לברון מתקרב לאלוהים, לפחות בסטטיסטיקה. השבוע ב-NBA

לברון מתקרב לג'ורדן? >>>

לברון ג'יימס הודיע לא מזמן כי מתוך כבוד למייקל ג'ורדן הוא יזנח את המספר 23 בעונה הבאה ויעבור ל-6. ל-ESPN זאת היתה סיבה מספיק טובה להיכנס לפאניקה השבוע, למרוח את תמונותיהם של השניים עם המספר המפורסם, לפצוח בהשוואות דביקות ובעיקר לפמפם "לברומאניה".

איפשהו, בין הכותרות הגדולות, נחבאת גם סיבה מקצועית. קינג ג'יימס עומד כרגע על ממוצע של 31.8 נקודות במדד היעילות המפורסם של ג'ון הולינגר (שנחשב לתורה בארצות הברית בשנים האחרונות), ומדובר במרחק נגיסה מה-31.89 של ג'ורדן בעונת 1987/8 – המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה מאז החלה הליגה לחשב גם חטיפות ואיבודים בעונת 1973/4. האפשרות שג'יימס ינפץ את שיאו של הוד אויריותו בשבעת המשחקים שנותרו היא ריאלית ביותר.

מדובר במאזן מפלצתי. לברון, שמוביל את טבלת היעילות כבר עונה רביעית ברציפות, הוא היחיד שעבר את גבול ה-30.5 בשמונה העונות האחרונות. המאזן הטוב ביותר של קובי בריאנט, רק לשם השוואה, היה 28.11 בלבד בעונת 2005/6.

לפני שאתם נופלים מהכיסא, חשוב לציין שאותו מדד הוא תולדה של הצורך האנושי ליצור פרמטר מדיד אוטופי, וככזה, הוא בחיים לא יוכל להכיל משתנים לא מדידים כמו מנהיגות, תפקוד בקלאץ' או יכולת להפוך חברים לקבוצה לטובים יותר. מעבר לכך, ג'ורדן ובריאנט סיפקו את עונות מדד היעילות הטובות ביותר שלהם דווקא בשנים חלשות יותר של שיקגו והלייקרס.

אז מה בכל זאת אפשר להסיק? שההישג של לברון, רק בן 25 למי ששכח, הוא מרשים ביותר, ושבלי פוליטיקות של עיתונאים מלוס אנג'לס הוא עשוי להיות העונה הראשון שנבחר ל-MVP פה אחד. אבל גם שההשוואות למייקל מוגזמות. בשורה התחתונה: הסטטיסטיקות הן דבר יפה לכתבות מגזין, אבל הן לא מביאות אליפות.

שטרות תמורת נקודות >>>

עד לפגרת האולסטאר לפני חודש וחצי, המועד האחרון בו מותר לבצע טריידים, השם של אמארה סטודמאייר כיכב פחות על הפרקט ויותר באזור השמועות, רגע לפני שיהפוך לשחקן חופשי בקיץ הקרוב. מה קרה מאז? פיניקס השאירה בסופו של דבר את סטודמאייר במדבריות של אריזונה, והפאוור פורוורד המוכשר הבין שאם חפצה נפשו בחוזה מקסימום ארוך טווח בקיץ – כזה בו יזכו לברון ג'יימס ודווין וויד אם יחליטו להיפרד מקבוצותיהם הנוכחיות - הגיע הזמן לשכנע.

והוא בהחלט משכנע. מסע השיווק העצמי של אמארה בחודש האחרון כולל 28.4 נקודות ו-10.4 ריבאונדים למשחק, גבוה בהרבה מ-21.9 נקודות ו-7.9 ריבאונדים בחודש ינואר שלפני פגרת האולסטאר. "אני נהיה יותר 'יקר", הוא התלוצץ השבוע, בנוגע לקיץ הכלכלי שמחכה לו. בכל בדיחה יש קצת אמת? במקרה הזה, היה בה רק אמת.

מי שמרויחה מכל העסק, לפחות בטווח הקצר, היא פיניקס, שעד לפני חודשיים היתה קבוצה עם עתיד לא ברור בתחתית השמינייה הבכירה במערב וכיום היא השם החם בליגה עם תשעה ניצחונות רצופים ומקום רביעי. העתיד אומנם נשאר לא ברור, בעיקר בשל כוונתו של סטודמאייר לעזוב, אבל לפחות הפלייאוף הקרוב הולך להיות מעניין עבור סטיב נאש וחבריו.

סטודמאייר, שמחזיק באופציה לעוד שנה בסאנס, יודע שבקיץ 2011 חוזה המקסימום עשוי להצטמצם בגלל דרישות בעלי הקבוצות. הוא יכול לחסוך כאבי ראש עם חתימה על חוזה המקסימום הנוכחי בקיץ. הופעה טובה בפלייאוף הקרוב בהחלט תסייע לו.

