המלך הוא עירום - על ההדחה של לברון. השבוע ב-NBA

החטא ועונשו >>>

ה-NBA נענש הלילה, אחרי ההדחה של קליבלנד ע"י בוסטון בהפסד 94:85, שקבע 2:4 לירוקים. במשך שנה שלמה הוא היכה את האוהד התמים בסנוורים ומכר לו את הסיפור שהוא רצה לשמוע. בשם התסריט הקדוש של מפגש "לברון את קובי" בגמר, נולד לנגד עיני כולם הבלון הגדול ביותר בהיסטוריה של הליגה, זה שאסר עלינו לעלות אפילו במחשבה תרחיש בו קליבלנד לא תהיה בגמר. הלילה הוא התפוצץ.

זה יום עצוב. רצינו להתעורר בעוד שבועיים באמצע הלילה כדי שבבוא היום, נוכל לספר לנכדים על קרבות בריאנט בג'יימס, בעימות הפרסונלי המסקרן ביותר מאז מפגשי מג'יק ג'ונסון ולארי בירד בשנות ה-80. למרות ה-3 מ-14 המזעזע במשחק החמישי בסדרה, ללברון מגיעה לפחות הזדמנות לשחק כדורסל גם ביוני. לקליבלנד לא מגיע כלום.

לא שהקאבס לא היו הקבוצה הטובה ביותר במזרח העונה. היו גם היו. אבל נדמה שהמאמן מייק וודסון התאהב בעובדה שהקבוצה הנוכחית טובה יותר מבעבר, כאילו היא לבדה תספיק על מנת להביא את התואר לקליבלנד. בדרך, הוא שכח לפתח אופי של קבוצה אלופה, כזה שיצור בה זהות גם מימינו ומשמאלו של לברון. בזמן שג'יימס סיים הלילה עם טריפל דאבל של 27 נקודות, 19 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, אנטואן ג'יימסון, שאקיל אוניל ואנטוני פארקר השיגו ביחד רק 23 נקודות, 13 ריבאונדים ואסיסט אחד. ככה לא לוקחים אליפות.

אבל זהו גם יום שמח. יום שהספורט ניצח בו כל דבר אחר. גם בבוסטון עצמה שפשפו את העיניים ולא האמינו לביצועיהם של חבורת הפנסיונרים בירוק. רג'ון רונדו היה ענק עם 20.5 נקודות ו-12 אסיסטים למשחק בסדרה, אבל אם יש מישהו שראוי לשמוח עבורו זה קווין גארנט - שחקן ששווה יותר מגמר NBA אחד בקריירה. בסיום הוא ניגש אל לברון ואמר לו: "תרים את הראש, העתיד לפנייך. קבל החלטות שטובות לך ולמשפחה שלך". בניו יורק כבר חוגגים.

להיות שם כדי שזה יקרה >>>

דרק פישר המשיך העונה בנפילה ההדרגתית בממוצעים שהוא מציג. גם תחילת הפלייאוף לא בישרה על שינוי: הוא סיים את שמונת המשחקים הראשונים שלו בשלב הזה עם 27 מ-62 מהשדה – רחוק מאוד מאיך שאמור להיראות מאזן של רכז בקבוצה אלופה. משהו שימנע מפיל ג'קסון להשאיר אותו על הפרקט ברגעי ההכרעה? אין סיכוי כזה. בפעם הראשונה שהלייקרס באמת היו צריכים אותו, בסיום הצמוד של המשחק השלישי מול יוטה שהיה יכול להחזיר את הג'אז לעסק, פישר היה שם עם 20 נקודות ושלשת קלאץ' ענקית. שום דבר לא השתנה בעשר השנים האחרונות – כשזה קובע, הלייקרס יהיו שם.

