יש גם צהובים ווינרים, רק אל תשאלו את פיל ג'קסון למה. השבוע ב-NBA

לכו תסבירו את פיל ג'קסון >>>

מבחינת כותרות, הפלייאוף הזה התחלק ל"לפני" ו"אחרי" כבר עם הדחתו של לברון ג'יימס לפני שבועיים. בכל הנוגע לכדורסל לפחות, הרגע המכונן שלו הגיע רק הלילה (בין חמישי לשישי), שעה שרון ארטסט, הילד הרע מהשכונה, עלה כיתה, לבש את מדי רוברט הורי וחרט את שמו על היסטוריה מפוארת של רגעי קלאץ' עם סל בשניה האחרונה שקבע 101:103 ו-2:3 ללייקרס על פיניקס בסדרת גמר המערב. שמישהו ינסה לדמיין עכשיו את פיל ג'קסון מפסיד אליפות.

אל תגלו לאף אחד, אבל מאמן הלייקרס, שחתום על עשרה תארי אליפות בשני העשורים האחרונים, לא ממש הבריק יותר מדי בסדרה הזו. אלוין ג'יינטרי מהסאנס, טירון במונחים של ג'קסון, עשה לו בשני המשחקים האחרונים בפיניקס מעשה אטורה מסינה לצביקה שרף, וגרם ללייקרס לחשוב באמצעות מעבר לשמירה אזורית. האלופה עברה להטחת אבטיחים מחוץ לקשת (18מ-60 בצמד המשחקים בפיניקס), "הזן מאסטר" לא ממש הצליח למצוא פתרון יצירתי והסדרה קמה לחיים חדשים.

זה קרה גם הלילה. 7 מ-24 של הלייקרס מטווח ה-3 הצליחו להחזיר את הסאנס מפיגור 18 במחצית השניה עד לשוויון 101:101, 3.5 שניות לסיום. ג'קסון הסתכל אז בייאוש על ארטסט, שרק דקה לפני לקח שלשה לא אחראית, והחליט בכל זאת לעלות איתו למהלך האחרון. מה היה קורה אם איירבול ההתאבדות של קובי בריאנט לא היה נופל במדויק לידיו של הפורוורד שחיכה מתחת לסל? בדיוק מה שהיה קורה עם ולאדה דיבאץ' לא היה הודף את אותו כדור בגמר המערב של 2002 ישר לידיו הממתינות של רוברט הורי – פיל ג'קסון היה נשאר תופעה שאפשר להסביר.

"היו לי ספקות, שאלתי את עצמי למה אני משאיר אותו במשחק", אמר ג'קסון בסוף הערב. אלפי מילים נכתבו בעבר בניסיון לנתח את קבלת ההחלטות של האיש, ובסוף הוא מגיע ואומר שזה פשוט קורה. אם "התופעה" לא מצליחה להסביר את עצמה, כנראה שאף אחד כבר לא יוכל.

ההיסטוריה נגד בוסטון >>>

ב-2004 היתה בוסטון רד סוקס לקבוצת הבייסבול הראשונה בהיסטוריה שחזרה מפיגור של 3:0. שש שנים אחרי, אוהדי הספורט של העיר מתעמתים עם החלק הפחות נעים של ההיסטוריה: רק לפני שבועיים קבוצת ההוקי שלהם, הברואנס, הפסידה לפילדלפיה לאחר שהחזיקה ביתרון המבטיח. הסלטיקס, שצועדים כרגע ביתרון 2:3 על אורלנדו לאחר שכבר היו בדרך ל"סוויפ" קליל, מאיימים להיות הקבוצה החמישית בהיסטוריה של הספורט האמריקני והראשונה ב-NBA שמאבדת יתרון של 0:3. פעמיים באותה שנה לאותה עיר? טראגי, אכזרי ואפילו ריאלי.

למרות כל ההמולה סביב תחיית הסלטיקס בשבועות האחרונים, שמוצדקת ברובה, הסדרה הזאת היתה תלויה במג'יק כבר מהכדור הראשון. ככה זה כשאתה מחזיק בשילוב של סנטר שזוכה אוטומטית לשמירה כפולה וקלעי שלוש מצוינים. אבל הכל נמחק כשדוויט הווארד לא מצליח לחבר שני משחקים יציבים וכשג'אמיר נלסון, רשארד לואיס והחברה קולעים ב-20 מ-70 מחוץ לקשת בשלושת המשחקים הראשונים של הסדרה.

