצבע. הוא לא היה שחקן לבן שמסוגל לעשות מה ששחקן שחור אתלט מסוגל לעשות. אבל הוא שיחק יותר טוב מכל שחור בשנות ה-80, לדעת רבים העשור האיכותי ב-NBA, להוציא אולי את מג'יק ג'ונסון. לדעת רבים בירד עולה על מג'יק. ביל סימונס, כתב אתר ה-ESPN ואוהד סלטיקס, כתב פעם כי "בין השנים 1982 ל-1986 לארי בירד הלך על המים. אם הייתי רואה אותו אז הולך על נהר הצ'ארלס אז לא הייתי מתפלא. זה בדיוק מה שהייתי מצפה שיעשה". לכן הוא לארי לג'נד. מאגדות המשחק הרומנטיות ומעוררות ההשראה שאי פעם שיחקו.

1. ביל ראסל

שנים כסלטיק: 1956-1969

אליפויות: 11

MVP: 5

ממוצעי קריירה: 15.1 נק', 22.5 ריב', 4.3 ריב'

רגע זכור: אין אחד, אלא אין-ספור רגעים של הגנה כבירה שהגדירו את גדולתו.

ציטוט: "בחור צעיר, אתה שינית את הסדר בשאלה". (ביל ראסל, כאשר נשאל על ידי עיתונאי איך היה מתמודד מול שחקן כמו קארים עבדול ג'אבר)

המאפיין: גדול שחקני ההגנה בכל הזמנים. גדול הווינרים בכל הזמנים, למעט אולי ג'ורדן - ואולי המשמעותי מכולם. ראסל זכה בחמש אליפויות יותר ממייקל ובשמונה יותר מלארי. ואלו לא היו אליפויות של מכבי תל אביב (כדורסל). בעשר סדרות פלייאוף נדרשו הסלטיקס להגיע לגיים 7. ראסל ניצח בכולן. "מיסטר גיים 7", כונה. גם כמאמן-שחקן (המאמן השחור הראשון בליגה) זכה בשתי אליפויות בשלוש שנותיו הראשונות. היה מהיר, חזק, חכם וכשרוני. ומחויב יותר מכל אחד אחר. היה לו את הדבר הנוסף הזה, מתת האל, של לנצח תמיד, אבל תמיד, במשחקים החשובים.

נשארו בחמישייה השניה:

6. פול פירס (1998-עכשיו): גדול הסלטיקס בדור האחרון. סקורר מחונן, ווינר, כריזמה מסוג מאוד מסוים וחזק.

7. רוברט פאריש (1980-1994): הצ'יף. נשמה גדולה ומיומנת שלעולם לא השפילה מבט מול קארים עבדול ג'אבר והלייקרס.

8. דניס ג'ונסון (1983-1990): גאון כדורסל מסוגו. פוינט גארד שידע להנהיג, לכוון, לקלוע, לשמור, ולעשות הכל בלי אגו לנוכח שלישיית הגדוילים ששיחקו לצדו (בריד, מקהייל, פאריש).

9. דייב קאוונס (1970-1980): הסנטר ששילב הגנה והתקפה יותר טוב מכל אחד אחר בשנות ה-70.

10. קווין גארנט (2007-עכשיו): הגיע ומייד היה ל-MVP בסלטיקס, הביא לאליפות לראשונה מזה 22 שנים.