לפעמים נדמה שכל התופעות השליליות שקרו לקבוצה מעיר המלאכים לאחרונה הן עוד אחד ממשחקי התעתוע של הוד פסיכולוגיותו, פיל ג'קסון. ערב אותו משחק שלישי ביוטה, הוא ביקר את בחירת הזריקות של רון ארטסט, אשר מיד מיהר להביע את מורת רוחו מול כל העולם בטוויטר. המאמן הותיק הבליג בפעם ה-1000 בקריירה, וקיבל מהפורוורד שלו באותו משחק 20 נקודות ב-7 מ-13 מהשדה. כמו במקרה של פישר, גם כאן אף אחד לא ממש יזכור בסוף שארטסט עמד לפני המשחק בפלייאוף הנוכחי על 32 מ-87 מהשדה.

ההפסדים בסוף העונה, הנפילה ביכולת של קובי, הויכוחים בינו לבין גאסול, הספסל שלא תפקד, קשיי ההשתלבות של ארטסט – כל אלה גרמו לנו לשכוח מהר מאוד שלצירוף בין המדים הצהובים-סגולים לחודשים אפריל עד יוני יש כנראה חוקיות אחרת. לפחות כל עוד פיל ג'קסון בסביבה. בקבוצה שלו אמנם כבר לא משחק יותר הכדורסלן הטוב ביותר על הגלובוס, אבל כפי שהספקנו להבין טוב מאוד השבוע, בשביל הטבעת צריך גם את הדרק פישרים והרון ארטסטים ברגעי ההכרעה. תשאלו את לברון ג'יימס.

רק אל תגידו שפיניקס פייבוריטים >>>

כשעמנואל ג'ינובילי אמר השבוע שהגיע הזמן שסן אנטוניו תהיה הראשונה בהיסטוריה לחזור מפיגור 3:0 בסדרה נגד פיניקס, היו בין אוהדי הסאנס כאלה שלקחו את דבריו ברצינות. ככה זה כשהזיכרון הקולקטיבי שלהם גדוש בפלייאופים שהתחילו עם ציפיות בשמיים ונגמרו במפחי נפש כואבים. בטח כשבעסק מעורבת היריבה השנואה מטקסס, שבמו ידיה היתה אחראית בשש השנים האחרונות על שלוש הדחות של המועדון מהפלייאוף. עבור פיניקס, גם יתרון 0:3 לא מבטיח כלום.

ה-0:4 המוחץ על הדאנקנים, רגע אחרי שאלה הדהימו את דאלאס, הוכיח סופית שבעונה האחרונה של פיניקס אפשר למצוא הכל חוץ מהיגיון. בפברואר האחרון הם עוד היו עסוקים בשלל שיקבלו בטרייד פוטנציאלי של אמארה סטאודמייר, ברגעים בהם אפילו מקום בפלייאוף היה עדיין בסימן שאלה. שלושה חודשים אחרי והם פתאום בגמר המערב.

לסטיב קר, הג'נרל מנג'ר של הסאנס, תהיה לבטח גרסה שונה. בשנתיים האחרונות הוא מנסה למצוא זהות חדשה ולהשאיר מאחור את "כדורסל שבע השניות" שכל כך אפיין את המועדון בעשור הקודם. התהליך לווה בלא מעט ביקורות ובאובדן המקום בפלייאוף בשנה שעברה. צ'נינג פרי וג'ראד דאדאלי - שני שחקנים של עבודה קשה שהביא קר בשנתיים האחרונות – מסמלים את הכדורסל החדש שפיניקס מציגה בחודשים האחרונים. כזה שמצד אחד עדיין יכול להקסים באמצעות מהלכים וירטואוזיים של סטיב נאש, אבל מצד שני יודע גם להפגין קשיחות קבוצתית. "אנחנו לא הקבוצה הכי מוכשרת, אבל אנחנו נהנים לשחק אחד עם השני", אמר נאש אחרי הסוויפ על הספרס.

ביום שני הם יתייצבו בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס לפתיחת גמר המערב מול הלייקרס. לסאנס יש בסדרה הזו נחיתות כמעט בכל עמדה על הפרקט, ומעטים הם הפרשנים שיתנו להם סיכוי. אבל בפיניקס לא מתלוננים.

כוכב ברשת: מעקב אישי אחרי לברון >>>

אז מה באמת קרה ללברון ג'יימס במשחק החמישי בסדרה נגד בוסטון? מבט מקרוב