בתים אזוריים – מי צריך את זה? >>>

בשנת 2004 עבר ה-NBA למבנה של שישה בתים אזוריים, שלושה בכל חוף. יש משהו מרשים בלהסתכל על טבלה שמחולקת לשש, אבל קשה למצוא משמעות אמיתית לחלוקה הזו, שיצרה לא מעט עיוותים מאז וגם השנה מאיימת להפריע.

לפני שנתיים אישרה הליגה חוק לפיו במידה ומוליכת בית כלשהי מסיימת במאזן זהה עם קבוצה אחרת מבית אחר בחוף, היתרון ינתן לה, ללא קשר לתוצאות המשחקים בין שתי הקבוצות במהלך העונה. כך יכולה בוסטון, מוליכת הבית האטלנטי, לסיים השנה במקום השלישי במזרח על חשבון אטלנטה למרות שההוקס ניצחו 1:3 בסדרה העונתית ביניהן. העובדה שבבית של הסלטיקס משחקות רכיכות כמו ניו ג'רזי, ניו יורק ופילדלפיה,ואורלנדו החזקה בבית של אטלנטה, מתבטלת כאן בגלל הרצון של הליגה לכפות בכוח תוכן לבתים האזוריים. בשנה שעברה היתה זאת סן אנטוניו, מוליכת הבית הדרום מערבי דאז, שסיימה רביעית בחוף על חשבון פורטלנד, איתה חלקה מאזן זהה, למרות שהבלייזרס ניצחו את הסדרה העונתית 1:3.

ולחשוב שאלה עוד "עיוותים לייט". ב-2005/6 סיימה דאלאס, אז עם המאזן השני בטיבו במערב, רק במקום הרביעי בחוף, בגלל ששלושת המקומות הראשונים הובטחו אז למוליכות הבתים. את המאבריקס "הקדימה" אז דנבר, מוליכת הבית הצפון מערבי, עם 16 ניצחונות פחות. שנה אחר כך שינתה הליגה את השיטה כך שארבעת המקומות הראשונים בכל חוף יקבעו רק על פי המאזן. הגיע הזמן להפסיק עם השינויים ולבטל לחלוטין את המשמעות של הבתים. הם יפים אולי לעיצוב, אבל שם זה נגמר.

כוכב ברשת: סל ניצחון לא, אבל תנו לו בכבוד >>>

פליפ מארי משיקגו קובר הוק שוט חולני מיותר מחצי מגרש. חבל שזה היה אחרי הזמן.

דוח כספי: מה אתם רוצים מהמאמן? >>>

פול ווסטפהול הפך בזמן האחרון למטרה נוחה עבור חלק מהתקשורת בארץ. באמת חוצפן הבחור. איך הוא מעז לשחק ברוטציה ולהגביל את הדקות של עומרי כספי? אז זהו, שמעבר לניהול הקמפיין של הישראלי הראשון ב-NBA, ווטספהול מאמן גם קבוצה, ולדעת רבים מחוץ לגבולות ארץ הקודש הוא גם עושה זאת בהצלחה לא מעטה. שינויי ההרכב הרבים אומנם זכו גם לביקורות בארצות הברית (ענייניות, לא כאלה שמתבססות על עלבון מהפגיעה במוראל הלאומי), אבל כשאתה נמצא בשנה של בנייה ואין יותר מידי ציפיות, מדובר במשהו נורמלי. כספי הרי התחיל בנפילה עוד כשהוא קיבל דקות משחק.

היכולת של סקרמנטו בזמן האחרון מובילה למקום הנכון – זה שיגביר את סיכוייה לקבל את הבחירה הראשונה בדראפט הקרוב. ההפסד למינסוטה ביום רביעי, משחק שני בו כספי לא שותף בגלל מחלה, המשיך להדביק את הפער מיתר נמושות הליגה. בינתיים הסיכויים של הקינגס עומדים על 21.5%, כקבוצה השישית הגרועה בליגה, אבל היא עשויה ליפול עד שלושה מקומות עד סוף העונה ולהגביר את הסיכויים ל-46.9% בהגרלת הלוטרי שתיערך בעוד כחודשיים.

שחקן פנים או פוינט גארד. זה מה שהקינגס יחפשו קרוב לודאי בדראפט (וגם בגזרת הטריידים/ שחקנים חופשיים). המשמעות: יריביו של כספי לעמדה מספר שלוש בעונה הקרובה ישארו ככל הנראה מוכרים – דונטה גרין ופרנסיסקו גרסיה. אנדרס נוצ'יוני הוא שם חם לעבור בטרייד ואמה יודוקה מסיים חוזה. מבחינת כספי, מדובר עדיין במציאות שנוח לשחות בה.