וינס קרטר, ההוא שהובא הקיץ בעיקר כדי להשתתף בדו קרב שהיה אמור להיערך בימים אלה מול לברון ג'יימס, דפק נפקדות בשני המשחקים האחרונים עם 3 ו-8 נקודות. החדשות הרעות מבחינת בוסטון הן שאורלנדו ממש לא חייבת את הבחור בשביל לנצח. היא גם לא צריכה לחסל את רג'ון רונדו הנפלא, אלא רק להרגיע אותו. במשחק האחרון הוא דווקא סיים עם 19 נקודות, אבל בתלות שהסלטיקס פיתחו ברכז שלהם, שש האסיסטים שמסר באותו ערב הם פשוט לא מספיק (הממוצע שלו בפלייאוף עומד על 10.3), במיוחד כאשר קווין גארנט וריי אלן לא מגרדים את ה-10 נקודות.

בסלטיקס מחפשים בשעות אלה מתנדבים עם 2.10 מטר לאורך ולרוחב. קנדריק פרקינס (הרחקה) וגלן דיוויס (פציעה) ככל הנראה יעדרו מהמשחק השישי שיערך בבוסטון הערב (שישי), והירוקים יהיו חייבים להציג אלתור מארץ האלתורים על מנת לעצור את הווארד מתחת לסל. אחרת, הם שוב ישימו את העיר בצד הלא נכון של ההיסטוריה.

נו, איך קוראים למאמן של קליבלנד? >>>

דוק ריברס היה מהראשונים להגיב השבוע לפיטוריו של מייק בראון מקליבלנד. "הוא נתן שתי עונות של 60 ניצחונות, מה אפשר לבקש יותר?", שאל מאמן בוסטון. כמה אירוני שהמילים האלה מגיעות דווקא מריברס – אחד שהבין העונה היטב שמאזנים של עונה רגילה רלוונטיים בערך כמו העיר קליבלנד בלי לברון ג'יימס. בניגוד גמור לקאבס, הסלטיקס שלו כבר היו מפורקים לחתיכות רק לפני חודש וחצי. איפה הם ואיפה קליבלנד היום.

ריברס לא היה היחיד שהשתתף השבוע במצעד הרחמים על בראון. בחמש העונות שהמאמן בן ה-40 בילה באוהיו, הוא הצליח להפוך את קליבלנד לקבוצת צמרת בליגה וזכה אשתקד בתואר מאמן העונה. אבל על השאלה "איזו השפעה משמעותית השאיר בראון בתקופה הזאת?" צריך להתאמץ בשביל לספק תשובה ראויה. חמור מכך, לאוהד הפחות מתמצא יקח אפילו זמן לקשר בין שמו לפרצופו של האיש.

זה הסיפור המרכזי של קליבלנד בתקופת לברון – קבוצה שהמאמן שלה מעולם לא הצליח לסגל לה זהות, גם כשקיבל כלים משופרים בקיץ האחרון. פיל ג'קסון בנה היררכיה בלייקרס גם בסולמות שמתחת לקובי בריאנט, כך עשה גם גרג פופוביץ' עם טים דאנקן בסן אנטוניו. אצל בראון בקליבלנד זה תמיד היה מחולק ללברון וכל היתר.

אל למישהו להתבלבל כאן: הסיבה המרכזית לפיטוריו של בראון, שאיבד את אמונו של ג'יימס במהלך העונה האחרונה, קשורה בדבר אחד ויחיד – הניסיון הנואש של הבעלים דן גילברט להשאיר במועדון את המלך בכל מחיר, גם אם זה אומר שבתו בת החמש תעמוד על הקווים של "הקיו ארינה" בעונה הבאה. אם לשפוט לפי הצהרותיו האחרונות של לברון, כנראה שהסוגיה הזאת לא באמת תעניין מישהו בעוד קצת יותר מחודש.

כוכב ברשת: הנשיא מדבר! >>>

תשכחו מרפורמת הבריאות או משיחות הקרבה בין ישראל לפלסטינים. ברק אובמה התעסק השבוע בדברים קצת יותר חשובים. צפו באזרח מספר אחד מנתח מקצועית את עתיד לברון, זהות האלופה הקרובה, כישורי הגולף של צ'ארלס בארקלי ועוד. המדור דורש תשובה ישראלית: האם ביבי מעדיף פיינל פור או סדרות?